אדמו"רים עשירים וחסידים עניים

מדוע כמעט כל האדמו"רים עשירים וכמעט כל החסידים עניים? רבים מהאדמו"רים צוברים את עושרם, מעצם היותם המשך ישיר לשושלת רבנים עשירה שממשיכה לצבור הון באמצעות פעולות כלכליות שונות. הם עושים זאת לא רק לשם צבירת העושר כשלעצמו אלא גם על מנת לעזור ולהחזיק את צאן מרעיתם, שרובו עני, לא רק בזכות היותם המנהיגים הרוחניים והמנהיגותיים העליונים, אלא גם באמצעות מעורבותם במנגנונים כלכליים של הלוואות ותרומות.

לצד הרבי ניצבת אליטה חזקה. הם עשירים, ולעתים קרובות – הם המחליטים על הכול. בחלק מחצרות החסידויות מדובר במנגנון מובנה שעוזר לשלוט. מנגנונים שדוחקים באמצעות "החתמה" עוד בילדות ונעורים רבים מהחסידים ללימודי קודש ודת שאין בהם כמעט פרנסה ומכאן לחיי עוני שמחייבים תלות מוחלטת בכספים שהקהילה ובראשה האדמו"ר מנתבים לאורך כל חייהם.

חלקם לא מעלים על דעתם שחייהם במסגרת הקהילה אינם מחייבים גם תלות כלכלית בה. הם גם לא מבינים שחייהם הוסללו לתלות כזו עוד מילדות. זהו מנגנון רב עוצמה שכובל חלקים מהם וילדיהם ולאחר מכן נכדיהם ללא יכולת לצאת, ללא יכולת לברוח. כלא כלכלי.

 קווי דמיון בין חסידויות לכתות

האדמו"ר הוא גם לרוב הכי עשיר מקרב כל חברי החצר החסידית. זה מזכיר באופן מוזר דיקטטורות ורודנויות במדינות עולם שלישי. בכל המקומות האלו נראה לאוכלוסייה נורמלי לחלוטין שהמנהיג מקבל את חלק הארי, זה לא נחשב אפילו שחיתות. הרי ברור שהמנהיג יהיה העשיר ביותר. זה כל כך רחוק מכל אלמנט של דמוקרטיה, של קפיטליזם.

מעניין אולי אף יותר הם קווי דמיון בין חסידויות לכתות. למרות שהכתות בעולם שונות מאוד זו מזו מבחינת אמונות, דת, פוליטיקה או רוחניות, חוקרי כתות ופסיכולוגים זיהו הרבה מאפיינים משותפים שחוזרים על עצמם:

מנהיג כריזמטי בעל סמכות עליונה - דמות מרכזית שנתפסת כבעלת ידע מיוחד, הארה, קשר עם כוח עליון או יכולת יוצאת דופן. לעיתים המנהיג מוצג כבלתי ניתן לערעור. קיימת אליטה מצומצמת שמקורבת אליו ועוזרת לו לשלוט. התיאור מתאים במדויק לאדמו"רים ולאליטה שמקיפה אותם.

חלוקה ברורה בין "אנחנו" ל"הם" - הכת יוצרת זהות קבוצתית חזקה ומבדילה את עצמה מהחברה הרחבה. העולם החיצוני נתפס כטועה, מושחת או מסוכן. בדיוק מה שקורה ברבות מהחצרות החסידיות.

שליטה במידע – חברי הכת מעודדים לצרוך מידע רק ממקורות המאושרים על ידיה. לעיתים נאסרת ביקורת ולומדים לדחות מידע שסותר את אמונות הכת. בעבר היה זה קריאת עיתון "המודיע" בלבד בקרב החסידים ו"יתד נאמן" בקרב הליטאים. כיום פלאפון "כשר" הוא דוגמא מובהקת.

