דיסקונט בולע את מרכנתיל דיסקונט - האם זה טוב למניה? שאלות ותשובות על המיזוג

דיסקונט מחזיק כבר היום במלוא הבעלות על מרכנתיל, כך שאין כאן רכישה חדשה ואין תשלום לבעלי מניות חיצוניים. מה שקורה עכשיו הוא איחוד של שני בנקים שפעלו במשך שנים תחת אותה קבוצה, עם הנהלות, מערכות, עובדים וסניפים נפרדים. מרכנתיל אמור להיטמע בתוך דיסקונט מבחינה משפטית ותפעולית, בעוד המותג צפוי להישאר בחלק מהפעילות מול הלקוחות. המספרים המרכזיים פשוטים יחסית: המהלך צפוי לעלות לדיסקונט קרוב ל-600 מיליון שקל, בעיקר בגלל פרישה של כ-500-600 עובדים, ומנגד לייצר חיסכון שנתי של קרוב ל-200 מיליון שקל. העלות מגיעה בעיקר בהתחלה, בעוד החיסכון חוזר בכל שנה. האנליסטים מעריכים שבתוך כשנתיים כבר יהיה אפשר לראות חלק משמעותי מהחיסכון מתגלגל לרווח. כל המספרים האלה הם הערכות, ולא נתונים רשמיים שהבנק פרסם על עלות המהלך ועל החיסכון ממנו. הדירקטוריונים של דיסקונט ומרכנתיל אישרו את המיזוג כשלושה חודשים אחרי שהקבוצה הודיעה שהיא בוחנת אותו.

מה בעצם דיסקונט מקבל מהמיזוג?

הוא מקבל ארגון פשוט יותר. מרכנתיל מחזיק כיום עשרות סניפים, כ-1,400 עובדים ותיק אשראי של יותר מ-50 מיליארד שקל. הפעילות שלו משמעותית במיוחד בקרב עסקים קטנים ובינוניים, החברה הערבית, החברה החרדית ורשויות מקומיות.

מבחינת דיסקונט, היתרון נמצא מאחורי הקלעים. במקום להחזיק שני מערכי הנהלה, שתי מערכות תפעול, יחידות מטה נפרדות ורשתות סניפים שחופפות בחלק מהמקומות, אפשר לאחד חלק גדול מהפעילות.

כמה עובדים צפויים לעזוב?

ההערכות מדברות על כ-450-600 עובדים, מתוך כ-1,400 עובדי מרכנתיל. כלומר, סדר גודל של שליש ועד קצת יותר מ-40% מכוח האדם.

זה גם מסביר למה העלות מגיעה כמעט ל-600 מיליון שקל. תוכניות פרישה בבנקים יקרות יחסית, בעיקר כשמדובר בעובדים ותיקים עם שכר ותנאים גבוהים. בחישוב גס מדובר בעלות ממוצעת שיכולה להתקרב למיליון שקל לעובד, לצד הוצאות נוספות שקשורות למערכות, סניפים ותהליך האיחוד עצמו.

600 מיליון שקל הוצאה מול 200 מיליון שקל חיסכון - זו עסקה טובה?

במונחים כלכליים, התשובה נוטה לחיוב. אם דיסקונט מוציא קרוב ל-600 מיליון שקל ומגיע לחיסכון שנתי של קרוב ל-200 מיליון שקל, החזר ההשקעה המלא נמצא סביב שלוש שנים.

אבל בדוחות זה ייראה קצת אחרת. חלק גדול מהוצאה על הפרישה נרשם בתחילת הדרך, בעוד החיסכון מתחיל להצטבר בהדרגה. לכן כבר בתוך כשנתיים האנליסטים מצפים לראות תרומה ברורה יותר לרווח השוטף, גם אם ההוצאה המצטברת עדיין טרם הוחזרה במלואה.

נניח שהחיסכון מגיע ל-200 מיליון שקל בשנה. אחרי שהוצאות הפרישה עוברות והרשת המאוחדת מתחילה לעבוד במבנה החדש, מדובר בכמעט 200 מיליון שקל שיכולים להישאר בכל שנה בבנק במקום לצאת על שכר, מערכות, מטות וסניפים כפולים.

• דיסקונט ממזג את מרכנתיל: המותג יישאר, אבל המערכות והתפעול יאוחדו
• מי ישלם על פיצוץ עסקת כאל? מאבק על 190 מיליון שקל

למה החיסכון מתחיל להשפיע על הרווח כבר בתוך כשנתיים?

