כיצד להתגורר בישראל על בסיס זמני מאז מלחמת ששת הימים

נהוג לומר שבישראל אין קבוע יותר מאשר הזמני. עניינם של בני משפחת אל-אטרש, תושבי הכפר וולג'ה שבין ירושלים לבית לחם, שהוכרע סופית בבית המשפט העליון, הוא דוגמא מובהקת לכך. מפסק דינו של השופט יחיאל כשר עולה, כי חלקם מתגוררים בישראל (לשיטתם-הם) ללא רשיון קבע מאז - שימו לב - מלחמת ששת הימים, שבשנה הבאה ימלאו לה 60 שנה. ב-2019 הם החלו לטפל בקבלת רשיון קבע, וההליכים נמשכו לא פחות משבע שנים.

עובדת סיעוד פיליפינית שוהה בארץ מזה 22 שנים בניגוד לחוק

וולג'ה מצוי במצב ייחודי: חלק ממנו בשטח ישראל ועל מי שגרים בו חלים חוקי המדינה, וחלק ממנו בשטח יהודה ושומרון ועל תושביו חלים כללי השטחים. מי שהתגורר ברציפות בחלק ה"ישראלי" לפני מלחמת ששת הימים וברציפות עד היום, זכאי לרשיון ישיבת קבע בישראל: הוא אינו אזרח, אך מתגורר במדינה בצורה קבועה וכדין. מי שלא - הוא תושב השטחים, על כל המשתמע מכך.

15 מבני משפחת אל-אטרש פנו בשנת 2019 לרשות האוכלוסין וההגירה וביקשו רשיון ישיבת קבע, בטענה שבתיהם מצויים מלפני 1967 בשטח ה"ישראלי". במשתמע הם טענו, כי לפחות חלקם התגוררו בפועל בשטח ישראל בלא רישיון מתאים במשך עשרות שנים, אולי מאז אותה מלחמה.

החלטה של נתניהו ב-1998

הרשות דחתה את הבקשה וקבעה, כי מרכז חייהם היה בחלק שבשטחים. היא הסתמכה בין היתר על צילומי אוויר מאז 1967 ועד 2010, מהם עלה שבתיהם של סב המשפחה ואביה לא נראו ערב מלחמת ששת הימים. לאורך השנים נרשמו הורי המשפחה כתושבי מחנה הפליטים דהיישה וכך גם כמה מילדיהם; חלק מהנכדים נולדו בבית לחם, ואחרים נרשמו כתושבי יו"ש. לעומת זאת, האישורים שהציגו בני המשפחה על מגוריהם בכפר וולג'ה, היו מאוחרים ל-1967.

הרשות דחתה את הערר המינהלי של המשפחה והם פנו לבית הדין לעררים. הם הסתמכו בין היתר על החלטה של בנימין נתניהו משנת 1998, ולפיה יוכלו להמשיך להתגורר בישראל מי שיוכיחו שהתגוררו ברציפות בירושלים מאז היום האחרון של 1972, וזאת במקום לקבל היתרי שהייה זמניים. דהיינו: כעת טענו שהם מתגוררים בארץ לפחות מאז 1972. בית הדין לעררים דחה פנייתם, אך בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שאמנם אינם זכאים לרשיון ישיבת קבע מכוח מגורים ב-1967 - אך יש לבדוק את טענתם לגבי ההחלטה מ-1972.

בית הדין לעררים נזקק שוב לסוגייה ודחה את הערר, באומרו שבני אל-אטרש לא הוכיחו גם שהתגוררו בירושלים מאז 1972. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שאין מקום להתערבות בממצאיו של בית הדין לעררים, ואילו כשר דחה את בקשתם לערער בגלגול שלישי נדיר. ההחלטה לפיה לא התגוררו בכפר ב-1967 היא כבר חלוטה, נימק כשר, וההחלטה לגבי החלטת 1972 אינה מצדיקה התערבות בממצאים העובדתיים. השופטת יעל וילנר הסכימה עם כשר, בעוד השופטת דפנה ברק-ארז סברה שיש לדון בערעור לגופו. את אל-אטרש ייצג עו"ד אהרון גבע, ואת רשות האוכלוסין - עוה"ד מיכל דניאלי-צ'רני ומיה ציפין.