חור עגול בשכמה בת 75 אלף שנה: ניאנדרטל ממערה בעיראק נהרג כנראה מחנית עץ
בעצם השכמה השמאלית של ניאנדרטל שמת לפני כ-75 אלף שנה יש חור עגול כמעט מושלם, בקוטר של כ-15 מילימטרים, ומהשוליים שלו יוצאים לפחות שלושה סדקים. צוות חוקרים בהובלת אוניברסיטת קיימברידג' מעריך שזה פצע היציאה של חנית עץ שננעצה בחזה מלפנים, חצתה את הריאה ויצאה מהגב. אם הפרשנות נכונה, מדובר באחת העדויות הישירות הבודדות לשימוש של ניאנדרטלים בנשק עשוי עץ, וייתכן שזה המקרה המוקדם ביותר שידוע של אדם קדמון שנהרג מחנית כזו. המחקר פורסם בכתב העת Scientific Reports.
השרידים קיבלו את הכינוי שנידר A, על שם המערה שבה נמצאו, בהרי ברדוסט שבמחוז ארביל בכורדיסטן העיראקית. הם נחשפו בחפירות של השנים האחרונות, מתחת לכמעט שמונה מטרים של סלעים ומשקעים. מהגוף נשארו מעט חלקים: שכמה שמאלית כמעט שלמה, כף יד ימין כמעט שלמה, שתי צלעות משמאל, שבר של צלע ימנית ושבע שיניים. לפי השחיקה הקשה של השיניים הקדמיות, החוקרים מעריכים שהניאנדרטל היה בן 45 בערך, גיל מבוגר מאוד במונחים של בני תקופתו. את המין שלו אי אפשר היה לקבוע מהעצמות שנמצאו.
איך מזהים חנית בעצם שנקברה 75 אלף שנה
לפני שדיברו על נשק, החוקרים שללו הסברים פשוטים יותר. בסריקות מיקרו-CT של האדמה שמתחת לעצם לא נמצאו מחילות של חרקים או שורשים של צמחים בקוטר מתאים. השוליים של החור חלקים, ועליהם משקעים של מינרלים, בהם תחמוצות מנגן, בדיוק כמו בשאר העצם. הממצא הזה מראה שהחור נוצר עוד לפני הקבורה ולא נגרם בחפירה. בשוליים גם אין סימנים של ריפוי, ולכן הפציעה קרתה סמוך מאוד למוות, או אחריו.
את הכיוון של המכה מסגיר השיפוע של שולי החור. בצד האחורי של השכמה הקצוות "קטומים" בזווית, מה שאופייני לפצע יציאה, והסדקים שמתפזרים מהחור אופייניים לעצם טרייה ולא לעצם יבשה. החוקרים הוציאו את השכמה בגוש אחד יחד עם האדמה שמתחתיה, ובסריקה גילו לפחות ארבעה רסיסי עצם באורך של 4 מילימטרים לפחות, שנתקעו בדיוק מתחת לחור. את אחד הרסיסים הצליחו להחזיר למקומו, ופס דק שהשאיר שריר על העצם המשיך בדיוק על הרסיס. לפי מיקום הרסיסים, הנשק נכנס כנראה מלמעלה ומכיוון מרכז הגוף.
"זה יוצא דופן שיש בידינו שכמה שהשתמרה בשלמותה 75 אלף שנה. העצמות האלה דקות כל כך, שגם בקבורות מודרניות לא תמיד מוצאים שכמות שלמות", אמרה ד"ר אמה פומרוי ממחלקת הארכיאולוגיה בקיימברידג', שהובילה את המחקר.