כי רוב ההוצאה היא חד פעמית ורוב החיסכון חוזר מדי שנה. בשנה הראשונה דיסקונט סופג חלק גדול מהעלויות. במהלך השנה השנייה מספר העובדים כבר יורד, חלק מהסניפים מתאחדים ומערכות מתחילות לעבור למבנה משותף.

בשלב הזה ההוצאות השוטפות כבר קטנות יותר. לכן האנליסטים מסתכלים בעיקר על 2028 כשנה שבה התרומה עשויה להיות הרבה יותר ברורה בדוחות.

המשמעות היא פער בין שתי שאלות שונות: מתי רואים שיפור ברווח ומתי דיסקונט מחזיר את מלוא עלות המהלך. השיפור יכול להתחיל להיות משמעותי בתוך כשנתיים. החזר מלא של כ-600 מיליון שקל מול חיסכון של כ-200 מיליון שקל בשנה מגיע, בחישוב פשוט, אחרי כשלוש שנים.

ומה קורה עם הסניפים?

לקבוצת דיסקונט ומרכנתיל יש יחד רשת גדולה, ובחלק מהערים פועלים סניפים של שני הבנקים במרחק קצר יחסית. עשרות סניפים נמצאים באזורים שבהם קיימת חפיפה.

חלק מהחיסכון יכול להגיע משם. איחוד סניפים חוסך שכירות, אבטחה, תפעול וכוח אדם. במקביל, דיסקונט ירצה לשמור על הנוכחות של מרכנתיל במגזרים שבהם יש לו קשרים חזקים עם הלקוחות.

• פידליטי מכרה - אבל מי קנה? מאחורי היום החריג בנקסט ויז'ן
• אלקטרה, דניה, שפיר ואשטרום בפנים: המכרז הענק של המטרו עובר שלב

אז למה לשמור בכלל על השם מרכנתיל?

כי למותג יש ערך. מרכנתיל מחזיק קשרים ארוכים עם קהלים מסוימים ועם עסקים קטנים. מבחינת דיסקונט, אפשר לאחד את המערכות והניהול ועדיין להשאיר מול הלקוח את השם שהוא מכיר.

כך הבנק יכול לקחת את החיסכון מהתפעול בלי לוותר על חלק מהיתרונות המסחריים של מרכנתיל.

והאם זה טוב למניית דיסקונט?

אפשר גם לתרגם את הסינרגיה לשווי. דיסקונט נסחר כיום בכ-40 מיליארד שקל ובמכפיל של סביב 10. אם תוך כשנתיים המיזוג ייצר חיסכון שנתי של יותר מ-200 מיליון שקל, וחלק גדול ממנו יתגלגל לשורת הרווח, זה יכול לקבל ביטוי גם בתמחור כשהשוק יתמחר את התוספת הזו בהתאם. ננסה להמחיש, תוספת שנתית של 200 מיליון שקל לרווח, במכפיל 10, מגלמת תוספת של כ-2 מיליארד שקל לשווי - כ-5% מהשווי של הבנק כיום. שזה אומר שאם דיסקונט יצליח לממש את הסינרגיות, המיזוג יכול לייצר צמיחה ברווח בלי צורך בצמיחה מקבילה בהיקף הפעילות - ובמונחי השווי הנוכחי, גם שיפור של כמה מאות מיליוני שקלים ברווח השנתי כבר הופך למספר מהותי.

דיסקונט כבר מרוויח מיליארדי שקלים בשנה, לכן המיזוג לבדו הוא לא עד כדי כך משמעותי אבל איפה שהוא כן יכול לעשות הבדל הוא ביעילות. דיסקונט עדיין מציג תשואה להון ויחס יעילות פחות טובים בהשוואה לבנקים הגדולים, וחיסכון קבוע של יותר מ-200 מיליון שקל בשנה יכול להתחיל לשפר את המדדים האלה ברמת הקבוצה כולה.

בטווח הקצר זה ילך כנראה לכיוון ההפוך. השנה הראשונה צפויה להיות פחות יפה חשבונאית בגלל הוצאה שמתקרבת ל-600 מיליון שקל, בעיקר על הפרישה וההתאמות למיזוג. אבל תוך כשנתיים האנליסטים מעריכים שהתמונה מתחילה להתהפך: חלק גדול מעלויות הפרישה כבר מאחור, החיסכון הופך לקבוע ויותר ממנו מתחיל להגיע לשורת הרווח. משם, כל שנה נוספת שבה דיסקונט מצליח לשמור על אותו חיסכון רק משפרת את הכדאיות של המהלך.