לחץ חברתי ורגשי - אשמה ובושה ופחד מעזיבה, איום באובדן משמעות וקשרים חברתיים ומשפחתיים. דוגמה מובהקת היא היחס לעוזבים את המגזר החרדי (ויש כיום רבים מאד כאלו). בחלק מן המקרים משפחותיהם מתכחשות להם. במקרים קיצוניים יושבים עליהם שבעה... .

• עמית התנצל על אמירה ממנה השתמע שייחס לחרדים צביעות בנוגע לסמארטפונים
• המחאות חוזרות לכבישים - איפה ומתי צפויים העומסים?

ענישה על ביקורת - חברים שמטילים ספק עלולים להיחשב בוגדים, חלשים או מושפעים מכוחות חיצוניים. לעיתים הם מוחרמים לעיתים אף רודפים אותם.

 פחד עצום מהעולם החיצוני - כי החברה החרדית מתפרקת

החרדים לאורך כל השנים דגלו בבדלנות. הם חושבים ודואגים רק לעצמם (וסוגיית חוסר המוכנות להתגייס לצה"ל הקפיצה זאת למודעות של כל הישראלים) אך זה כבר לא עוזר להם כי החברה החרדית מתפרקת. כך טוענים כיום רבים מקרבם. זה לא יקרה מחר בבוקר. זהו תהליך איטי. מאד איטי. אבל הוא מתרחש.

קיימת חולשה גדולה מבפנים, הם עצמם אומרים זאת, חולשה ההולכת ומתעצמת. קיימים לחצים גדולים מאד מבחוץ, בעיקר בעקבות חדירת המידע פנימה - באמצעות האינטרנט.

התחושה של החרדים היא שההיסטוריה נגדם והם צריכים להגביה את החומות, כי החילוניות מנצחת. התחושה הזו משותפת לקהילות החסידיות, לליטאים, על אף שרובם מתנגדים לחסידויות אך צוק העיתים דוחף אותם לשתף פעולה איתם ובמובנים מסוימים גם לחרדים הספרדיים.

במעוז החסידי הקיצוני ביותר - מאה שערים בירושלים, תולים שלטים נגד האינטרנט, האויב המר. הם בעמדת נחיתות מול העולם שמציב מראה מול אורחות חייהם, כאשר המפרק הגדול הוא האינטרנט ושליחיו הם הלפטופ והטלפון הסלולרי.

• הסימנים מצטברים: ארה"ב וישראל נערכות למערכה נוספת מול איראן
• האם השקעות הערך מתו? ב-1999 חשבו בדיוק אותו דבר

לרבים מהמבוגרים במגזר שני פלאפונים. מדוע שניים? כי למראית עין ולו כלפי חוץ אחד מהם "כשר", משמע, מסנן את כל הדברים שאסור לכאורה לראות מהעולם שבחוץ. זו פיקציה אדירה, כי כמעט כולם גם "מציצים" למה שקורה בעולם ועושים זאת בפלאפון השני.

כמעט בכל בית חרדי יש כיום מחשב עם אינטרנט. בחברות לחסימת תכנים פוגעניים, שהמגזר הוא קהל הלקוחות העיקרי שלהם, מעריכים ששיעור חדירת האינטרנט הוא עצום - גבוה מ-95%.

גוגל וה-AI חושפים בפניהם את כל העולם שמחוץ לגטו החרדי ובעיקר מחרידים את מנהיגיהם, שרואים בה, במערכת הדיגיטלית הלא אנושית הזו, את האויב מספר אחד.

צעירי החרדים והחרדיות לומדים שם עד כמה עולמם צר כעולם נמלה. על אף המטען הרוחני העשיר מארון הספרים היהודי, רובו אינו רלבנטי לעולם המודרני ומתגמד לחלוטין ביחס לכל הידע האנושי. ודאי וודאי בכל הקשור לידע פרקטי.

 איך זה קרה?

בעבר הרחוק המגזר ניזון ממידע חיצוני רק דרך "המסננת" של העיתונות החרדית הכתובה. הרדיו שהיה אסור ומוקצה פרץ פנימה במלחמת המפרץ ב-1991, שאילצה רבים לרכוש את המכשיר כדי לשמוע אזעקות (שלא היו אז בכל הארץ).

