איחרה ותשלם? אושרה תובענה ייצוגית נגד רכבת ישראל
האם רכבת ישראל תענש על איחוריה הרבים? היום (ד') ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בו אושרה תובענה ייצוגית כנגד רכבת ישראל בנושא פיצוי בגין איחורים של מעל 30 דקות בהגעת הרכבת ליעדה.
מתברר כי חובת פיצוי במקרים כאלו קיימת בתקנות (תקנה 8(א) לתקנות מסילות הברזל (תנאי הנסיעה ברכבת), תש"ס-2000). מכוחן יצא נוהל הקובע את אופן פיצוי הנוסעים בגין איחורים בזמני הנסיעה הקבועים של הרכבת, ולפיו הפיצוי שינתן לנוסעי הרכבת בגין איחור רכבת העולה על 30 דקות הינו כרטיס נסיעה אחד חינם באותו קו רכבת, ובגין איחור של למעלה משעה בהגעת הרכבת ליעדה – שני כרטיסי רכבת באותו קו.
התובע, עורך דין במקצועו, רכש במשך שנים, כרטיס נסיעה "חופשי חודשי" ברכבת כדי לנסוע בקו הוד השרון-תל אביב. לטענתו, בקו זה היו איחורים רבים וכשפנה להתלונן בעניין הובהר לו כי הוא זכאי לפיצוי בדמות כרטיס נסיעה חינם לטענתו פיצוי זה אינו מפצה את נוסעי הרכבת שרכשו כרטיס תקופתי חודשי, שכן הכרטיס החודשי מזכה אותם בנסיעה ללא הגבלה במהלך החודש. התובענה מתייחסת למי שהיו בידם כרטיס חופשי חודשי (כרטיס המקנה נסיעות חופשיות בחודש קלנדרי נתון, להבדיל מהמצב היום בו ניתן לרכוש כרטיס תקופתי לחודש, ללא קשר לחודש הקלנדרי, אלא תקופה הנמדדת מיום הרכישה (7 ימים או 30 ימים בעלות מוזלת).
טענה נוספת שהעלה התובע היא כי הרכבת אינה מגלה לנוסעים את זכותם לפיצוי, ועל כן מרבית הנוסעים לא מקבלים גם פיצוי מוגבל זה. בתביעה מתבקש פיצוי כספי לנוסעים שהחזיקו בכרטיס חופשי חודשי, ופיצוי לכלל הנוסעים בגין הטעיה באי גילוי הזכות לפיצוי.
השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן הורתה לרכבת להגיש כתב הגנה בתובענה לגופה, וחייבה את הרכבת בהוצאות.
אגמון גונן דנה בבקשת התובע להורות לרכבת כי הכרוז המודיע על כך הרכבת איחרה, יודיע גם על זכותם של הנוסעים לקבל פיצוי. הרכבת התנגדה בטענה שאינה צריכה "לעודד" קבלת פיצוי ע"י הנוסעים. השופטת דחתה את טענת הרכבת וקבעה:
"הרכבת מנסה, לכל אורך ההליך להחזיק במקל משני קצותיו. מחד, כאשר נטען שלא פרסמה כראוי, מדגישה הרכבת את חובותיה הציבוריות, ואת היות זכות הפיצוי זכות סטטוטורית המופיע בתקנות, ועל כן כל אדם מוחזק כיודע את הדין, לרבות זכות זו. מאידך, כאשר נתבע ממנה להודיע על כך לציבור הנוסעים באמצעות הכרוז, לפתע היא "עוסק" רגיל, שאין לדרוש ממנו לדרבן את לקוחותיו לדרוש פיצוי. אין לאפשר לרכבת להתנהל באופן זה. אמנם פעילותה במכירת כרטיסים ומתן שירות היא עיסוק מסחרי, ועל כן הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט זה, עם זאת, מדובר בגוף ציבורי, שמצופה ממנו לנהוג בהגינות ולהביא לידיעת ציבור הנוסעים את זכויותיו דרך הפשוטה והיעילה ביותר."
הלמ"ס: 10 סיבות המוות המובילות בישראל - ממה נפטרו 11 אלף איש בשנה?
בשנת 2013 נפטרו בישראל 41,479 תושבים, שהם חצי אחוז מאוכלוסיית ישראל לאותה שנה. 49.4% מהנפטרים היו זכרים, ו-50.6% נקבות, כך עולה מסקר של הלשכה המרכזית לסטטסיטיקה.
80% מהנפטרים היו מעל גיל 65 (מתוכם 65% היו מעל גיל 75 ו-36% היו מעל גיל 85). 6% מהנפטרים היו מתחת לגיל 45, 1.3% מהנפטרים (539) היו תינוקות עד גיל שנה.
