משה שרביט (צילום: אינסטגרם)
משה שרביט (צילום: אינסטגרם)
פרסום ראשון

בג"ץ הורה למדינה לפעול אופרטיבית נגד מתנחל הפוגע שיטתית בפלסטינים

בפסק דין חריף וחריג קובעת ברק-ארז: המדינה אינה עומדת בחובתה להגן על פלסטינים מפני משה שרביט. מדגישה את החובה להיאבק בתופעות דומות ומציינת שהמשטרה לא עשתה דבר

איתמר לוין |

בפסק דין חריג ונדיר, הורתה שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, למדינה לנקוט בשורה של צעדים אופרטיביים נגד המתנחל משה שרביט, אשר מזה שנים פוגע בצורה שיטתית בשכניו הפלסטינים. ברק-ארז קובעת, כי הצעדים עליהם דיווחה המדינה היו חלקיים, אם בכלל, ולא היה די בהם כדי להפסיק את ההתנכלויות. זוהי התערבות יוצאת דופן של בג"ץ בפעילותן של רשויות האכיפה, הזוכות בדרך שגרה לגיבוי מלא של בית המשפט.

העותרים הם חקלאים המעבדים אדמות באיזור ואדי אל-פארעה שבבקעת הירדן, ושרביט הקים בסמוך את חוות עמק תרצה הבלתי-חוקית. העותרים "תיארו מציאות חיים בלתי נסבלת מבחינתם ופירטו אירועים רבים מספור, על בסיס יומיומי כמעט, של אלימות פיזית ומילולית, איומים, הטרדה והתגרות, חסימה ומניעת גישה לאדמות, הסגת גבול, פלישה לשטחי מגורים וחקלאות והסבת נזק לרכוש", בין היתר כאשר עדריו של שרביט רועים בשטחיהם. צה"ל לא כפר בחובתו להגן על העותרים, אך טען שהוא עושה זאת; שרביט הכחיש את הטענות נגדו.

"רשויות המדינה מגלות אוזלת יד"

ברק-ארז קובעת: "ההתדיינות בתיק חשפה תמונה עגומה, מטרידה וקשה ביחס להתנהלותן של רשויות המדינה, המגלות אוזלת יד כלפי הפרות דין תדירות ומתמשכות מצד אזרחים ישראלים באזור, ובפרט מצידו של שרביט. מעשים רבים שפגיעתם בעותרים ניכרת לא טופלו כלל ועיקר - ואינם מטופלים גם כעת, זמן רב לאחר קרותם. אף צעדים מינימליים שעליהם הוחלט לא נאכפו הלכה למעשה ונשארו 'על הנייר' בלבד. 

"מבלי להקל ראש במורכבות מלאכתם של גורמי הצבא באזור ובעומס המשימות המוטל על כתפיהם - לא ניתן להשלים עם מצב הדברים שהוצג, שביסודו היעדר אכיפה אפקטיבית של הסדר הציבורי באזור אף ברמה מינימלית והשלמה דה-פקטו עם פגיעה שגורה בשלום העותרים, ברכושם ובפרנסתם". 

במישור המעשי, ברק-ארז הורתה על "נקיטת צעדים אפקטיביים להגנה על זכויות העותרים, ובכלל זה הרחקתו של שרביט מאדמותיהם של העותרים; אכיפה אפקטיבית של חריגה מהגבולות המותרים לרעיית עדרים באזור; ונקיטת פעילות יזומה להבטחת גישתם של העותרים לאדמותיהם ויכולתם לעבד אותן באופן שוטף, לרבות באמצעות ליווי ואבטחה במידת הצורך, וכן מתן אפשרות מעבר קבועה בשער שהוצב בשטח או העתקתו למיקום אחר". 

המדינה טענה, כי לא ניתן לאמת את טענות העותרים משום שאין להן תיעוד ביומני המשטרה והחטיבה המרחבית של צה"ל - אך ברק-ארז קובעת, כי קיימות ראיות רבות וחד-משמעיות להתנהלותו של שרביט, כולל תיעוד מצולם. בג"ץ אמנם אינו מכריע במחלוקות עובדתיות, אך במקרה זה צבר האירועים ברור והמדינה לא נתנה לו מענה מספק, אומרת ברק-ארז.

