צעד נדיר: ביה"ד הארצי אשרר ביטול פסק בורר של שופט בדימוס
השופט בדימוס אבי טננבוים חרג מסמכותו בשלושה נושאים מהותיים בסכסוך בין חברת מחשבים למפתח תוכנה. בית הדין הארצי: לא ניתן להחזיר לו את התיק לתיקונים
שופטת בית הדין הארצי לעבודה, סיגל דוידוב-מוטולה, אשררה את פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע וביטלה לחלוטין פסק בורר של השופט בדימוס אבי טננבוים. זהו מקרה חריג בו בית המשפט מבטל לחלוטין פסק בוררות, במיוחד כאשר מדובר בשופט בדימוס, וגם מבחינת העילה - חריגה של הבורר מסמכותו.
מדובר במחלוקת בין חברת ב.קונקט מחשבים שבשליטת בנימין אפורקי לבין מפתח התוכנה אפי רביבו. האחרון פיתח את תוכנת BeeSoft לניהול חנויות, משרדים, ספא וחדרי כושר, ובשנת 2017 העביר את הזכויות בה לקונקט והפך לשכיר בה. בשנת 2018 החלה קונקט לפתח את היישומון Boostapp לחדרי כושר ורביבו טען שמדובר בתוכנה שלו שפיתח לפני מעברו לקונקט; החברה טענה שמדובר בתוכנה חדשה.
הצדדים הגישו תביעות הדדיות, כאשר זו של רביבו עמדה על 500,000 שקל. הם העבירו את הסכסוך לבוררות בפני השופטת בדימוס נחמה נצר, אשר מינתה את מתתיהו גולני כמומחה. הלה מצא שיש דמיון חריג בין התוכנות, ש"הן למעשה תוכנה אחת שמקורה התבסס חלקית על תוכנות קודמות של רביבו שהם קניין רוחני שלו, אך מירב השינויים בוצעו תוך כדי עבודתם המשותפת". נצר מינתה מומחה כלכלי להערכת השווי הכלכלי של "טביעת האצבע" של רביבו ב-Boostapp, אך התפטרה מאחר שחוות דעת זו לא הוגשה.
בית הדין האיזורי מינה את טננבוים במקום נצר, ובאפריל 2023 חייב טננבוים את קונקט לשלם לרביבו 3.1 מיליון שקל. במסגרת הפסק נענה טננבוים לבקשתו של רביבו וצירף את אפורקי וחברת בוסטאפ כנתבעים, ואפשר לו להגדיל את סכום התביעה. בית הדין בבאר שבע נענה לבקשת החברה לבטל את הפסק לאחר שקבע, כי טננבוים חרג מסמכותו ביחס לשלוש קביעות הכלולות בפסק שנתן: שלא התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה; הגדלת סכום התביעה; וצירופם של אפורקי ובוסטאפ כנתבעים נוספים.
בית הדין האיזורי ציין, כי בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בדבר קיומם של יחסי עבודה ביניהם, ולכן טננבוים לא יכול היה לפסוק אחרת. מאחר שהסכסוך הועבר מבית הדין לבוררות, הוא תחום לתביעה המקורית - וזו עמדה כאמור על 500,000 שקל. ואילו צירופם של אפורקי ובוסטאפ נעשה ללא הסכמתם, וללא בחינה משפטית מספקת, ולפיכך אף הוא נעשה בחוסר סמכות.
פגמים עמוקים ושזורים זה בזה
בדחותה את ערעורו של רביבו אומרת דוידוב-מוטולה, כי בנוגע ליחסי העבודה בין הצדדים - טננבוים "קיים דיון משפטי ועובדתי החורג לחלוטין מגדר ה'סכסוך' שהציבו בפניו הצדדים, ולמעשה במידה רבה דן ב'סכסוך' אחר שכלל לא נמסר להכרעתו". בנוגע לצירוף הנתבעים, טננבוים חרג מסמכותו "בשים לב לכך שלא היו צד להסכם הבוררות, ומשלא הובאה הצדקה לצירופם החד-צדדי בכלל, ולראשונה במסגרת פסק הבוררות בפרט".
לגבי סכום התביעה אומרת דוידוב-מוטולה, כי קיים ספק בנוגע לכוונתם של הצדדים כאשר העבירו את הסכסוך לבוררות. אולם, אין סיבה להתערב בממצא העובדתי של בית הדין האיזורי, ולפיו התכוונו להגביל אותו לסכום התביעה המקורי של רביבו. גם אם היה נפסק אחרת, היא מעירה, טננבוים לא יכול היה להגדיל את סכום התביעה בצורה כה משמעותית רק במסגרת הפסק, ובלי לאפשר לקונקט להתגונן כראוי - מה שמהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי.
דוידוב-מוטולה אומרת, כי הפגמים כה עמוקים ושזורים זה בזה, עד שאין מנוס מביטול פסק הבוררות כולו. גם לא ניתן להחזיר את התיק לטננבוים בליווי הוראות מתאימות, שכן "לא ניתן לכפות על הצדדים (או כל אחד מהם) להמשיך ולנהל את הבוררות אצל בורר שכבר הביע עמדה נחרצת לגבי הסוגיות השונות, במסגרת פסק בורר שצעד בנתיב שונה לחלוטין מזה שהותווה על ידי הצדדים במסגרת הסכם הבוררות. שוכנענו כי הדבר עלול לפגוע לא רק בציפיות הצדדים הספציפיים, אלא גם במוסד הבוררות בכללותו".
רביבו חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. ממלא מקום הנשיא, אילן איטח, השופט רועי פוליאק ונציגי הציבור ורדה אדוארדס ומגיד אברהמי הסכימו עם דוידוב-מוטולה. את רביבו ייצג עו"ד אורן גרוס, ואת קונקט - עוה"ד עופר שובל ונדב פיינמן.
