הוצאות חריגות של 240,000 שקל בסכסוך ירושה שהתנהל 12 שנים
בית המשפט המחוזי: הדרך היחידה לקבוע את זהותם של יורשים לאחר שנים רבות היא באמצעות מסמכים, העולים בהרבה על תצהירים המצטטים אמירות בעל-פה
תובעי ירושה ישלמו הוצאות כוללות בסכום של 240,000 שקל בבית המשפט למשפחה ובבית המשפט המחוזי - קובע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נפתלי שילה. סכום הירושה אינו מצוין בפסק הדין, אך נאמר בו שההליך נמשך 12 שנה ושהתובעים פעלו בחוסר תום לב. בהליכי משפחה הנטייה היא לפסוק הוצאות מתונות ולעיתים להימנע מהוצאות בכלל, כדי שלא להחריף את הסכסוך.
מדובר בעזבונו של א"פ, אשר נפטר ערירי בדצמבר 1983. בשל העדר ידיעה אודות יורשיו, עבר העיזבון לניהולו של האפוטרופוס הכללי. ביוני 2012 ניתן צו לפיו בג"ק ו-ל"ג הן יורשותיו של א"פ. בשנת 2014 ביקשו ארבעה אחרים לבטל את צו הירושה, בטענה שהם יורשיו החוקיים של א"פ. תביעתם נדחתה בשנת 2019 בשל שיהוי, אך ב-2020 הוסכם בבית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לבית המשפט למשפחה כדי לבצע מחקר גנאולוגי על תולדות המשפחה.
הגנאולוג עו"ד רוני גולן מצא, כי הוריו של א"פ ואחותו נספו בשואה, ואח נוסף נפטר בילדותו. לאמו של א"פ היו מספר אחים, ונכדותיו של אחד מהם הן שביקשו לבטל את צו הירושה. בהמשך מצא גולן, כי לאותו דוד של א"פ היה בן נוסף וצאצאיו טענו גם הם לזכות בירושה. גולן איתר שני דודים נוספים, אך צאצאיהם לא הצטרפו להליך. מחקרו של גולן כלל בין היתר את ארכיון הצבא הרוסי, מסמכים אמריקניים וזכרונות שכתבו שניים מבני המשפחה.
שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, ליאור ברינגר, קיבל את בקשת בנותיו של הדוד וביטל את צו הירושה המקורי. הוא קבע, כי יורשיו של א"פ הם צאצאי שלושת דודיו, ולכן על היורשות המקוריות להחזיר לקופת העיזבון שליש מהסכום - חלקו של אחד הדודים. הן גם חויבו בהוצאות בסך 160,000 שקל בשל התמשכות ההליך והתנהלות בחוסר תום לב.
קברים, מצבות, מיפקד, דפי עד
היורשות המקוריות ערערו וביקשו להציג ראיה חדשה - בקשה אותה דחה שילה באומרו, כי היה עליהן למצוא אותה בעת ההליך הקודם ושהגשתה אינה נחוצה כדי למנוע עיוות דין. "לא ניתן כל הסבר מדוע במהלך כל השנים הרבות, לא ניתן היה להגיש למומחה את הראיות החדשות. הטענה שארכיון מסוים היה סגור, לא הוכחה כלל ולא נאמר כלל מאימתי הוא היה סגור. בנוסף, לא מדובר בראיה שיכולה לשנות את מסקנות חוות הדעת".
שילה מוסיף: "היה על המערערות להמציא למומחה את כל המסמכים שהם רצו להסתמך עליהם ואף לשאול את המומחה שאלות הבהרה. המערערות ויתרו על חקירת המומחה והם לא יכולים בשלב זה, לאחר שניתן פסק דין שלא תאם את צפייתם".
לגופם של דברים קובע שילה, כי אין המדובר במקרה חריג בו יש מקום להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית. "חוות הדעת מפורטת ומנומקת היטב והמומחה נסמך על מסמכים וראיות רבות. בין היתר המומחה התבסס על אוטוביוגרפיה של י"א [אחד הדודים], דפי עד מיד ושם, מסמכים ממשרד ההגנה הרוסי, קברים ומצבות, מניפסט הפלגה מאירופה לארה"ב, תעודות לידה, תעודות נישואין, תעודות פטירה, מיפקד אנגלי, בקשות התאזרחות לארה"ב, מיפקד אוכלוסין בארה"ב, אינדקס רישומי פטירה של בוסטון וקליפורניה, מודעות אבל ומסמכים רבים נוספים".
שילה מוסיף: "אין שום חובה להוכיח את הרכב המשפחה רק באמצעות תצהירים ועדויות ישירות כפי שטוענות המערערות. במקרה דנן, לאור חלוף השנים, הדרך היחידה לבצע 'שקידה סבירה' על מנת לאתר את יורשי המנוח, היא באמצעות בדיקה של ארכיונים ומסמכים רבים אחרים, כפי שביצע המומחה באופן מקיף ומשכנע. משקלם של המסמכים הרבים שאותרו, ושנותחו היטב על ידי המומחה, עולים בהרבה על משקלם של התצהירים שהגישו המערערות, שנסמכו על דברים שאמרו להם ההורים והסבים, ולא על תיעוד רב ומקיף כפי שהיו בפני המומחה".
שילה חייב את המערערות בתשלום הוצאות בסך 80,000 שקל. השופטית עינת רביד ויחזקאל אליהו הסכימו עם שילה. את המערערות ייצג עו"ד יצחק רייזינגר, ואת יתר היורשים - עוה"ד נסים שלם, אחמד עבאס ואירינה שטרן.
