רשות התחרות אישרה - וניו-מד עדיין מבטלת: מה קורה בעסקת הגז של 6.7 מיליארד דולר?
מה שקורה עכשיו בין ניו-מד, רציו ודליה נראה במבט ראשון כמו ויכוח משפטי על הודעת ביטול, אבל מאחוריו עומדת אחת העסקאות החשובות במשק האנרגיה הישראלי. במאי חתמו ניו-מד ורציו, שמחזיקות יחד בכ-60% ממאגר לוויתן, על הסכם למכירת גז לדליה בהיקף מוערך של 6.7 מיליארד דולר. האספקה אמורה להתחיל ב-2030 ולהימשך 20 שנה, לשתי תחנות כוח חדשות שדליה מקימה. בספטמבר הודיעו המוכרות שההסכם בוטל, בעיקר בטענה שהתנאים לכניסתו לתוקף הושלמו באיחור. עכשיו רשות התחרות, שהיתה אחד המכשולים המרכזיים בדרך, הסירה בפועל את רוב ההסתייגויות שלה. דליה אומרת שהעסקה חיה וקיימת, וניו-מד מחזיקה בעמדה שהביטול כבר נכנס לתוקף.
כדי להבין למה הוויכוח הזה חשוב צריך לחזור לעסקה עצמה. כשההסכם נחתם היקפו הוערך בכ-6.7 מיליארד דולר, עם אספקה שנתית של כ-1.3 BCM בשלב הראשון ובהמשך כ-1.7 BCM. מחיר הגז הוערך בכ-4.7 דולר ליחידת חום, עם הצמדה לתעריף החשמל, מחיר שנחשב נוח יחסית לצרכן גדול שמתחייב לשנים ארוכות. ב-2041 אפשר לפתוח מחדש את המחיר בטווח של עד 10% לכל כיוון, ובתרחיש שבו הצדדים מתקשים להגיע להסכמה קיימת אפשרות לצמצום חלק מהכמויות.
הגז הזה נועד לשני פרויקטים עצומים של דליה: דליה 2 במתחם צפית ומתקן אבשל במתחם אשכול באשדוד. יחד הם אמורים להוסיף כ-1,700 מגה-וואט של כושר ייצור, וההשקעה בהקמתם מוערכת בכ-10 מיליארד שקל. דליה כבר מתקדמת עם ההקמה והציוד לשתי התחנות. חוזה גז ארוך הוא חלק מרכזי במימון של תחנת כוח, כי הבנקים רוצים לדעת מראש מאיפה יגיע הדלק, כמה הוא יעלה ובאילו כמויות.
כאן נכנסת רשות התחרות. אחד הפרטים החריגים בעסקה הוא ששברון, שמחזיקה כמעט 40% מלוויתן ומפעילה את המאגר, נשארה מחוץ לחוזה. ניו-מד ורציו מוכרות לדליה את חלקן בנפרד. מבחינת הרשות זה מהלך שמגדיל תחרות בין בעלי הזכויות במאגר, במקום מצב שבו כל בעלי לוויתן מוכרים יחד בכל עסקה.
לרשות היו בכל זאת כמה הסתייגויות. הראשונה היתה תקופת החוזה הארוכה, מ-2030 ועד 2050, עם מעט מאוד אפשרויות יציאה בדרך. השנייה נגעה למנגנון "קח או שלם": דליה מתחייבת לקנות כמות מינימלית או לשלם עליה גם אם צרכה פחות. מנגנון כזה נפוץ בחוזי גז ארוכים, כי קשה לאחסן גז בכמויות גדולות, אבל הוא גם קושר את תחנת הכוח לספק אחד לאורך שנים.
נושא נוסף היה האפשרות של דליה למכור לצד שלישי גז שקנתה, עד 15% מהכמות. ברשות רצו לבדוק איך זה ישפיע על השוק המשני בגז. בסוף התהליך הרשות קיבלה את המבנה המרכזי של ההסכם. לגבי המכירה לצד שלישי, הצדדים יוכלו לפעול לפי מנגנון של בחינה עצמית במסגרת כללי הפטור, והרשות שומרת לעצמה אפשרות לחזור לסוגיה בהמשך.
