תובענה ייצוגית היא הליך משפטי המאפשר לקבוצת אנשים בעלי אינטרס משותף להגיש תביעה אחת נגד גורם מסוים, לרוב חברה עסקית או רשות ציבורית, בשם כלל הנפגעים הנמנים עם אותה קבוצה, גם אם רבים מהם אינם מודעים כלל להליך המתנהל בשמם. בישראל מוסדר הנושא בחוק תובענות
ייצוגיות, הקובע את התנאים לאישור התובענה ואת אופן ניהולה בבית המשפט.
תביעות ייצוגיות נפוצות בתחומים כגון הגנת הצרכן, דיני עבודה, ניירות ערך, סביבה ותקשורת, ומאפשרות לפרט לתבוע בשם ציבור רחב גם כאשר הנזק האישי שנגרם לו קטן יחסית ואינו מצדיק תביעה אישית
נפרדת. אישור התובענה כייצוגית כפוף לבדיקת בית המשפט, הבוחן בין היתר אם מדובר בדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת.
הליכים אלו מהווים כלי מרכזי לאכיפה אזרחית בישראל, ולעיתים מסתיימים בפשרות כספיות משמעותיות או בשינוי מדיניות מצד הגורם הנתבע, לצד
ביקורת ציבורית מתמשכת הנוגעת לשכר טרחת עורכי הדין המובילים בהליכים אלה, המתקבל לעיתים כאחוז ניכר מסכום הפשרה שנפסק לטובת חברי הקבוצה, ביחס לסכום הנמוך יחסית שמגיע בפועל לכל אחד מהם באופן אישי.
השופט עודד מאור מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם היום קץ לתופעת תובענות הייצוגיות בנושא ההנגשה. השופט מאור קבע באופן תקדימי שיש להקדים פנייה בכתב למפר, על מנת שיוכל לתקן את ההפרה. השופט דחה 6 תובענות של התובע הסדרתי ראם בן אור
המחוזי אישר תביעה ייצוגית נגד הבנק כאשר קבע גם כי דיסקונט הפר לכאורה את חובתו וגבה מלקוחותיו תשלום מוגזם על עסקות בני"ע זרים. מנגד - התביעה נגד בנק הפועלים, בנק מזרחי טפחות ובנק אגוד נדחתה
