מחקר הפד של ניו יורק: המכסים אחראים כמעט לכל עליית מחירי המוצרים

מחקר חדש שפרסמו חוקרי הפד של ניו יורק בבלוג המחקר של הבנק ב-6 באוקטובר נותן לראשונה מדידה מדויקת של הדרך שבה מכסים מתגלגלים למחירי הצרכן. את המחקר כתבו מרי עמיטי וסבסטיאן הייזה מהפד של ניו יורק יחד עם דיוויד ויינשטיין מאוניברסיטת קולומביה, והוא מעריך כי על כל נקודת אחוז של עלייה במכס הממוצע, מחירי מוצרי הצריכה עולים בכרבע אחוז כעבור שנה.

החוקרים בדקו 67 קטגוריות של מוצרי צריכה שאינם נפט, והשוו בין מוצרים עם חשיפה גבוהה למכסים לבין מוצרים עם חשיפה נמוכה. שירותים לא נכללו במדגם, אף שהם מהווים כשני שלישים מסל הצריכה. החישוב מקבע גורמים כלכליים כלליים כמו שערי חליפין, שכר, ביקוש ומדיניות מוניטרית, ומנסה לבודד את תרומת המכסים בלבד.

הממצא המרכזי: עד פברואר 2026 הוסיפו המכסים 2.9 נקודות אחוז לאינפלציית המוצרים, ובלעדיהם מחירי המוצרים היו יורדים מעט במקום לעלות. כלומר, לפי החישוב של החוקרים, כמעט כל עליית המחירים במוצרים בתקופה נבעה מהמכסים שהטיל ממשל טראמפ.

ההשפעה מתחלקת לשני ערוצים. כשני שלישים ממנה ישירים: מוצרים מיובאים מתייקרים. השליש הנותר עקיף: מוצרים שמיוצרים בארצות הברית מתייקרים גם הם, משום שהיצרנים משלמים יותר על חלקי חילוף וחומרי גלם מיובאים, ומשום שהם מרשים לעצמם להעלות מחירים כשמוצרים מיובאים מתחרים נעשים יקרים יותר.

ממצא בולט נוסף: כמעט 90% מהמכסים שהוטלו ב-2025 התגלגלו למחירי היבוא, כלומר היצואנים הזרים כמעט לא הורידו מחירים כדי לספוג את המכס. הדולר נחלש בתקופה, מה שגם העלה את מחירי היבוא, אבל גם אחרי התחשבות בשער החליפין שיעור ההתגלגלות נותר סביב 90%.

בתרחיש המחשה שבו מוטל מכס של 10% על כל היבוא, החוקרים מעריכים כי מחירי מוצרי הצריכה יהיו גבוהים ב-2.6% כעבור שנים עשר חודשים, כלומר כרבע מגובה המכס. כשני שלישים מהעלייה הזו יגיעו מהתייקרות מוצרים מיובאים, והשליש הנותר מהתייקרות מוצרים אמריקאיים, בעיקר דרך עלויות הייצור.

זעזוע חד פעמי, לא אינפלציה מתמשכת

לפי התחזית שמציגים החוקרים, ההשפעה של המכסים על רמת מחירי המוצרים הגיעה לשיא של כ-3% בפברואר 2026, ומאז היא מתמתנת. עד אוגוסט 2026 היא צפויה לרדת לכ-2%, בין היתר לאחר שבית המשפט העליון ביטל בתחילת 2026 מכסים שהוטלו מכוח סמכויות חירום, והם הוחלפו בתוספת נמוכה יותר של 10%.

אבל הנתון המעניין באמת הוא התרומה לקצב האינפלציה השנתי. זו הגיעה לשיא של 2.9 נקודות אחוז בפברואר 2026, צפויה לרדת לאזור האפס עד אוגוסט 2026, ואחר כך אף להפוך שלילית, כשהעלאות המכסים הגדולות של 2025 ייפלו מההשוואה השנתית. רק באמצע 2027 היא צפויה לחזור להיות מעט חיובית, עם כניסתם לתוקף של מכסים על רכב קנדי. התחזית הזו מניחה שהמכסים יישארו ברמתם מסוף ספטמבר 2026, ושינוי במדיניות הסחר ישנה כמובן את התמונה.

• ארה"ב וסין מורידות מכסים
• H&M: הרווח זינק ב-23%, המכירות דשדשו

זהו בדיוק הפרופיל של זעזוע חד פעמי ברמת המחירים, לא של אינפלציה מתמשכת. המחירים נשארים גבוהים יותר, אבל קצב העלייה חוזר למצב הקודם. ההבחנה הזו קריטית, משום שהיא קובעת איך בנק מרכזי אמור להגיב: זעזוע חד פעמי דורש תגובה שונה מאינפלציה שמזינה את עצמה.

האם צריך להעלות ריבית מול זעזוע היצע?

לפי הגישה המקובלת במדיניות מוניטרית, בנק מרכזי אינו אמור להעלות ריבית מול זעזוע היצע חד פעמי. הריבית פועלת על הביקוש, לא על המכסים, ובזמן שהשפעתה תורגש הזעזוע כבר יחלוף. העלאת ריבית בתנאים כאלה רק מדכאת את הכלכלה מבלי לטפל במקור הבעיה, ולכן הדוקטרינה המקובלת היא "להביט דרך" זעזועים כאלה ולא להגיב להם.

אלא שיש סייג חשוב הנוגע לציפיות האינפלציה. אם הזעזוע מחלחל לציפיות של הציבור, הוא כבר אינו חד פעמי: צרכנים ועובדים שמצפים למחירים גבוהים דורשים שכר גבוה יותר, והשכר הגבוה מזין בחזרה את המחירים. הציפיות ל-3.9% שהראה הסקר עשויות להסביר מדוע הפד בכל זאת העלה בספטמבר את הריבית ברבע נקודת אחוז לטווח של 3.75% עד 4%, לפי דיווחים, מתוך חשש שהציפיות יהפכו לנבואה שמגשימה את עצמה. מנגד, חששות מוגזמים ונקיטת אמצעי זהירות לא נחוצים עלולים בעצמם לפגוע בכלכלה ולהאט את הצמיחה ללא צורך אמיתי.