בג"ץ דחה עתירה להכללת עוד ארבעה יישובים ב"חבל התקומה"

תלמי אליהו, שדה ניצן, צוחר ואוהד לא ייכללו ב"חבל התקומה" לצורך השיקום לאחר 7 באוקטובר. שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, דחה את עתירתם של ארבעת היישובים להיכלל בתוכנית, החלה על יישובים במרחק של עד שבעה ק"מ מגבול רצועת עזה; הללו, אשר פונו לאחר 7 באוקטובר, נמצאים במרחק של 8.5-7.5 ק"מ מהגבול.

היישובים טענו, כלשונו של שטיין, כי "הדרתם מיישובי 'חבל התקומה' וממערך הסיוע של מנהלת תקומה נעדרת כל בסיס ענייני ועולה כדי אפליה פסולה ובלתי-חוקתית. העותרים מבהירים, כי הם חוו פגיעה ביטחונית, חברתית, קהילתית וכלכלית קשה ביותר כתוצאה מאירועי 7 באוקטובר, וכי אין בינם לבין יישובים שנכללו בחבל התקומה כל שונות מהותית. העותרים סבורים כי היה על הממשלה לגבש אמות מידה ענייניות הבוחנות את צורכי השיקום והיקף הפגיעה הממשי ביישובים ולא להסתפק בקריטריון המרחק הגיאוגרפי לבדו". עוד טענו, כי החוק התקבל בהליך פגום ואימץ בצורה עיוורת את קנה המידה הגיאוגרפי שקבעה הממשלה. 

שטיין אומר, כי אין חולק על הפגיעה הקשה שסבלו היישובים ועל כך שהם ניצבים בפני תהליך שיקום ארוך. "יחד עם זאת, לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבותנו בחוק מושא העתירה - זאת, בהינתן ההלכה הידועה לפיה על בית המשפט לנהוג בריסון, בזהירות ובאיפוק מוגברים בבואו להפעיל ביקורת שיפוטית על דבר חקיקה ראשית של הכנסת... יש לנקוט משנה זהירות מהתערבות שיפוטית שעולה כדי עיצוב מחדש של המדיניות שראה המחוקק לאמץ".

בית המשפט לא יורה לכנסת מה לחוקק

היישובים מבקשים מבג"ץ סעד של reading in - למעשה לשכתב את החוק בטענה שזוהי תכליתו. אולם, סעד זה הוא "חריג שבחריגים ואינו מסוג הסעדים שבית משפט זה נוהג לתת. זאת, הואיל וככלל אין אנו נכנסים בנעליו של המחוקק וכותבים חוקים במקומו. ככלל, הסמכות ליזום הליכי חקיקה, או לתקנם, מצויה בדל"ת אמות סמכויותיה של הכנסת, וכמתחייב  עיקרון הפרדת רשויות בית משפט זה לא יורה לרשות המחוקקת לתקן דבר חקיקה קיים על פי ראות עיניו".

עוד דחה שטיין את טענת היישובים לפיה מדובר בפגיעה אסורה בעקרון השוויון. הוא מצביע על ההבדלים בינם לבין יישובי חבל התקומה, כפי שקבעו הגורמים המקצועיים במינהלת התקומה. מי שנכללו בתוכנית סבלו איום בטחוני מתמיד במשך שני עשורים, ההשפעות הפסיכולוגיות והסוציאליות היו משמעותיות, יישובים אלו נפגעו בצורה הקשה ביותר ב-7 באוקטובר, כל היישובים פונו לזמן ממושך והפגיעה ארוכת הטווח בהם הייתה הקשה ביותר.

שטיין מזכיר: "על פי ההלכה הפסוקה, הבחנה המבוססת על שוני רלבנטי אינה נחשבת כפגיעה בשוויון, שכן החובה לנהוג בשוויון משמעה מתן יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים, וטענת הפליה תתעורר רק מקום בו ניתן יחס שונה ובלתי הוגן לשווים" - וכאן כאמור ישנם הבדלים מהותיים. לבסוף דחה שטיין את הטענה לפגמים בהליך החקיקה. הנשיא יצחק עמית והשופט עופר גרוסקופף הסכימו עם שטיין. את היישובים ייצגו עוה"ד יצחק לזר, נוגה חרובי ולינוי אבישי; את הכנסת ייצג עו"ד יצחק ברט; את המדינה ייצגו עוה"ד תהילה רוט ומיה ציפין; ואת המועצה האיזורית אשכול - עו"ד אולגה גונן.