ישראל איבדה עסקת מסוקים במיליארד דולר בגלל 288 מיליון דולר - ועוד עסקאות בסכנה
שלוש ארכות מוושינגטון לא הספיקו: ההזמנה של 12 מסוקי אפאצ'י פקעה ב-7 באוקטובר, אחרי שהאוצר ומשרד הביטחון לא הסכימו על המימון. בסכנה עכשיו גם עסקאות של מטוסי תדלוק ומסוקי תובלה בכ-1.5 מיליארד דולר
אפאצ'י משרד הביטחון משרד האוצר חיל האוויר תקציב הביטחון בואינג רפאל אלביט מערכות התעשייה האווירית תעשיות ביטחוניות ישראל איבדה את מקומה בתור לרכישת 12 מסוקי אפאצ'י מתקדמים מארה"ב, עסקה של כמיליארד דולר, בגלל ויכוח על מימון של 288 מיליון דולר. זה כ-29% מעלות העסקה, סכום שהיה אמור להשתלם במסגרת תוכנית רכש שנפרסת על כמה שנים. האמריקאים האריכו שלוש פעמים את המועד האחרון להזמנה, אבל האוצר ומשרד הביטחון הגיעו ל-7 באוקטובר, בדיוק שלוש שנים אחרי מתקפת חמאס, בלי הסכמה. עכשיו ישראל עלולה לחכות שנים נוספות למסוקים, לשלם עליהם יותר ואולי גם לשנות את תוכנית ההצטיידות כולה.
ובינתיים מתקרב מועד ההכרעה בשתי עסקאות נוספות, מטוסי תדלוק ומסוקי תובלה, בהיקף כולל של כ-1.5 מיליארד דולר.
בבוקר 7 באוקטובר 2023 חיל האוויר התקשה לתת מענה מהיר למאות מוקדי הלחימה בדרום. מערך מסוקי הקרב היה קטן יחסית, חלק מהכלים היו מיושנים, והמסוקים שהיו בכוננות מיידית ישבו ברמת דוד שבצפון. הזוג הראשון הגיע לדרום בסביבות 7:45, יותר משעה אחרי תחילת המתקפה. באותו בוקר נחשפו גם בעיות בשליטה, בהעברת מידע ובזיהוי מטרות.
התחקירים הצביעו על הצורך לשפר את הזמינות והפריסה של מסוקי הקרב. מסוק שיכול לשהות מעל אזור הלחימה, לדבר עם הכוחות על הקרקע ולתת סיוע באש בתוך זמן קצר חזר למרכז הדיון.
זה היפוך של הכיוון שחיל האוויר שקל במשך שנים: לצמצם את מערך מסוקי הקרב ולהישען יותר על כלי טיס בלתי מאוישים. אפאצ'י דורש צוות אוויר, תחזוקה יקרה ומערך תמיכה גדול. המלחמה הזכירה גם את היתרונות שלו, בעיקר כשצריך להגיב מהר למטרות שמשתנות כל הזמן.
המסוקים שהיו אמורים להגיע הם מדגם AH-64E, הגרסה המתקדמת של האפאצ'י מתוצרת בואינג, עם מכ"ם מתקדם, מערכות זיהוי ותקיפה משופרות ויכולת לעבוד בתיאום עם כטב"מים, לקבל מהם מידע ואף לשלוט בחלק מהפעילות שלהם. חיל האוויר מפעיל אפאצ'י מאז 1990, ולאורך השנים הכניס בו לא מעט התאמות ישראליות, ומסוקים מהדור הראשון שנקלט לפני יותר מ-35 שנה עדיין משרתים במערך.
ועדת נגל, שבחנה אחרי המלחמה את צורכי הביטחון ובניין הכוח של צה"ל, המליצה להרחיב את יכולות חיל האוויר, ובכלל זה לרכוש מסוקי קרב חדשים במסגרת תוכנית הצטיידות רחבה.
מאישור של 3.8 מיליארד דולר לביטול ההזמנה הראשונה
בינואר אישר משרד החוץ האמריקאי עקרונית מכירה של 30 מסוקי אפאצ'י לישראל, עם מנועים, מכ"מים, מערכות נשק, חלפים וציוד נלווה, בשווי מוערך של 3.8 מיליארד דולר. האישור היה חלק מחבילת עסקאות נשק רחבה בין ארה"ב לישראל.
