
בתי המשפט מתחילים לשלוח את החשבון על ייצוגיות פגומות
פסיקתו של בית המשפט העליון מחודש אפריל השנה מחלחלת לבתי המשפט המחוזיים, המחייבים את מגישי הבקשות הפגומות בהוצאות של רבבות שקלים. בכך יינתן חיזוק לתביעות הראויות
דמיינו יבואן כלי עבודה שעל שולחנו נוחתת בקשה לתובענה ייצוגית בסך 100 מיליון שקל. שנים אחר כך נקבע, כי ההליך היה חלק ממהלך מתואם של מתחרה עסקי שלו, במטרה להכביד עליו, ולא מתוך רצון כן לקדם את טובת הקבוצה. זה איננו תרחיש דמיוני. כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לייצוגית נגד יבואנית כלי עבודה חשמליים, וחייב את המבקשים, שהגישו בקשה להסתלק מהתביעה, בהוצאות של 100 אלף שקל.
העליון: להגדיל בהדרגה את ההוצאות בבקשות סרק לייצוגיות
עד לאחרונה תוצאה כזו הייתה חריגה. בתי המשפט נהגו במתינות כלפי מי שבקשתו נדחתה, כדי שלא להרתיע תובעים ראויים ולהימנע ממה שנקרא "האפקט המצנן". מחקר שהובא בחודש אפריל בפסק הדין של העליון בעניין רנו בדק מקרים של הסתלקות לפני אישור הבקשה, וחשף, כי ההוצאות הממוצעות שנפסקו בהם עמדו על 17,000 שקל, וההוצאות החציוניות - על 11,600 שקל בלבד. לצד זאת, זינק מספר הבקשות לאישור תובענות כייצוגיות: מ-30 בשנה לאחר חקיקת חוק תובענות ייצוגיות ב-2006, ל-1,669 בשנת 2022.
אלא שבעניין רנו קבעו שופטי בית המשפט העליון, כי הגיעה העת להחיל שינוי הדרגתי באופן פסיקת ההוצאות בבקשות לאישור תובנה ייצוגית. יש לפסוק הוצאות בשיעורים משמעותיים לא רק במקרים בהם המבקש פעל בחוסר תום לב, אלא גם במקרים נוספים, כגון מקרים בהם מוטב שבקשת האישור לא הייתה מוגשת מלכתחילה (כגון "תביעה משוכפלת" או בקשה שנעדרה תשתית מינימלית ועוד).
כאשר האגרה אפסית וההוצאות נמוכות
בשנת 2018 נוספה אגרה על הגשת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, בין היתר כדי להילחם בתביעות סרק. האגרה מוטלת על המבקש בשני חלקים: האחד בעת ההגנה, והיתרה אם הבקשה נדחית. אלא שלהבדיל מתביעות כספיות, גובה האגרה אינו תלוי בסכום התביעה. לכן האגרה לבדה עשויה שלא להרתיע תובע ייצוגי שנוקב בתביעתו בסכומי עתק.
אך השילוב בינה לבין חשיפה ממשית להוצאות, עשוי לשנות את החשבון הכלכלי של מגישים סדרתיים. במובן זה ההוצאות לצד האגרה אינן חוסמות את הגישה לערכאות, אלא עשויות לשמש מסננת: מה שיגיע לבית המשפט יהיה בעיקר תביעות שנבדקו ויש להן בסיס.
בהחלטות מהחודשים האחרונים ניתן לזהות סימנים ראשונים ליישום הגישה שנקבעה בעניין רנו, גם אם בתי המשפט עדיין נוקטים זהירות ובוחנים כל מקרה לגופו. כך, למשל, בבקשה לייצוגית נגד מי אביבים נדחתה בקשת אישור ונפסקו הוצאות ריאליות בסך 128,775 שקל, נוכח התנהלות המבקשים. במקרה אחר, הנוגע ל-KSP, מצא בית המשפט ממש בטענה שמדובר ב"עסק משפחתי" הפועל להגשה סדרתית של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, וקבע כי הבקשה עצמה לוקה בחסר. המבקשת חויבה בהוצאות של 35,000 שקל.
גם במקרים אחרים ניכרת נכונות לחייב בהוצאות כאשר מתגלים כשלים משמעותיים בהליך. כך, בקשה נגד קבוצת בנק דיסקונט סולקה על הסף תוך חיוב בהוצאות של 55,000 שקל. בהליך אחר, שהתנהל נגד איוונטר, שבו מתחה השופטת ביקורת התנהלות המבקש ועל "החירות הרבה" שנוטלים מבקשים דווקא בשל אי-פסיקת הוצאות, נפסקו 40,000 שקל לאחר שאושרה ההסתלקות מהבקשה.
נזק ממשי גם כשהבקשה נדחית
הסכומים שונים, וכך גם נסיבות המקרים. לכן מוקדם לקבוע שמדובר בשינוי גורף במדיניות בתי המשפט. עם זאת, ההחלטות ממחישות נכונות גוברת לבחון את התנהלות המבקשים ואת ההצדקה להגשת ההליך, ולא להסתפק בהנחה שכמעט כל חיוב משמעותי בהוצאות ירתיע בהכרח תובעים ראויים.
- עמלה של 3% גם על עמלת הכספומט בחו"ל: התביעה נמחקה
- דיסקונט יחזיר ללקוחות 8.8 מיליון שקלים על דמי כרטיס שנגבו
החשש מאפקט מצנן אמיתי ואין להקל בו ראש. אלא שכעורכי דין אנו רואים מקרוב את תביעות הסרק ואת התובעים הסדרתיים, ועדים גם לנזק הממשי שהם גורמים, שלא פעם כבר נגרם גם אם התביעה נדחית. לכן ראוי ליישם את המגמה של שיפוי ממשי, לכל הפחות במקרים שמנתה השופטת רות רונן בעניין רנו.
המטרה אינה לסגור את שערי בית המשפט בפני תובעים ייצוגיים, אלא להבטיח שהשימוש בכלי החשוב הזה ייעשה באחריות. הסימנים בשטח מלמדים שבתי המשפט מתחילים לשלוח חשבון, גם אם עדיין בסכומים צנועים יחסית. אם המגמה המסתמנת תתבסס, היא עשויה לצמצם הגשת בקשות חסרות בסיס שמוגשות "על הדרך", ובכך דווקא לחזק את מעמדן של התובענות הייצוגיות הראויות.
עו"ד ספיר אבן-חן בכר, שותפה וראש (משותף) מחלקת ליטיגציה ויישוב סכסוכים, משרד אפשטיין-רוזנבלום-מעוז ERM (צילום: תמי בר-שי)