תניית סילוקין בצוואה זקוקה להבהרה מדויקת של רצון המצווה

האם אדם שמקבל רכוש בצוואה עלול לאבד אותו, אם הוא מגיש תביעה הנוגעת לצוואה זאת, כאשר בצוואה מופיעה "תניית סילוקין" - הוראה שלפיה מי שינקוט הליך משפטי בניגוד לתנאי הצוואה יאבד את חלקו בירושה? פסק דין מעניין של בית המשפט העליון עושה סדר בנושא.

במקרה שהגיע להכרעת העליון, המנוח השאיר רכוש לבת זוגו ולילדיו מנישואים קודמים. לאחר מותו, בת הזוג הגישה תביעה לקבלת חלק מעליית הערך של חברה, בטענה שהזכות לכך נוצרה במהלך חייהם המשותפים. הילדים טענו שעצם הגשת התביעה מפעילה את תניית הסילוקין, ולכן עליה לאבד את מה שהמנוח הוריש לה. בית המשפט לענייני משפחה הכיר בזכויותיה ברכוש המשותף, אך גם שלל ממנה את חלקה לפי הצוואה. בית המשפט המחוזי הפחית את הסכום המגיע לה מהרכוש המשותף מ-20 מיליון שקל ל-6 מיליון שקל, והשאיר על כנה, ברוב דעות, את שלילת הירושה.

בת הזוג פנתה לבית המשפט העליון בעניין שלילת הירושה. השופט אלכס שטיין קבע, כי לא כל תביעה רכושית מובילה אוטומטית לאובדן הירושה, אבל גם תביעה מוצדקת ובתום לב אינה מעניקה הגנה בכל מקרה. צריך לבדוק מה המנוח ידע ולמה התכוון כשערך את הצוואה.

בית המשפט הבחין בין שלושה מצבים: המנוח התכוון להציב בחירה ברורה - "קטגוריית ההצעה". המנוח היה מודע לכך שהזוכה עשוי לטעון לזכויות ברכוש, והתכוון להעמיד אותו בפני בחירה: לקבל את מה שניתן לו בצוואה, או לתבוע את זכויותיו ברכוש ולאבד את חלקו לפי הצוואה. במצב כזה, תניית הסילוקין תיאכף גם אם התביעה מוצדקת והוגשה בתום לב.

המנוח טעה לגבי הרכוש שלו - "קטגוריית הטעות". למשל: המנוח חשב שנכס מסוים שייך כולו לו, אף שחלקו שייך לאדם אחר. במצב כזה יש להחיל את הכללים המשפטיים העוסקים בטעות בצוואה, ולנסות ככל האפשר לקיים את הרצון שהמנוח היה מגבש אילו ידע את האמת. אין פירוש הדבר שהצוואה כולה מתבטלת אוטומטית.

לא ברור אם הייתה בחירה מכוונת או טעות - "קטגוריית ספק-הצעה". במצב של ספק, בודקים את תום הלב וסבירות התביעה. אם התביעה סבירה והוגשה בתום לב, הזוכה לא יאבד את חלקו לפי הצוואה. אם יזכה בתביעה, יוכל לקבל גם את הרכוש שהוכח כשייך לו וגם את מה שהמנוח הוריש לו.

סיכומו של דבר, בית המשפט העליון קיבל את הערעור והחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, כדי שיבדוק לאיזו משלוש הקטגוריות שייכת הצוואה, ובהתאם לכך יכריע אם להפעיל את תניית הסילוקין. כלומר, העליון לא קבע סופית שבת הזוג זכאית גם לחלקה לפי הצוואה.

חשיבותו של פסק הדין היא בהבהרה שתניית סילוקין בצוואה אינה כפתור אוטומטי לנישול יורש שפנה לבית המשפט. צריך לברר אם המנוח הבין שלאותו יורש עשויות להיות זכויות עצמאיות ברכוש, ובחר במודע להציב בפניו ברירה: לתבוע את זכויותיו או לקבל את הירושה. כאשר הכוונה הזאת אינה ברורה, תביעה סבירה שהוגשה בתום לב, לא תשלול את הזכייה לפי הצוואה.