ככל שההפסד עמוק יותר, הדרך חזרה קשה יותר: חובבי המינוף, ראו הוזהרתם

וורן באפט כותב כבר עשורים על הסכנות שבחיפוש אחר קיצורי דרך פיננסיים והגדיר את הנגזרים הפיננסיים כ"נשק להשמדה המונית פיננסית". שותפו המנוח צ'ארלי מאנגר נהג לומר שישנן שלוש דרכים שבהן אדם חכם יכול לפשוט רגל: "אלכוהול, נשים ומינוף". למרות זאת, בשווקים השווריים של השנים האחרונות, נדמה כי משקיעים רבים מתעלמים מהאזהרות של זקני וול סטריט, כשהם משוכנעים שמצאו את נוסחת הקסם לתשואת יתר: קרנות ממונפות.

אני לא יכול לזכור את כמות הפעמים ששמעתי ממשקיעים שעדיף להשקיע בקרן ממונפת פי 3 על הנאסד"ק או ה-S&P 500 מאשר להשקיע בקרן עוקבת רגילה. על הנייר, הטיעון של חובבי המינוף פשוט ונשען על עובדה היסטורית נכונה: המדדים המובילים תמיד עולים בטווח הארוך. אז למה להסתפק בתשואה רגילה של 100% חשיפה, אם אפשר למקסם את המגמה העולה של הכלכלה והטכנולוגיה האמריקאית בחשיפה של 300%? מבחינתם, מכיוון שהשוק עולה, המינוף אמור לייצר אפקט של ריבית דריבית עוצמתי שיזניק את התיק לתשואת יתר פנומנלית שהופכת כל תיקון זמני לזניח.

הכשל המרכזי באסטרטגיית המינוף פי 3 טמון במנגנון הפנימי של הקרן, שמייצר שחיקה מובנית הפועלת נגד המשקיע. מכיוון שהמינוף מחושב מחדש מדי יום, הפסד של 10% במדד מתורגם לצניחה של 30% בקרן הממונפת. הבעיה היא שמתמטיקת ההפסדים שונה ממתמטיקת הרווחים: ירידה של 10% דורשת עלייה של כ-11% כדי לחזור לנקודת ההתחלה, אך ירידה של 50% כבר מחייבת הכפלה של הכסף כדי להתאושש. ככל שההפסד עמוק יותר, הדרך חזרה הופכת קשה יותר באופן לא ליניארי.

בשוק תנודתי או מדשדש, הכסף נשחק באופן אקטיבי גם אם המדד הרגיל לא זז. מעבר לכך, ההסתמכות על "הטווח הארוך" קורסת בתיקון חריף: כשהמדד סופג ירידה סטנדרטית של 25%, הקרן הממונפת חוטפת מכה אנושה של כ-75%. במצב כזה, גם אם המדד המקורי יחזור לשיא שלו כעבור שנה, הקרן הממונפת תישאר שקועה עמוק בהפסדים. בסופו של דבר, מדובר בתזמון שוק מסוכן במוצר שמתאים בעיקר למסחר קצר טווח ולא להחזקה פסיבית ארוכת טווח.

האם זה אומר שאין לקרנות הממונפות שום מקום בתיק? לא בהכרח, אך השימוש בהן דורש משמעת ברזל ותזמון מדויק. משקיעים מיומנים, שמבינים לעומק את מנגנון השחיקה ומוכנים לספוג תנודתיות קיצונית, עשויים לנצל קרן ממונפת בסכומים קטנים ומוגדרים מראש בלבד  ורק לאחר התרסקות דו-ספרתית חריפה בשווקים. בתרחיש כזה, כשפוטנציאל הריבאונד גבוה והתמחור נוח, מינוף לטווח קצר מאוד יכול לשמש כ"זריקת מרץ" נקודתית לתיק. אך עבור רוב המשקיעים, החזקה מתמשכת במוצר כזה אינה אסטרטגיה אלא הימור.

הפיתוי להסתכל על טבלאות התשואה של השנה האחרונה ולפנות לקרנות הממונפות מובן, אך הוא מבוסס על הטיית שרידות - אנחנו רואים את תשואת הקרן ופחות חושבים על המשקיע שנאלץ לחתוך הפסדים בדרך. הטעות הנפוצה היא לחשוב שאם השקעה מסוימת טובה ב־100% חשיפה, היא תהיה טובה פי 3 ב-300% חשיפה. ירידה של 20% בקרן רגילה היא קשה, אבל משקיע סביר וממושמע יצליח להחזיק בה, חשיפה ממונפת פי 3 על סכום של מאות אלפי שקלים תהפוך את ההחזקה למבחן פסיכולוגי וכלכלי שרבים פשוט לא יעמדו בו. וכשהמשקיע ימכור מתוך לחץ, התשואה העתידית של הקרן כבר לא רלוונטית עבורו. 

הכותב עסק שנים בייעוץ השקעות וכיום הינו משקיע עצמאי