מקורות המעורים בכך מספרים שהאינטרנט חדר למגזר בעיקר בתקופת הקורונה. המגפה אילצה אפילו אותם (כזכור הם היו האוכלוסייה הכי פחות ממושמעת לסגרים) להסתגר בבתיהם. היה צריך לעבור וללמוד מרחוק. החליטו שרק הנערות תקבלנה כניסה לאינטרנט חופשי, חלקן דרך מחשב ביתי, חלקן דרך הפלאפונים. הן נכנסו ונכוו.

מפה לאוזן פשטה השמועה בקרב הבנות מה עוד ניתן לעשות עם האינטרנט, אבוי לאוזניים שכך שומעות. בהמשך השמועה פשטה כאש בשדה קוצים ועברה גם לבנים – ומשם ההידרדרות רק גברה, במדרון החלקלק והאינסופי הזה של שאיבת וצבירת ידע מכל הסוגים - על העולם שבחוץ.

כיום, רוב הדור הצעיר במגזר נמצא ברשתות החברתיות, בהיקף כזה או אחר. אם זה חיבור לטיקטוק, לאינסטגרם, ליוטיוב או אפילו לפייסבוק. יש המון משפיעניות ומשפיענים שבאים מלב המגזר המדברים אמנם בקודים החרדיים אך לא מפיצים דברי תורה. ממש לא. רבים מאד בדור הצעיר נוהרים אחריהם והעולם התרבותי הזה רדוד לא פחות מאשר בלב המגזר החילוני.

הלחץ הכלכלי

ב-2025 דווח על תחולת עוני של כ-33% מהמשפחות החרדיות ושהחרדים והערבים ממלאים כ-80% מהעשירונים התחתונים בישראל. הסיבה העיקרית היא שכר נמוך שחלק משמעותי מהמפרנסים מביאים הביתה. הנשים החרדיות שכ-81% מהן עובדות (לעומת 53% מהגברים), מעל למחציתן עובדות במערכת החינוך החרדית העצמאית, שהשכר הממוצע בה - נמוך. שיעור החרדים במקצועות מניבים במיוחד דוגמת הייטק, רפואה, הנדסה - נמוך מאד.

ברוב המגזר החרדי התלמידים מוסללים בפועל לעוני ומכאן לתלות בקהילה, בכך שהמנהיגים אינם מאפשרים כמעט לימודי ליבה (בעיקר אצל בנים), והתוצאה העתידית: להיות ספונים בישיבה כמעט ללא הכנסה או מקצועות בשכר נמוך.

בחסידויות, בפועל, האחריות החברתית גבוהה יותר, אך מייצרת גם מנגנוני תלות גבוהים יותר בקרב אנשיהם, בהיקף זה או אחר. זאת באמצעות מנגנוני הכסף שבנו האדמו"רים והאליטה שסביבם - אם זה בנכסי נדל"ן, בפרנסה או בבנקאות צללים.

הם מארגנים לחסידים תעסוקה בשכר זעום ואח"כ גמ"חים מלווים להם כספים. זה לא נבנה כך מלכתחילה – אך בפועל אלו מנגנונים שהופכים את החסידים לתלויים יותר מהיתר.

על מנת להתמודד עם העוני, כלל המגזר זקוק לכספי המדינה. נציגיהם בכנסת הביאו לכלל אומנות את היכולת "לחלוב" ולתפור חוקים ותקנות ספציפיים למגזר לשם הנחות בחשמל, מים, ארנונה ועוד. בכך צמצמו החלטות ממשלה אלו (כבר עשרות שנים) את זרם ההוצאות של המגזר, אך הגדילו ליתר האוכלוסייה את עול המיסים, בכדי לממן זאת. בדיוק כפי שהם "טרמפיסטים ביטחוניים" כי יתר המגזרים היהודיים משרתים בצה"ל.