כאן הסיפור מסתבך. רגע לפני שהרשות השלימה את עבודתה, ניו-מד ורציו הודיעו על ביטול העסקה. לטענתן, התנאים המתלים בחוזה, ובהם אישורי המימון וההליך מול רשות התחרות, חרגו מלוחות הזמנים שנקבעו. דליה דחתה את הפרשנות הזאת מהרגע הראשון.
עכשיו, כשהמכשול הרגולטורי המרכזי ירד, דליה אומרת בעצם שהתנאים הושלמו ולכן ההסכם בתוקף. ניו-מד טוענת שבמועד שבו נמסרה הודעת הביטול התנאים כבר חרגו מלוח הזמנים, ולכן הביטול עומד. כך עברה המחלוקת מהשאלה אילו שינויים תדרוש רשות התחרות לשאלה משפטית חדה בהרבה: האם לניו-מד ולרציו היתה בספטמבר זכות תקפה לצאת מהחוזה.
יש כאן גם צד כלכלי. כשנחתם ההסכם במאי, לוויתן כבר היה בדרך להרחבה גדולה. מאז גדלה יכולת היצוא למצרים, והכמות המחייבת בהסכם המצרי עלתה מכ-4.7 BCM לכ-6.7 BCM בשנה. השלמת קו ההולכה אשדוד-אשקלון פתחה ללוויתן אפשרות למכור יותר גז למצרים, ובמקביל מקודם פרויקט הרחבה שאמור להביא את כושר ההפקה של המאגר לכ-21 BCM בשנה.
- מי זו דלק ייזום ומה ההזדמנות למשקיעים?
- דלק תחלק לבעלי מניותיה את תמלוג העל בלוויתן - דיבידנד של 4% מהשווי
זה משנה את הערך של כל BCM. גז שננעל בחוזה מקומי ל-20 שנה הוא גז שכבר אי אפשר להפנות לשוק אחר. אם בשוק היצוא אפשר לקבל בעתיד תנאים טובים יותר, חוזה ישן הופך פחות מושך. זה יכול להסביר למה לניו-מד יש אינטרס לבחון מחדש עסקה ארוכת טווח, אם כי החברה עצמה מתמקדת בתנאים החוזיים ובמועד שבו התקיימו.
מצד שני, ניו-מד קיבלה את הרחבת היצוא למצרים לצד התחייבויות לשוק הישראלי, והעסקה עם דליה משתלבת במבנה הזה. גם למדינה יש בה עניין: שתי התחנות של דליה אמורות להיות חלק גדול ממשק החשמל בעשור הבא, וגז במחיר תחרותי משפיע בסוף על עלות הייצור.
לדליה הבעיה מעשית מאוד. שתי תחנות כוח בעלות של כ-10 מיליארד שקל צריכות מקור גז יציב. לחברה יש הסכמי אספקה נוספים, כולל הסכם קודם עם לוויתן עבור אשכול, אבל התחנות החדשות צורכות כמויות גדולות, והחוזה של 6.7 מיליארד דולר נבנה בדיוק בשבילן. מעבר לספק אחר דורש גז זמין, מחיר מתאים וחוזה שהבנקים המממנים יהיו מוכנים לעבוד איתו.
מכאן יש כמה דרכים אפשריות. הצדדים יכולים להגיע להסכמה מחודשת ולשמור על העסקה, אולי עם כמה התאמות. המחלוקת יכולה גם לעבור לבית המשפט, שיכריע אם הודעת הביטול של ספטמבר היתה תקפה. בינתיים דליה תמשיך לקדם את התחנות ואת המימון שלהן, וניו-מד ורציו יצטרכו להחליט כמה מהגז העתידי של לוויתן הן רוצות לנעול בישראל וכמה להשאיר לשווקים אחרים.