אישור כזה פותח את הדלת, אבל ההזמנה עצמה דורשת הסכמה על מימון וחתימה על התקשרות. התוכנית הישראלית הייתה להזמין קודם 12 מסוקים בכמיליארד דולר, עם אפשרות להרחיב את הרכש בהמשך.
באפריל עלו לדיון כמה עסקאות הצטיידות גדולות: מטוסי קרב מדגמי אף-15 ואף-35, מטוסי תדלוק ומסוקי תובלה. בחלקן ביקשה ישראל אופציה להזמין כלים נוספים בתנאים שנקבעו מראש. עסקאות מטוסי הקרב התקדמו, ורכש האפאצ'י נתקע על השאלה מאיפה יבוא הכסף.
המועד המקורי להזמנה היה במאי. ישראל ביקשה ארכה כדי להשלים את התהליך התקציבי, ואחר כך עוד שתיים.
כבר ביולי פורסמו אזהרות שישראל איבדה את מקומה המתוכנן בקו הייצור. בספטמבר התברר שהתסבוכת נמשכת ושהצבא עלול לקבל את המסוקים באיחור של עד שלוש שנים, וגם זה רק אם תימצא דרך לחדש את ההזמנה. עם פקיעת המועד ב-7 באוקטובר ירדה מהפרק ההזמנה שתוכננה בחלון הרכש האמריקאי.
עסקאות כאלה נשענות על תכנון ייצור שנעשה שנים מראש. מדינה שמצטרפת להזמנה גדולה של הצבא האמריקאי יכולה ליהנות מתנאים טובים יותר וממועד אספקה מוקדם יחסית. מי שמאבד את המקום בתור עלול למצוא את עצמו עם הזמנה חדשה, תמחור אחר והמתנה ארוכה.
מדינות רבות מגדילות בשנים האחרונות את תקציבי הביטחון במרוץ חימוש עולמי, והביקוש למסוקים, למטוסים ולמערכות נשק עולה. כשקווי הייצור עמוסים, הזמנה חדשה עלולה להגיע מאוחר יותר ולעלות יותר. במערכת הביטחון חוששים גם משינויים עתידיים בתוכניות הייצור של האפאצ'י בארה"ב, אף שהמשך הייצור והיקפו תלויים בהחלטות אמריקאיות.
למה עסקה של מיליארד דולר נפלה בגלל 288 מיליון דולר?
בעסקה ארוכת טווח המדינה צריכה להבטיח מראש שתוכל לעמוד בתשלומים של השנים הבאות. גם אם התשלום הראשון קטן יחסית, החתימה יוצרת התחייבות עתידית.
המנגנון שמגביל את הממשלה בהתחייבויות כאלה נקרא נומרטור. הוא נועד למנוע מצב שבו הממשלה מאשרת היום הוצאות גדולות ומגלגלת את המימון לתקציבים של השנים הבאות, בלי מקור תקציבי מובטח.
משרד הביטחון ביקש לקדם את עסקת האפאצ'י על בסיס תוכנית להגדלה ניכרת של תקציב הביטחון בשנים הבאות. אבל התוכנית עוד מחכה להסדרה תקציבית, ולכן האוצר התנגד להתחייבות נוספת.
באוצר טוענים שוועדת השרים להצטיידות אישרה את העסקה לפי המתווה שהציג משרד הביטחון, ושמערכת הביטחון שינתה אחר כך את תנאי המימון. לפי האוצר, השינוי חרג מהמגבלות שבחוק ולכן נדרש אישור מחודש.
במערכת הביטחון מספרים סיפור אחר. לטענתם העסקה הייתה חיונית, התשלומים תוכננו להיפרס על פני שנים, והאוצר מנע פתרון שהיה מאפשר לחיל האוויר להבטיח את המסוקים בזמן. גורמים ביטחוניים טוענים גם שההתנהלות מול הפנטגון, עם שלוש בקשות דחייה, פגעה באמינות של ישראל כלקוח.
בימים האחרונים התרחב הוויכוח לשאלה אם מסוקי קרב מאוישים הם עדיין השקעה מוצדקת. באוצר מצביעים על ההתקדמות של רחפנים וכטב"מים, וטוענים שצריך לבדוק אם אפשר להשיג חלק מהמטרות המבצעיות בזול יותר. בצבא סבורים שמסוקי הקרב נותנים יכולות שונות ומשלימות, בעיקר בתגובה מהירה ובסיוע לכוחות הקרקע.