מחקר מקיף של פורום קהלת לכלכלה משנת 2024 (בראשות ד"ר מיכאל שראל) מציג נתונים לפיהם משק בית חרדי ממוצע מקבל מהמדינה בהטבות ובשירותים כ-4,000 ש"ח בחודש יותר מכפי שהוא משלם במיסים.

לעומת זאת, משק בית יהודי לא-חרדי משלם כ-6,000 ש"ח יותר מכפי שהוא מקבל. הפער נטו בין שני המגזרים עומד על כ-10,000 ש"ח בחודש למשק בית.

 פתרונות דיור בלתי חוקיים שמצפצפים על המדינה

העוני דוחק לפתרונות קיצוניים. החרדים נחשבים אלופי הארץ בפיצולי דירות, בבניית דירות לא חוקיות ובעוד קומבינות. מדובר בדירות קטנטנות כתוספת לדירות גג, במקום המרפסות הפתוחות. סגירת קירות מסביב לעמודי תמך בבניינים ישנים.

בניינים משותפים בהם חפרו מתחת ליסודות הבניין והפכו קירות תמך - לדופן חיצונית של דירות מרתף, על כל הסיכונים, הקשיים וההצפות הכרוכות בכך. ישנה גם תופעה של הסבת מחסנים לדירות.

התופעה הקשה ביותר היא חניונים תת קרקעיים שהוסבו לדירות. התקנים בבניינים החדשים מחייבים הקמת חניונים, אבל שיעור בעלי המכוניות באוכלוסייה החרדית הוא נמוך. בעלי החניות סוגרים קירות, מעבירים צנרת מים וחשמל והופכים אותן לדירות קטנטנות - דירות ללא כיווני אוויר כלל שמגדלים בהן ילדים קטנים ללא אור שמש, פשוט איום ונורא... אך פרנסי הקהילות לוחצים על העיריות שלא לטפל במכה הזו והן עוצמות עין (בעיקר במודיעין עלית וביתר עלית).

תופעה שהיא כבר ייחודית היא "הטאבו המשותף" - שתי משפחות רוכשות יחד דירה של חמישה חדרים ומחלקות אותה לשניים ע"י קירות מפרידים. כל משפחה מקבלת דירה קטנה. לעיתים שלוש משפחות רוכשות במשותף דירת ששה חדרים.

אלו תופעות שקיימות בהרחבה גם במגזר הערבי, אך אין בכך בכדי להכשיר את השרץ, וודאי כשברוב המדינה הרשויות רודפות אחרי העוברים עבירות אלו ומביאות אותם למשפט, כולל דין פלילי.

המגזר החרדי לפי מידת הריחוק מהעולם המודרני

כידוע, היהדות מאוד הטרוגנית. גם המגזר החרדי שמורכב בערך מכ-30% חסידים, 30% ליטאים ו-35% חרדים ספרדיים (בעיקר ש"ס). חב"ד שונה מכולם ומהווה כ-5% מהמגזר.

חלוקה מעניינת וחשובה קשורה למידת הריחוק מהעולם המודרני. זו חלוקה גסה אך ניתן לומר שהחסידים הם הרחוקים ביותר, הליטאים באמצע והספרדים הם הקרובים ביותר לעולם המודרני. חלוקה זו גם תופסת בנוגע לקרבה לרעיון הציוני (חלק ממצביעי ש"ס משרתים בצה"ל).

מדובר באוכלוסייה שבבסיסה היא אנטי דמוקרטית מעצם קבלתה מינקות סוג של היררכיה תיאוקרטית, לפיה קיימת שליטה של אדמו"רים ורבנים המכוונים כל פן של חייהם, כמעט ללא יכולת בבחירות אישיות. מישהו שלא נולד במגזר הזה, יתקשה להבין זאת.

