וורן באפט קבע: 90% מכספי אשתו יושקעו ב-S&P 500
באפט בנה את הונו מבחירת חברות ומניות, אבל עבור אשתו הוא בחר בדרך פשוטה יותר: 90% מהכסף בקרן זולה שעוקבת אחרי S&P 500 והיתר באג"ח ממשלתיות קצרות
וורן באפט וורן באפט בנה את הונו באמצעות בחירה קפדנית של חברות ורכישת מניות לתקופות ארוכות. אפשר היה לצפות שאת הכסף שיועבר לאשתו אחרי מותו הוא יבקש להשקיע במניות ברקשייר הת'אווי, או שיעביר אותו לניהולו של אחד מבכירי החברה. בפועל, ההוראה שלו פשוטה בהרבה: 90% מהכסף יושקעו בקרן זולה שעוקבת אחרי מדד S&P 500, ו-10% באג"ח קצרות של ממשלת ארה"ב.
באפט הציג את ההוראה במכתב השנתי של ברקשייר לשנת 2013, שפורסם בתחילת 2014. הוא הסביר כי לאחר מותו יועבר סכום במזומן לנאמן עבור אשתו. הנאמן יידרש להשקיע את רובו בקרן מחקה בעלת דמי ניהול נמוכים, ובאפט אף ציין את ונגארד כדוגמה. החלק הסולידי נועד לספק כסף זמין ולצמצם את הצורך למכור מניות בתקופה של ירידות.
חשוב לדייק: לא מדובר ב-90% מכל הונו של באפט. רוב מניות ברקשייר שבבעלותו מיועדות לעבור לקרנות צדקה במהלך השנים שלאחר מותו. ההוראה מתייחסת לכסף שיופקד בנאמנות לטובת אשתו, אסטריד מנקס.
למה דווקא S&P 500?
מדד S&P 500 כולל כ-500 מהחברות הציבוריות הגדולות בארה"ב. השקעה בקרן שעוקבת אחריו מפזרת את הכסף בין חברות מענפים שונים, בלי צורך לבחור מניות, להעריך מי תנצח את השוק או להחליף השקעות בתדירות גבוהה. כשהחברות הגדולות משתנות, הרכב המדד מתעדכן בהתאם.
באפט אינו טוען שאי אפשר להשיג תשואה גבוהה מהמדד. הוא עצמו עשה זאת במשך עשרות שנים. מאז שהשתלט על ברקשייר ב-1965, החברה השיגה תשואה גבוהה בהרבה מזו של השוק. עם זאת, גם ההשוואה בין ברקשייר ל-S&P 500מראה שבתקופות מסוימות, בעיקר בשנים האחרונות, הפער ביניהם הצטמצם.
הטענה שלו נוגעת למשקיע הרגיל. בחירת מניות דורשת זמן, ידע, משמעת ויכולת להישאר רגועים גם כשהשוק יורד. מנהלי השקעות גובים דמי ניהול, מבצעים עסקאות ולעיתים מחזיקים תיק שאינו שונה מאוד מהמדד. העלויות מצטברות לאורך השנים ופוגעות בתשואה שנשארת בידי החוסך.
גם הנתונים תומכים בגישה הזאת. לפי S&P דאו ג'ונס, 79% מהקרנות שמנסות לנצח את S&P 500 השיגו ב-2025 תשואה נמוכה מהמדד. ככל שבוחנים תקופה ארוכה יותר, פחות מנהלי השקעות מצליחים לעקוף אותו. לקרן הסל של ונגארד שעוקבת אחרי S&P 500, למשל, דמי ניהול שנתיים של 0.03%. הפער נראה קטן, אך לאורך עשרות שנים גם הבדל של אחוז אחד בדמי הניהול יכול להצטבר לסכום גדול בגלל הריבית דריבית.
החלוקה שבחר באפט אינה נטולת סיכון. חשיפה של 90% למניות יכולה להביא לירידה חדה בשווי התיק בזמן משבר. מדד S&P 500 גם תלוי כיום במידה רבה במספר חברות טכנולוגיה גדולות, ולכן הוא פחות מפוזר מכפי שמספר החברות במדד עשוי לרמוז. החלק שמושקע באג"ח קצרות אמור לספק מרווח ביטחון, אך הוא אינו מונע הפסדים בתקופות קשות.
למשקיע ישראלי קיימים שיקולים נוספים, בהם השפעת השינוי בשער הדולר, מיסוי ובחירה בין קרן ישראלית לקרן זרה. אפשר לקבל חשיפה למדד באמצעות קרנות סל הנסחרות בישראל, אך דמי הניהול, מדיניות חלוקת הדיבידנדים והחשיפה למטבע משתנים בין המוצרים.
- ככל שההפסד עמוק יותר, הדרך חזרה קשה יותר: חובבי המינוף, ראו הוזהרתם
- צמיחה מול ערך: המלכודת שמחכה לכל מחנה ולמה הגבול מיטשטש
ההוראה של באפט אינה ניסיון למצוא את ההשקעה שתניב את התשואה הגבוהה ביותר בכל שנה. היא נועדה ליצור תיק שקל להבין, זול להחזיק וקשה לקלקל באמצעות מסחר תכוף או החלטות שמתקבלות בזמן ירידות. דווקא המשקיע המזוהה יותר מכולם עם בחירת מניות מעדיף להשאיר לאשתו שיטה שאינה דורשת לבחור אף מניה.