התלונות התרבו, המענה נותר לקוני

הראיות מצביעות על דפוס חוזר: "תיאורים קשים וטענות חמורות שהעלו העותרים, תוך תמיכתם בתצהירים ובראיות ויזואליות, נענו שוב ושוב בתשובות לקוניות מצד המדינה. התשתית העובדתית שהניחו העותרים הלכה ותפחה, ראיות עדכניות הלכו והצטברו, בעוד המענה מצד המדינה נותר בלתי מספק". המענה של המדינה חלקי מאוד, נוזפת בה ברק-ארז, ומתקיים בו הפסוק "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". 

ברק-ארז מוסיפה: "מדובר במעשים הכוללים: תקיפות אלימות, שהובילו לעתים לחבלות ולפציעות; שימוש בנשק חם באמצעות ירי באוויר; זריקת רימוני הלם ועשן בבתי מגורים; איומים והטרדות מילוליות; גירוש פיזי מאדמות חקלאיות ומבתי מגורים; חסימת דרכי גישה; השחתת יבולים ופגיעה במטה לחמם של אנשים; פריצה לבתי מגורים ופלישה לשטחים חקלאיים; היזק לרכוש ובכלל זה לבתים, לרכבים, לציוד לתשתיות - והכל באופן תדיר ורציף". 

היא קובעת: "הפער הגדול בין התשתית הראייתית שהציגו העותרים לאורך ההתדיינות לבין תשובותיה של המדינה ביחס אליה מוביל למסקנה חד-משמעית לפיה המדינה אינה עומדת בחובה המוטלת עליה על-פי דין להגן על ביטחונם ועל רכושם של העותרים. חרף צעדים מסוימים שנעשו, נמצא כי מימושה של חובה זו - שכלל אינה שנויה במחלוקת - התברר כחסר עד מאוד".

"מצב דברים בלתי נסבל"

לבסוף מדגישה ברק-ארז, כי מדובר בבעיה רוחבית: "על הפרק עומדות זכויותיהם הבסיסיות ביותר של תושבים מוגנים המבקשים לקיים את שגרת חייהם בשלום ובביטחון - להתגורר בבתיהם ולעבוד את אדמתם מבלי לחסות בצילה של אלימות מתמדת. התמונה שהצטיירה לפנינו מלמדת כי זה תקופה ארוכה הם אינם יכולים לעשות כן. מדובר במצב דברים בלתי נסבל ועל רשויות המדינה לפעול להגנתם באופן תקיף ונחרץ, בכל מישורי הדין.

"ניתן להצטער על הצורך בצווים שיפוטיים לשם כך. בעת האחרונה טענות דומות במהותן מובאות לפתחו של בית משפט זה חדשות לבקרים ודומה כי מתנהלים בנושא הליכים רבים, רבים מדי. יש לקוות כי פסק דיננו זה ישמש 'קריאת השכמה' לכל הנוגעים בדבר. מחובתן של הרשויות ושל נושאי התפקידים בהן לפעול באופן יזום ולעשות כל שלאל ידם כדי להיאבק בתופעות מכוערות של התנכלות ופגיעה בזכויות תושבים מוגנים באזור. זו העת לפעול.

"... לא ניתן לסיים מבלי להצביע על הקשיים הכרוכים בכך שפעילות המשטרה בהקשר הנוכחי לא ניכרה כלל ועיקר. מבלי שיש בידינו לתת בעניין צווים אופרטיביים שלא התבקשו, ניתן לצפות כי הדעת תינתן אף על כך. הדברים אמורים ביתר שאת לנוכח עמדתה העקבית של המדינה לפיה אכיפה פלילית היא חלק מרכזי מאכיפה אפקטיבית של הדין".

המדינה חויבה בהוצאות בסך 25,000 שקל, ושרביט - בהוצאות בסך 10,000 שקל. השופטים עופר גרוסקופף וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם ברק-ארז. את העותרים ייצגו עוה"ד רעות שאער, עודד פלר והילה שרון; את המדינה ייצגו עוה"ד אבי מיליקובסקי ויעל הרבסט; ואת שרביט - עוה"ד אבי סגל ויעל סינמון.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה