"הרי זה נביא שקר, שבא להכחיש נבואתו של משה"
גם מי שנראה לכאורה כנביא אמת, הוא בפועל נביא שקר ודינו מיתה - אם הוא מורה לעבור על מצוה מפורשת הכתובה בתורה
נביא הוא אדם בעל מעלות גבוהות ויוצאות דופן, אבל אין משמעות הדבר שביכולתו לומר ככל העולה על רוחו, ועוד יותר חשוב - אין זה אומר שיש לשמוע לכל מה שיוצא מפיו, ואפילו הוא עומד בכל המבחנים של נביא אמת. הרמב"ם מציב גבולות ברורים:
"דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת... הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם... הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה". לחכמים בכל הדורות יש סמכות לפרש את התורה וליישם אותה בנסיבות המשתנות; אבל איש, יהא הענק שבענקים, אינו יכול לגרוע מצוה או להוסיף מצוה ולומר שיש להן מעמד כמו של התורה.
"לפיכך, אם יעמוד איש, בין מישראל בין מבין האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה [בניגוד למסורת מהר סיני], או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן [זמניות] היו - הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק [תלייה], על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווה".
אז למה יש נביאים? מסביר הרמב"ם: "לא לעשות דת הוא בא, אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה... וכן אם ציוונו בדברי הרשות, כגון: 'לכו למקום פלוני' או 'אל תלכו', 'עשו מלחמה היום' או 'אל תעשו', 'בְּנו חומה זו' או 'אל תבנוה' - מצוה לשמוע לו, והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים" (הלכות יסודי התורה, פרק ט').
