
פיצוץ גרעיני אחד בחלל: 98% מהלוויינים במסלול נמוך יושבתו בתוך שבוע
פיצוץ גרעיני אחד בעוצמה של מגהטון, בגובה 500 קילומטר מעל דרום האוקיינוס האטלנטי, עשוי להשבית כ-98% מהלוויינים במסלול נמוך סביב כדור הארץ בתוך שבוע, כך לפי סימולציה של חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ומאוניברסיטת פרינסטון. המאמר עלה בתחילת החודש למאגר המאמרים המדעיים arXiv, ועדיין לא עבר ביקורת עמיתים.
מגהטון אחד שווה לאנרגיה של מיליון טונות חומר נפץ, פי 65 בערך מהפצצה שהוטלה על הירושימה. ארצות הברית וברית המועצות ערכו בזמן המלחמה הקרה 18 פיצוצים גרעיניים בגובה רב, ובחלקם השתמשו בפצצות חזקות לא פחות מזו שבתרחיש.
זק פטרסן, סטודנט לאסטרונומיה ופיזיקה בוויסקונסין והכותב הראשון, ושותפיו הונג צ'ין, שרה תילה וסבסטיאן פיליפ, הזינו למודל כ-13,300 לוויינים פעילים. המסלול הנמוך מתחיל כמה מאות קילומטרים מעל הקרקע ומגיע לכ-2,000 קילומטר, ושם טסים לווייני האינטרנט של סטארלינק, לווייני תצפית ומזג אוויר ותחנת החלל הבינלאומית. לפי המודל, יממה אחרי הפיצוץ כרבע מהצי כבר יוצא מכלל פעולה. בסוף היום השלישי מדובר ב-78%, אחרי שבוע ב-98%, וביום ה-15 ב-99.4%.
הקרינה שנשארת אחרי ההבזק
הנזק המיידי של פיצוץ כזה מגיע מהבזק של קרני רנטגן, שפוגע בעיקר בלוויינים שקרובים למקום. החוקרים התמקדו בשלב שבא אחריו. תוצרי הביקוע הרדיואקטיביים של הפצצה מתפרקים ופולטים אלקטרונים, והשדה המגנטי של כדור הארץ לוכד אותם. כך נוצרת סביב כדור הארץ חגורת קרינה מלאכותית, בדומה לחגורות ואן אלן הטבעיות.
הידעת?הפצצות הגרעיניות הראשונות בחלל נורו מעל אותו אזור
"בניגוד להבזק הראשוני, חגורה לכודה חושפת את החלליות שוב ושוב, בכל פעם שהן עוברות דרכה", כתבו החוקרים במאמר. לוויין במסלול נמוך משלים הקפה בערך פעם בשעה וחצי, ולכן הוא חוצה את אזור הקרינה פעמים רבות ביום. המנה מצטברת עד שהאלקטרוניקה ולוחות השמש מפסיקים לעבוד. רוב לווייני סטארלינק טסים בגובה של כ-550 קילומטר, קרוב מאוד לגובה הפיצוץ בתרחיש, ולכן הם חוצים את לב החגורה.
המיקום שנבחר לפיצוץ בתרחיש הוא האנומליה של דרום האטלנטי, אזור שמשתרע בערך מדרום אמריקה ועד דרום אפריקה. השדה המגנטי של כדור הארץ חלש שם יחסית, וחגורת הקרינה הפנימית יורדת לגובה נמוך יותר מבכל מקום אחר. פיצוץ באזור הזה מזרים אלקטרונים היישר לגובה שבו טסים רוב הלוויינים.
החוקרים בדקו גם מה קורה כשהלוויינים עמידים יותר. גם כשהניחו סבילות לקרינה גבוהה פי 3, ההשבתה הגורפת התעכבה בכמה ימים, ואחרי שבועיים כ-97% מהלוויינים עדיין יצאו מכלל פעולה. בתרחיש של פצצה חלשה יותר, 100 קילוטון, התהליך איטי בהרבה, אבל אחרי כשנה גם בו מושבתים כ-99% מהצי.
הידעת?טלסקופ החלל האבל עוצר את העבודה מעל דרום האטלנטי
התנגשויות ופסולת לעשור
לוויין מושבת מאבד את היכולת לתמרן ולהתחמק מעצמים אחרים. לפי המודל צפויות כ-20 התנגשויות בתוך שנתיים, ואחרי עשור יצטברו במסלול כ-3,900 שברים חדשים. החיכוך עם שאריות האוויר בגובה הזה מוריד בהדרגה את הלוויינים המתים מהגבהים הנמוכים, והם נשרפים בכניסה לאטמוספרה. בגבהים גבוהים יותר הם נשארים במסלול שנים ארוכות.
התנגשות אחת במסלול יכולה לייצר אלפי שברים. ב-2009 התנגשו לוויין התקשורת האמריקאי אירידיום 33 ולוויין רוסי מושבת, קוסמוס 2251, בגובה של כ-790 קילומטר מעל סיביר, והותירו יותר מ-2,000 שברים שאפשר לעקוב אחריהם מהקרקע.
"השבת השירותים במסלול תדרוש יותר מהחלפת החלליות שאבדו", כתבו פטרסן ושותפיו. לוויינים חדשים שישוגרו לאותם מסלולים ייתקלו גם בחגורת הקרינה שעדיין פעילה וגם בענן הפסולת, ולפי המאמר החשיפה הזאת עלולה להימשך שנים. החוקרים מעריכים שהתנגשויות בין עצמים ארוכי חיים ימשיכו לייצר פסולת גם אחרי העשור שנבדק בסימולציה.
הניסוי שעליו נשען החשש נערך ב-1962. ארצות הברית פוצצה אז את Starfish Prime, פצצה בעוצמה של 1.4 מגהטון, בגובה של כ-400 קילומטר מעל האוקיינוס השקט. חגורת הקרינה שנוצרה פגעה בכמה לוויינים, בהם לוויין התקשורת טלסטאר, ששוגר יום אחרי הניסוי והפסיק לעבוד כעבור כמה חודשים. לפי ניתוח של נאס"א מאותן שנים, הפגיעה בתאים הסולאריים הייתה אחד הגורמים העיקריים לאובדן הלוויינים. באותן שנים הקיפו את כדור הארץ כמה עשרות לוויינים. היום מדובר באלפים, ורובם שייכים לחברות מסחריות.
הידעת?חגורת הקרינה של 1962 נמדדה במשך שנים
מי נשען על הצי הזה
יותר ממחצית הלוויינים הפעילים במסלול נמוך שייכים לסטארלינק של ספייס אקס. אינטרנט לווייני, צילומי לוויין לחקלאות ולביטוח, נתונים לתחזיות מזג אוויר ומעקב אחרי ספינות ומטוסים נשענים על המסלול הזה, וגם לווייני הביון הישראליים מסדרת אופק טסים בו. גילת לוויינים מוכרת מערכות שמתחברות ללוויינים במסלול נמוך, למשל לאינטרנט בטיסות מסחריות. לווייני הניווט של GPS ולווייני התקשורת הגדולים טסים בגובה של עשרות אלפי קילומטרים, מחוץ לתרחיש שנבדק.
החשש מנשק גרעיני בחלל עלה מחדש ב-2024, כשגורמים אמריקאים אמרו שרוסיה מפתחת יכולת כזו נגד לוויינים. רוסיה הכחישה, ובאותה שנה הטילה וטו על הצעת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם שקראה למדינות להימנע מהצבת נשק גרעיני במסלול. במקביל, רוסיה מנסה לבנות רשת לווייני תקשורת משלה, בדומה לסטארלינק. אמנת החלל החיצון משנת 1967 אוסרת להציב בחלל נשק להשמדה המונית, וניסויים גרעיניים באטמוספרה ובחלל נאסרו באמנה שנחתמה ב-1963.
הערכה קודמת של מכון RAND האמריקאי מצאה שפיצוץ של 110 קילוטון בגובה 400 קילומטר יסכן מיד כ-20% מהלוויינים במסלול נמוך, בעיקר בגלל הקרינה הראשונית. המחקר החדש מוסיף את השבועות שאחרי, שבהם חגורת הקרינה ממשיכה לפגוע. המחברים כותבים שהמסקנה מחזקת את המאמצים הבינלאומיים למנוע הצבה ושימוש בנשק גרעיני בחלל. המאמר עדיין ממתין לביקורת עמיתים, והמספרים עשויים להשתנות בגרסה שתתפרסם בכתב עת.