החוב סוגר על סין: לבייג'ינג נשאר פחות כסף לתמרץ את הכלכלה

היכולת של סין להפעיל תוכנית תמריצים רחבה כדי לחזק את הביקוש המקומי הולכת ומצטמצמת, ככל שהחוב הציבורי גדל וחלק גדול יותר מתקציבי הממשלה מופנה לתשלומי ריבית. לפי הערכות, הוצאות הריבית של הממשלה המרכזית והממשלות המקומיות יגיעו השנה לכ-1.4 טריליון יואן, כ-209 מיליארד דולר.

מחקר של Conference Board מצביע על כך שתשלומי הריבית לבדם צפויים להוות השנה 19.2% מהתקציב הציבורי הכללי של הממשלה המרכזית, לעומת 12% בלבד ב-2014. ברשויות המקומיות הלחץ חריף עוד יותר, לאחר שהוצאות הריבית שלהן עלו בקצב שנתי של כ-16% לאורך התקופה.

לבייג'ינג נשאר פחות כסף לתמריצים

מודל הצמיחה הסיני נשען במשך שנים על השקעות מסיביות, אשראי ממשלתי ותמריצים לפרויקטים מועדפים. התוצאה היא עלייה חדה במינוף: לפי מורגן סטנלי, יחס החוב הציבורי לתוצר צפוי להגיע לכ-122% עד סוף 2026, עלייה של 48 נקודות אחוז לעומת הרמה שלפני הקורונה.

העיתוי בעייתי במיוחד משום שהכלכלה הסינית זקוקה לתמיכה. המשבר המתמשך בשוק הנדל"ן פוגע כבר כחמש שנים בהכנסות משקי הבית וברשויות המקומיות, בזמן שהצריכה וההשקעות נותרות חלשות. ברבעון השני האטה הצמיחה לכ-4.3%, מתחת לטווח היעד השנתי הרשמי של 4.5%-5%. חולשה במכירות הקמעונאיות וירידה חדה בהשקעות בנכסים קבועים העמיקו את הלחץ על בייג'ינג להגיב.

בסוף החודש שעבר הכריזה הממשלה על שורה של צעדים, בהם סבסוד תשלומי ריבית על משכנתאות והפחתת ריבית במתקן מימון ממשלתי. במקביל קראה מועצת המדינה להגביר את השימוש בכלים אנטי מחזוריים. אלא שבשוק לא התרשמו מהיקף הצעדים. ברקליס הגדיר את המהלכים כדחיפה קלה בלבד, וגולדמן זאקס העריך שהסבסוד הפיסקלי עשוי להסתכם בעד 100 מיליארד יואן לאורך חמש שנים.

גם ב-UBS מטילים ספק ביכולת המהלך לשנות את התמונה בשוק הדיור, בין היתר בגלל תקרת שווי של 1.5 מיליון יואן לנכסים שייכללו בתוכנית. במקביל, הרשויות מנסות לחזק את הכנסות המדינה גם דרך גביית מסים אגרסיבית יותר מהון המוחזק בחו"ל, לרבות ריבית ודיבידנדים שנצברו בנאמנויות offshore.

הטכנולוגיה עדיין מקבלת עדיפות

למרות החולשה בביקוש המקומי, היצוא הסיני ממשיך להציג עוצמה, במיוחד בתחומי האלקטרוניקה הקשורים ל-AI. על הרקע הזה, בייג'ינג מאותתת שהיא מעדיפה להפנות משאבים לתעשיות אסטרטגיות ולטכנולוגיה מתקדמת ולא לתוכנית תמריצים רחבה שמטרתה העיקרית היא להעלות צריכה בטווח הקצר.

הנשיא שי ג'ינפינג הדגיש לאחרונה את הצורך להרחיב את הייצור המתקדם ולשפר את העצמאות הטכנולוגית של סין. המסר מתאים לכיוון התקציבי: יותר תמיכה ממוקדת בענפים שהממשלה רואה כאסטרטגיים, ופחות ניסיון להציף את הכלכלה בכסף.

תיאורטית, הממשלה המרכזית יכולה להנפיק יותר אג"ח ולהגדיל את הגירעון, שכן מצבה טוב מזה של הממשלות המקומיות. אלא שגם כאן יש מגבלות: בעוד הגירעון הרשמי עומד על כ-4% מהתוצר, מדד רחב יותר של הוצאות המדינה כבר מצביע על גירעון של כ-10% מהתוצר.

• מייסד טיקטוק הוא האיש העשיר בסין, והונו קפץ ב-46 מיליארד דולר בשנה
• שיאומי מזנקת ב-9%: 70 אלף הזמנות בחודש לרכב החדש - האם היא בדרך להפוך לענקית רכב?

הרשויות המקומיות תחת לחץ

מאז משבר הנדל"ן נאלצת הממשלה המרכזית להעביר יותר כספים לרשויות המקומיות, שבעבר הסתמכו במידה רבה על מכירת קרקעות כמקור הכנסה. במקביל, ההוצאות על ריבית תפחו במהירות והפכו לאחד הסעיפים הצומחים ביותר בתקציב.

לפי CSIS, הוצאות הריבית זינקו ב-341% בין 2013 ל-2025, מהר יותר מכל קטגוריית תקציב מרכזית אחרת. לצד זאת, ההוצאה המקומית על ביטחון סוציאלי עלתה לכ-18%, בין היתר בשל הזדקנות האוכלוסייה, וגם הוצאות הבריאות טיפסו.

לכן, במקום תוכנית תמריצים חדשה וגדולה, הכלכלה הסינית עשויה להסתפק בהאצת ביצוע התקציבים שכבר אושרו. מורגן סטנלי מעריך שהתגובה הקרובה תהיה בעיקר ניסיון לגרום לרשויות המקומיות להוציא מהר יותר את הכספים שכבר הוקצו להן, ולא הרחבה נוספת ומשמעותית של המסגרת הפיסקלית.