הצורה העגולה היא שהובילה את החוקרים לעץ ולא לאבן. חורים דומים מאוד נמצאו בעבר בשכמות של בעלי חיים מאתרים פרהיסטוריים, ושם פירשו אותם כמכת ציד שמכוונת אל הלב. בניסויים שבהם נעצו חניתות משוחזרות בעצמות, חנית עץ עם חתך עגול השאירה חור עגול, ואילו חוד אבן מחודד השאיר בדרך כלל חור סגלגל, מעוין או צר. "חורים שהשאירו שחזורים של חניתות מהתקופה הזו מתאימים מצוין לחור שמצאנו בשכמה של הניאנדרטל. הטכנולוגיה המוקדמת הזו מסבירה היטב את הפצע הזה", אמרה פומרוי.
עץ כמעט אף פעם אינו שורד עשרות אלפי שנים, ולכן כל ראיה עקיפה לשימוש בו חשובה. החניתות העתיקות המפורסמות נמצאו בשנות ה-90 בשונינגן שבגרמניה, בשכבות בנות 200 עד 300 אלף שנה בערך, וקצה של חנית עגולה שנמשה מהחוף בקלקטון שבאנגליה מתוארך ליותר מ-400 אלף שנה. בשנידר עצמה השתמרו מהצמחים אבקה ופחם בלבד. לפי החוקרים, הפצע יכול להיות הראיה הראשונה לשימוש בחניתות עץ מחודדות במזרח התיכון הפרהיסטורי.
תאונת ציד או הריגה מכוונת
המאמר עצמו זהיר: אי אפשר לדעת אם החנית פגעה בתאונת ציד או במעשה אלימות. ברור שהיא נכנסה מקדימה בצד שמאל של הגוף, חצתה את בית החזה, את הריאה וכנראה גם כלי דם גדולים, ושהמוות הגיע מהר. "בעלי חיים כמו ממותות ניצודו אולי מטווח קצר בחניתות דקירה, כך שקל לדמיין פציעות קטלניות", אמרה פומרוי. עם זאת, לדבריה יש רמזים לאלימות מכוונת: "המיקום של הפצע והכוח שנדרש כדי לדחוף את החנית דרך כל הגוף נושאים את הסימנים של מכה מכוונת אל הלב".
מי החזיק בחנית אי אפשר לדעת. תיאורטית, ייתכן שהיו מעורבים גם בני אדם מודרניים, אבל לפי החוקרים הפרשנות הפשוטה ביותר היא אלימות בין ניאנדרטלים. "כל מה שנוכל לדעת על סוף חייו של הניאנדרטל הזה הוא שהוא היה אלים, ושהוא הגיע בקצה של חנית עץ", אמר פרופ' גרהם בארקר, שמוביל את החפירות במערה. "עדויות לאלימות שיטתית נדירות מאוד בפרהיסטוריה העמוקה. רובן מגיעות מתקופות של קהילות חקלאיות קבועות, אלפי שנים אחרי חברות של ציידים-לקטים כמו הניאנדרטלים שלנו".
במאגר העולמי יש מעט מאוד מקרים כאלה מהתקופה. החוקרים מונים בין השאר פגיעות בגולגולות של קדם-ניאנדרטלים מאתר סימה דה לוס אואסוס בספרד, את הניאנדרטל מסן-סזר בצרפת ואת הפרט המכונה קפצה 25, אדם מודרני קדום ממערת קפצה ליד נצרת. גם בשנידר עצמה נמצאה בעבר פגיעה צרה בצלע של ניאנדרטל אחר, שנידר 3, שפורשה כפגיעה של נשק עם חוד אבן, אבל הוא צעיר בכ-25 אלף שנה. כדי לחדד את המסקנות, ניסויים שנערכים עכשיו בודקים אם חור כזה נוצר דווקא במכה בעוצמה גבוהה, או שגם פגיעה חלשה יותר יכולה ליצור אותו.
שן שבורה, טיפול וקבורה משותפת
החנית הייתה הפציעה השנייה שעברה על שנידר A. אחת השיניים הקדמיות בלסת התחתונה נסדקה לאורכה, וחצי ממנה נעלם. על החלק שנשאר הצטברה שכבה עבה של אבנית, גם על השורש החשוף, והשיניים שסביבה הסתובבו פנימה. השחיקה בקצה השן חדרה מבעד לאבנית, סימן שהשן המשיכה לשמש ללעיסה. החוקרים מעריכים שהשן נשברה ממכה חזקה בפנים, אולי בנפילה ואולי באלימות, ושהניאנדרטל חי אחריה שנה לפחות. "לשרוד מכה שמפצלת שן בצורה כזו, ואז להמשיך לחיות ולאכול שנה לפחות ואולי יותר, היה מחייב טיפול ותמיכה מניאנדרטלים אחרים", אמרה פומרוי. ייתכן שהאכילו אותו במזון רך: מחקר קודם במערה מצא שבאותה תקופה השרו שם מזון מהצומח לפני הבישול.
הממצא מצטרף לוויכוח ישן על היכולות של הניאנדרטלים. המוח שלהם היה גדול לפחות כמו שלנו, ובעשורים האחרונים הצטברו עדויות לקישוטים, לאמנות ולקבורה. להרחבה על האופן שבו התפתח המוח האנושי: מחקר: המוח האנושי הוא שני איברים נפרדים שהאבולוציה חיברה.
שנידר A נמצא בתוך אחד המקבצים המסקרנים בפרהיסטוריה. ב-1960 מצא הארכיאולוג ראלף סולצקי באותה פינה של המערה שרידים של ארבעה ניאנדרטלים, ובהם שנידר 4, שהתפרסם כ"קבורת הפרחים". התיאוריה שלפיה הניחו פרחים על המת נפסלה מאז, אבל המקום עצמו נשאר מסתורי. בחפירות החדשות, שהחלו ב-2015, נמצאו שם עוד שלושה פרטים, וכעת מגיע המקבץ לחמישה לפחות: ארבעה מבוגרים ותינוק, בשטח של כמטר וחצי על מטר, ובעומק של מטר. הם שוכבים מאחורי סלע אנכי גדול שבלט אז מעל רצפת המערה, וייתכן שסימן את המקום.
שנידר A הוא העמוק ביותר במקבץ, וכנראה הראשון שהונח בו. הגוף שכב על הגב והראש פנה מזרחה, בדיוק כמו אצל הניאנדרטל ששכב מעליו. חלק מהגופות הונחו לפני שהקודמות התפרקו לגמרי, ולכן כל המקבץ נוצר כנראה בטווח של שנים או עשורים. "ההסבר הטוב ביותר הוא התנהגות קבורה מכוונת וסמלית", אמרה פומרוי. "הניאנדרטלים האלה חזרו לאותו מקום כדי להניח את המתים שלהם". בארקר הוסיף: "מרתק שיש לנו עדות גם לחמלה וגם לאלימות בקרב הניאנדרטלים, בני הדודים הקרובים ביותר שלנו באבולוציה, בתוך פרט אחד".
מה עוד לא ידוע
החוקרים עצמם מציינים כמה מגבלות. השרידים חלקיים מאוד, כי שיטפון פתאומי שעבר במערה אחרי שהגוף התפרק פיזר חלק מהעצמות. הם מייחסים את כל העצמות ושש מהשיניים לפרט אחד, כי אין בהן כפילויות והן מתאימות לגוף ששכב על הגב, אבל לא שוללים שמדובר ביותר מפרט אחד. השן השביעית, טוחנת שחוקה הרבה פחות, הגיעה כנראה מניאנדרטל אחר. גם הקשר בין הממצאים החדשים לשרידים שהוצאו ב-1960 עדיין לא ברור, והשרידים הישנים, שנשמרים היום במוזיאון עיראק בבגדאד, צפויים להיבדק בהמשך.
גיל 45, שבו מת שנידר A, נחשב אצל הניאנדרטלים לגיל מתקדם מאוד. היום זה אמצע החיים, ומדענים ומשקיעים מנסים למתוח את תוחלת החיים עוד הרבה מעבר לכך. להרחבה: המיליארדרים משקיעים מיליארדים בניסיון לעצור את ההזדקנות.
