
נדחתה על הסף תביעה ב-21 מיליון שקל של בראון-פישמן נגד מוזס
החברה שהייתה בבעלות חיים בר-און ואליעזר פישמן טענה, כי נוני מוזס מכר לפטריק דהרי אופציה למניות הוט ב-62 מיליון שקל - 59 מיליון שקל פחות משווייה. בית המשפט קובע: התביעה התיישנה
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, קובי שרביט, דחה על הסף תביעה בסך 20.6 מיליון שקל שהגישו נאמני חברת בראון-פישמן תקשורת נגד בני משפחת מוזס השולטים בקבוצת ידיעות אחרונות. התביעה עסקה במכירת אופציה למניות חברת הכבלים הוט בידי ידיעות לפטריק דרהי בדצמבר 2016 ב-62 מיליון שקל. היא הוגשה בטענה שהמחיר היה נמוך מדי, אך שרביט קבעה שהתביעה התיישנה ולכן כאמור דחה אותה על הסף.
בראון-פישמן הייתה חברה משותפת לחיים בר-און ואליעזר פישמן המנוחים, כאשר היו בעלי השליטה בעיתון גלובס, והיא הוקמה לצורך רכישת 21% ממניות ידיעות אחרונות. התביעה הוגשה נגד נוני מוזס, בעל השליטה בקבוצת ידיעות; בת-משפחתו, מרים נופך-מוזס, שהייתה אז בעלת מניות בקבוצה (אותן מכרה אשתקד לנוני); וינון אנגל, שהיה אז מנכ"ל ידיעות אחרונות.
התביעה הוגשה באמצעות עו"ד יוסי בנקל, הנאמן בהליכי פשיטת הרגל של פישמן. בראון-פישמן טענה, כי ידיעות מכרה את האופציה במחיר הנמוך משמעותית מהשווי ההוגן שלה, בלא שהוכנה לה הערכת שווי. זאת, לטענת החברה, עקב ניגוד העניינים שבו היה מצוי מוזס וברצונו להיטיב עם דרהי, אשר נתן לו הלוואה אישית בהיקף גדול, ובשל קשרים עסקיים נוספים ביניהם.
על פי התביעה, ימים אחדים לפני כן הציעה בראון-פישמן לנציגי ידיעות למכור יחדיו את האופציות שהיו בידי שתי החברות, על פי הערכת שווי ולפיה שווי האופציה של ידיעות היה 238-185 מיליון שקל. החברה טענה, כי המכירה בוצעה במחטף ובנזיד עדשים, גרמה לידיעות נזק של 59 מיליון שקל, ולה עצמה - על פי חלקה בזכויות לקבלת דיבידנדים בקבוצה (34%) - לנזק של 20.6 מיליון שקל.
מוזס ואנגל טענו בכתב ההגנה, כי התמורה בעסקה נקבעה מטעמים ענייניים בלבד, ללא מעורבות של מוזס, וכי הייתה דחיפות בביצועה משיקולי מס (לקזז מן התמורה את ההפסד העסקי השוטף של 2016). עוד ביקשו לדחות על הסף את התביעה, בנימוק שתקופת ההתיישנות שלה עמדה על 7.5 שנים (שבע השנים הרגילות ועוד חצי שנה בשל חרבות ברזל), בעוד היא הוגשה בפברואר 2025, דהיינו למעלה משמונה שנים לאחר מועד היווצרות העילה - דצמבר 2016. בראון-פישמן טענה, כי העילה נוצרה רק ביוני 2020 - המועד בו נחשפו בתקשורת היחסים בין מוזס לדרהי.
הטענה לעצירת ההתיישנות לא נתמכה בתצהיר
כאמור, שרביט קיבל את עמדתם של מוזס ואנגל, בקובעו שבמקרה זה לא חלים החריגים לקביעת המועד בו מתחיל מירוץ ההתיישנות. הוא אומר: "טענה של תובע להתקיימות חריגים אלה לתקופת ההתיישנות הרגילה, מחייבת הגשת תצהיר מטעם התובעת. משלא תמכה התובעת את תשובתה לבקשה לסילוק בתצהיר, לא עלה בידה להוכיח את הטענה שלא היו ידועות לה העובדות המהוות את עילת התביעה (ובפרט קיומה של ההלוואה מדרהי למוזס), טענה המהווה תנאי יסודי להשעיית מירוץ ההתיישנות".
לנוכח האירועים בדצמבר 2016, מוסיף שרביט, "לא ניתן לשלול את האפשרות שלאור התנהלות 'חשודה' זו של הנתבעים, התובעת נקטה בפעולות לבירור הנסיבות שעמדו ביסוד המחיר הנמוך שבו מכרה ידיעות את האופציה וגילתה אודות ההלוואה מדרהי למוזס". הטענה שהדבר נודע לחברה רק ארבע שנים מאוחר יותר, מחזקת את הצורך בהגשת תצהיר, הוא מציין. בראון-פישמן ידעה בזמן אמת על עסקת מוזס-דרהי, וגם אם לא ידעה על ההלוואה - היה בידיה הרבה יותר מאשר קצה חוט והיא ידעה על טענתה לנזק מהותי שנגרם לה.
לבסוף אומר שרביט, כי די בהתיישנות כדי למחוק על הסף את התביעה ולכן אינו די בטענות הסף האחרות של מוזס, אם כי על פניו יש לכאורה בסיס לחלק מהן. בראון-פישמן חויבה בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל. את בראון-פישמן ייצגו בנקל ועו"ד עופר פירט, ואת מוזס ואנגל - עוה"ד דוד לשם ואלעד פלד.