אלכס שטיין הוא שופט בבית המשפט העליון בישראל, שהגיע לתפקיד מהאקדמיה לאחר שנים של הוראה ומחקר במשפטים בישראל ובארצות הברית. תחומי המומחיות המזוהים עמו הם דיני ראיות, דיני נזיקין ותורת ההוכחה, והוא ידוע בכתיבה שיפוטית מנומקת ובעמדות עצמאיות.
בין ההחלטות שנקשרו בשמו נמנות הכרעות נדירות בסוגיות של זכות הייצוג בהליך פלילי, ובהן קביעה שנאשם שהסתכסך עם שורה ארוכה של סניגורים אינו זכאי להמשך ייצוג על חשבון הציבור. פסיקותיו בתחומי החוזים, הנזיקין והראיות משפיעות גם על התדיינות מסחרית ועל
ניהול סיכונים משפטיים בחברות.
לצד עבודתו השיפוטית, שטיין מעורב בוויכוח הציבורי על שיטת המשפט ועל מינוי שופטים, ודעות המיעוט שלו מצוטטות לא פעם. החלטותיו בבית
המשפט העליון משמשות עורכי דין מסחריים בבניית טיעונים בתיקים כספיים.
השופט אלכס שטיין קובע כהלכה, כי ביטויים כמו "עבריין" או "מושחת" ייבחנו מבחינת לשון הרע בהתאם לנסיבות. המשמעות המעשית יכולה להיות הגדלת חופש הביטוי, הגברת ההגנה על השם הטוב - ואולי הפחתה בשימוש במילים בוטות
שטיין ביטל את פסק דינו של נשיא המחוזי בנוף הגליל לשעבר, תוך ביקורת קשה עליו. קובע: מרדכי הררי הוציא לשון הרע כאשר כינה את ואטורי "מושחת" בציוץ ב-X; הבחינה האם מילים כאלה היא לשון הרע - בכל מקרה לגופו
מזרחי מבקש שוב ושוב לפסול את שופטי העליון בהליכים סביב דו"ח חניה שקיבל. שטיין הטיל עליו הוצאות בסך 2,500 שקל וקבע שלא יוכל לנקוט הליכים נוספים בטרם ישלם אותן
יצחק טבצ'ניק, המואשם בעבירות אלימות, הציג דרישות בלתי אפשריות בפני חמישה סניגורים ציבוריים ושמונה פרטיים, התערב בניהול התיק ואף איים על כמה מהם. שטיין דחה את עתירתו נגד ההחלטה שלא למנות לו סניגור ציבורי