הוויכוח הזה מתנהל כשהמועד כבר חלף. ההחלטה אם לקנות מסוקים חדשים, לשדרג את הקיימים או להעביר חלק מהכסף למערכות אחרות עשויה לקבוע את מבנה חיל האוויר לעשרות שנים.
עוד 1.5 מיליארד דולר בסכנה
הראשונה מבין השתיים היא רכישת שני מטוסי תדלוק נוספים מדגם KC-46 של בואינג, בכחצי מיליארד דולר. ישראל כבר הזמינה שישה מטוסים כאלה ורצתה להגיע לשמונה.
מטוסי התדלוק מאפשרים למטוסי הקרב לטוס רחוק יותר, להישאר באוויר זמן רב יותר ולשמור על גמישות במשימה. המערכות האחרונות מול איראן הראו כמה חשוב תדלוק אווירי בהיקף רחב.
העסקה השנייה היא הרחבת ההזמנה של מסוקי התובלה הכבדים CH-53K, "פרא" בשפת צה"ל, מתוצרת לוקהיד מרטין וסיקורסקי. ישראל הזמינה 12 ומתכננת לקנות עוד שישה, בכמיליארד דולר. הם אמורים להחליף את היסעור, שמשרת בחיל האוויר יותר מחמישים שנה, ונושאים הרבה יותר משקל, עם מערכות מתקדמות ויכולת טובה בהרבה להוביל כוחות וציוד למשימות מורכבות.
מועדי ההזמנה צפויים להגיע בחודשים הקרובים. במערכת הביטחון חוששים שגם כאן ישראל תגיע לרגע האחרון בלי הסדר תקציבי ותיאלץ לוותר על תנאי רכש שכבר הושגו.
הממשלה דנה בתוכנית להגדיל את תקציב הביטחון בכ-350-400 מיליארד שקל על פני יותר מעשור, החל מ-2027, עם הרחבה גדולה של ההצטיידות, הגדלת מלאי החימושים והיערכות לאיומים עתידיים.
גם עתיד הסיוע האמריקאי פתוח. ההסכם הנוכחי, כ-3.8 מיליארד דולר בשנה, צפוי להסתיים ב-2028, ושתי המדינות בוחנות איך ייראו היחסים הביטחוניים אחריו, כולל אפשרות לשינוי הדרגתי במבנה הסיוע.
נתניהו הציג מתווה להגדלת תקציב הביטחון לאורך שנים, אבל באוצר מתנגדים להתחייבות בהיקף כזה לפני שיוסדרו מקורות המימון ותיבדק ההשפעה על התקציב ועל הגירעון. הרחבת תקציב הביטחון מחייבת לבדוק גם את הגידול בחוב הממשלתי, את הוצאות הריבית ואת ההשפעה על השירותים האזרחיים.
באמצע ספטמבר ביקש נתניהו מיו"ר האופוזיציה יאיר לפיד לתמוך בהרחבת מסגרת התקציב בתקופת הבחירות. לפיד התנה זאת בקיצוץ הכספים הקואליציוניים, והפגישה הסתיימה בלי הסכמה.
ב-23 בספטמבר דווקא אישרה ועדת הכספים העברה של כ-15 מיליארד שקל למערכת הביטחון, מהם כ-11.75 מיליארד מהרזרבה הכללית. הכסף הזה סגר חלק מהצרכים של התקציב השוטף, אבל המחלוקת על התחייבויות הרכש העתידיות נמשכה. שבועיים אחר כך פקע חלון ההזמנה של האפאצ'י.
לפי הנתונים שפורסמו, משרד הביטחון מתקשה גם להסדיר מימון להזמנות של כ-17 מיליארד שקל ברפאל, באלביט מערכות ובתעשייה האווירית. חלק מההזמנות כבר בוצעו, ובתעשיות מזהירים מפגיעה בתזרים המזומנים ומעיכובים אפשריים בקווי הייצור.
במשרד הביטחון מעריכים שתקציב הביטחון של 2026 יצטרך להגיע לכ-183 מיליארד שקל, כולל התוספות הנדרשות עד סוף השנה. באוצר טוענים שחלק מהדרישות גבוהות מהצורך בפועל, ושאפשר לבצע התאמות בתוך המסגרת הקיימת.
ההחלטה על מטוסי התדלוק אמורה להתקבל בתוך כחודשיים, ואחריה זו על ששת מסוקי התובלה. באפאצ'י, חידוש הרכש כבר יחייב הסדר חדש מול האמריקאים, שעלול להיות יקר יותר ולדחות את האספקה בכמה שנים.