רבים נזקקים לרבנים לכל שאלה קטנה וגדולה. האדמו"רים, שחלקם בגילאי 90 פלוס, מנהלים את חייה של אוכלוסייה צעירה מאד שהגיל הממוצע שלה הוא 20 וחשופה לאינטרנט. סיטואציה שמעוררת ים של קשיים.

במגזר בו כ-45% מהגברים אינם עובדים וכ-95% משני המינים עובדים בעבודות עם רמת פריון נמוכה, אין פלא שהיא מצויה בעשירונים הכי נמוכים. בנוסף, לפי אומדנים של רשות המיסים כ-30% מהמגזר עובד באופן חלקי או מלא ב"שחור".

אילו אלו היו כלל הבעיות שמציג המגזר - דיינו. אך מעל ל-95% מהגברים בזרם החסידי והליטאי אינם משרתים בצה"ל, חלקם קיצוניים אנטי מודרניים שבמסגרת מלחמתם במודרנה עוסקים בהשחתת רכוש ציבורי בהיקף מאות מיליוני שקלים (בירושלים, הרכבת הקלה ועוד).

קיימים פרסומים שיצאו על הסתרת התעללויות מיניות קשות, רדיפת אלו שמעוניינים לעזוב את המגזר עד כדי קריעת משפחות לגזרים, אמונות תפלות שלא כתובות בשום תלמוד, סיפורים על מתן תרופות פסיכיאטריות לאלו שרוצים לעזוב וניתן להוסיף שקיימת גזענות נוראית בין אשכנזים לספרדים (וגם להיפך)  ועוד מרעין בישין. 

יותר מ-20% מכל שנתון עוזבים את המגזר וזה גורם לגדולי הרבנים להיכנס להיסטריה

מתרחשת מזה זמן רב תופעה, הצוברת תאוצה בעלת עוצמה אדירה, שמכניסה ללא פחות מהיסטריה את גדולי הרבנים החרדיים. יציאה המונית מהמגזר.

חלק מהמגזר מכנה אותם באופן שפל ביותר כ"מתים מהלכים", לא פחות. ומכאן נגזרה אימרה נפוצה ש"בכל בית יש 'מת' ", משמע בכל בית חרדי יש כיום לפחות יוצאת או יוצא בשאלה.

רוב היוצאים אינם הופכים לחילוניים אלא מצטרפים למגזרים הדתיים הלאומיים או המסורתיים. שיעור היוצאים הגדול ביותר הוא ילדים ממשפחות שחזרו בתשובה ומגיע ע"פ הערכות ל-40% ומעלה.

שיעור היוצאים מחב"ד ומהספרדים מוערך בכ-30%. מהליטאים כ-20% ומהחצרות החסידויות, אלו שמתנהלות ממש כמו כתות, כ-15%, בלבד.

אומדנים עדכניים של עמותות הפועלות לעזור ליוצאות וליוצאים מהמגזר דוגמת "עמותת הלל" ו"יוצאים לשינוי", מעריכים שהקצב הנוכחי עולה על 20% מכל שנתון ומתגבר עוד.

יש לציין שרבים מאד מהיוצאים מהמגזר מתגייסים לצה"ל ולמעשה זהו אחד ממנגנוני המילוט העיקריים שלהם. הם נספרים כ"חרדים" בעת גיוסם ומהווים יותר ממחצית מהמתגייסים מקרב המגזר ומחפים בכך, באופן פרדוקסלי, על כל חבריהם שנותרו ספונים בישיבות.

בנוסף, מוערך שכ-10% מהחרדים חיים כ"אנוסים". מדובר באוכלוסייה שכלפי חוץ נותרת חרדית לחלוטין אך במעמקי ליבם מפסיקים להאמין בקיומו של בורא עולם או במנהגי המגזר.

הם למעשה חילוניים או מסורתיים בנפשם, שנותרים כדי שלא לפגוע בילדיהם או כי אינם רוצים לפרק נישואים או לפגוע בעסקיהם וכיו"ב.

הכותב הוא  יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה".