
אלביט תקבל פיצוי על עיכובי התשלום של המדינה. לספקים הקטנים התשובה עדיין בדרך
אלביט מערכות חתמה בימים האחרונים על הסכם עם משרד הביטחון, ולפיו תקבל פיצוי בגין עיכובים בתשלומים מצד המשרד מאז אוקטובר 2023. בדוח הרבעון השלישי נמסר שההסכם נחתם, אבל הסכום, אופן החישוב ומועדי התשלום נותרו חסויים, וגם יתרת החוב של המשרד כלפי החברה נותרה חסויה. השאלה שנשארת פתוחה היא אם אותו מהלך יורחב גם למאות הספקים והקבלנים הקטנים, שתלויים הרבה יותר בתזרים שמגיע ממערכת הביטחון. להרחבה: כשהמדינה מעכבת תשלומים לאלביט - האם זה ישפיע על המניה?
ההסכם נוגע למחלוקת שנמשכת כבר שלוש שנים. מאז פרוץ המלחמה נדרשו התעשיות הביטחוניות להרחיב ייצור עבור צה"ל, ובמקביל נשאו בעיכובים בתשלום על הזמנות שכבר אושרו. באוגוסט נאמד החוב לשלוש החברות הגדולות, אלביט, רפאל והתעשייה האווירית, בכ-15.5 מיליארד שקל: כ-3 מיליארד שקל לאלביט, כ-7 מיליארד שקל לרפאל וכ-5.5 מיליארד שקל לתעשייה האווירית. בספטמבר עלה האומדן לכ-17 מיליארד שקל, ועתה הוא עומד על כ-20 מיליארד שקל. עלות מימון החוב לשלוש החברות נאמדה בסוף אוגוסט בכמיליארד שקל בשנה. גורמים במערכת הביטחון אומרים שמשרד הביטחון מנסה לקדם הסכמים דומים גם מול רפאל ומול התעשייה האווירית, בתיאום עם החשבת הכללית במשרד האוצר, מיכל עבאדי בויאנג'ו.
לאלביט יש כתפיים רחבות יותר מאשר לרוב הספקים שמסביבה. ברבעון השני הגיעו הכנסותיה ל-2.29 מיליארד דולר, והרווח הנקי ל-173.6 מיליון דולר, ובסוף יוני כ-73% מצבר ההזמנות יוחס ללקוחות מחוץ לישראל. ברבעון השלישי נמשכה אותה מגמה: המכירות הסתכמו ב-2.25 מיליארד דולר, עלייה של 17%, והצבר טיפס ל-33 מיליארד דולר, שמתוכו כ-74% מיוחסים להזמנות מחוץ לישראל. חברה בהיקף כזה יכולה לממן פער תזרימי מול המדינה, גם אם המחיר הוא אשראי והוצאות מימון. להרחבה: אלביט מכה את התחזיות; הצבר בשיא של 32 מיליארד דולר; אז למה המניה נופלת?
אצל הספקים הקטנים והבינוניים המצב שונה. רבים מהם מייצרים רכיבים, חלקים ושירותים עבור משרד הביטחון או כקבלני משנה של שלוש הגדולות, ונסמכים על תשלום במועד כדי לממן שכר, חומרי גלם ומע"מ. בנובמבר 2025 נאמד החוב של משרד הביטחון למאות ספקים בכ-10 מיליארד שקל, רובו לחברות קטנות ובינוניות שפועלות מול מינהל הרכש, מפא"ת ואגף ההנדסה והבינוי. בקיץ השנה דווח גם שחלק מהתעשיות הגדולות עצמן עיכבו תשלומים לקבלני משנה, על רקע הפער מול המדינה. מנכ"ל רפאל, יואב תורג'מן, אמר אז שהחברה משתדלת לשלם במועד למאות ספקים, רובם מהצפון, גם כשהמדינה מעכבת את הכסף אליה, ונאלצת לגייס הלוואות כדי לגשר על הפער. במקביל דיווחו תעשיינים על ירידה בזרם המכרזים וההזמנות מהמשרד לחברות הקטנות, בזמן שהצבר של שלוש הגדולות המשיך לגדול.
בתל אביב נסחרות גם חברות ביטחוניות קטנות ובינוניות יותר, שחלקן חשופות יותר ללקוח המקומי מאשר אלביט. בין היתר מדובר בארית תעשיות, בבית שמש מנועים ובנקסט ויז'ן. הפער ביניהן לבין שלוש הגדולות נראה גם בשוק: כשהסנטימנט בענף נחלש, המניות הקטנות יותר נוטות לספוג את הירידות מהר יותר, בין השאר משום שהנראות שלהן קשורה יותר להזמנות המקומיות ולתזרים שמגיע מהן. להרחבה: תערוכת הנשק הגדולה בעולם - "הפחידו שהמצב יקשה על סגירת עסקאות זה לא מה שאני שומע"
מסתמן שהפיצוי, גם כשיגיע, יהיה חלקי מאוד ביחס לעלות המימון שנצברה מאז סוף 2023. הסכום בהסכם עם אלביט נותר חסוי, וכך גם השאלה אם הוא כולל ריבית או מצטמצם להצמדה. במקרה הטוב נראה שהחברות יקבלו את הקרן, אולי בתוספת הצמדה למדד, בלי ריבית על חודשי ההמתנה. הפער הזה משמעותי. הריבית במשק עומדת על 3.25%, והאינפלציה השנתית ירדה ל-1.1%. חברה שנאלצה לקחת אשראי בנקאי כדי לממן ייצור שכבר סופק משלמת על ההמתנה בריבית שוק, בעוד הצמדה למדד, אם תינתן, מכסה את שחיקת המחירים בלבד. עבור אלביט זה סעיף מימון שאפשר לשאת. עבור ספק קטן, שכל תזרים החודש תלוי בחשבונית אחת או בשתיים, זה המרחק בין מחזור עבודה סדיר לבין הכבדה מתמשכת על קווי האשראי.
בינתיים המהלך שפורסם עוסק באלביט, וההסדרים שמקודמים עתה מול האוצר נוגעים לשתי הגדולות האחרות. מאות הספקים הקטנים, שעיכוב התשלומים מכביד עליהם יותר, עדיין ממתינים לראות אם גם הם ייכנסו למתווה, ובאילו תנאים.