עשר סיבות המוות השכיחות ביותר לשנת 2013 גרמו ל-75% מכלל הפטירות באותה שנה. שתי סיבות המוות השכיחות ביותר היו סרטן (כ-10.7 אלף פטירות) ומחלות לב (כ-6,284 פטירות), 41% מכלל הפטירות בישראל נגרמו משתי סיבות אלה. כמו בשנים האחרונות סרטן הוא סיבת המוות השכיחה ביותר, והוא גורם לכרבע מכלל הפטירות.
סוגי הסרטן השכיחים ביותר בקרב הגברים היו סרטן קנה הנשימה הסמפונות והריאה, סרטן המעי הגס החלחולת ופי הטבעת, וסרטן הלבלב (24.7%, 11.9% ו-8.3% מכל הפטירות מסרטן, בהתאמה). סוגי הסרטן השכיחים ביותר בקרב הנשים היו: סרטן השד, סרטן המעי הגס החלחולת ופי הטבעת, וסרטן קנה הנשימה הסמפונות והריאה (21.8%, 11.6% ו-11.5% מכלל הפטירות מסרטן, בהתאמה). מחלות כלי דם במוח היו גורם המוות השלישי בשכיחותו בקרב נשים ובמקום השישי בקרב גברים.
גברים יותר מתאבדים מנשים
סיבות מוות חיצוניות היו במקום השלישי בקרב הגברים ובמקום השמיני בקרב הנשים. מכלל סיבות המוות החיצוניות הפער המגדרי הגדול ביותר בשכיחות הוא בהתאבדויות, בתאונות דרכים וברצח. שיעור התמותה המתוקנן לפי גיל מהתאבדות, בקרב הגברים היה גבוה פי 4 מזה שבקרב הנשים (6.8 לעומת 1.7, בהתאמה). בתאונות דרכים היה השיעור בקרב גברים גבוה פי 3.8 לעומת הנשים (6.6 לעומת 1.8, בהתאמה). ברצח, היה השיעור בקרב גברים גבוה פי 2.8 מזה שבקרב הנשים (2.3 לעומת 0.8, בהתאמה).
התפלגות סיבות המוות משתנה בהתאם לגיל. בקרב תינוקות ופעוטות (בני 4-0 שנים) סיבות המוות השכיחות ביותר הן סיבות סב-לידתיות - סיבות הקשורות לתהליך ההיריון והלידה ומתייחסות לילוד (34.3% מכלל הפטירות) ומומים מולדים (30.9%). בגילאי הילדות (14-5 שנים) מרבית הפטירות נגרמות מסיבות חיצוניות (27.7%). בקבוצת הגיל 44-15 סיבות המוות השכיחות ביותר הן סיבות חיצוניות וסרטן (33.3% ו-24.8%, בהתאמה). בקבוצות הגיל 64-45 ו-84-65, סיבת המוות השכיחה ביותר היא סרטן (42.7% ו-30.7%, בהתאמה), בקבוצת הגיל 85 סיבת המוות השכיחה ביותר היא מחלות לב (20.2%).
התפלגות סיבות המוות שונה בין האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית בישראל. בעוד שסרטן גורם ל-26.2% מהפטירות בקרב יהודים, בקרב הערבים הוא גורם ל-20.5% ממקרי המוות. סוכרת, סיבת המוות השלישית בשכיחותה בקרב ערבים, מהווה 8% ממקרי המוות בקבוצת אוכלוסיה זו, לעומת 5.3% בקרב יהודים. חלק מההבדלים בהתפלגות סיבות המוות בין יהודים לערבים נובעים מהבדלים בהתפלגות הגילאים בין שתי האוכלוסיות – האוכלוסייה הערבית צעירה יותר.
שיעור הערבים הנפטרים ממחלות לב יותר גבוה
שיעור התמותה המתוקנן לפי גיל בקרב הערבים גבוה פי 1.4 מזה של היהודים. בהשוואת שיעורי התמותה המתוקננים לפי גיל בין יהודים וערבים בסיבות המוות המובילות, עולה כי שיעורי התמותה מסרטן דומים בין שתי האוכלוסיות (פי 1.1 אצל יהודים לעומת ערבים). ואולם שיעורי התמותה המתוקננים ממחלות לב ומחלות כלי דם במוח ומכל הסיבות החיצוניות גבוהים בקרב הערבים פי 1.6 לעומת היהודים. מכלל הסיבות החיצוניות ההבדלים הגדולים ביותר בין יהודים וערבים היו בתאונות דרכים, התאבדויות ורצח. שיעור התמותה המתוקנן לגיל מתאונות דרכים גבוה בקרב הערבים פי 2.7 לעומת היהודים וברצח - פי 3.3 לעומת יהודים. לעומת זאת, בהתאבדויות השיעור המתוקנן לגיל גבוה בקרב היהודים פי 2.3 לעומת הערבים. שיעור התמותה המתוקנן ממחלות מערכת הנשימה וממחלות כליה גבוה בקרב הערבים פי 1.8 לעומת היהודים. שיעור התמותה המתוקנן מסוכרת גבוה פי 2.4 בקרב ערבים לעומת היהודים.
סך כל שיעורי התמותה המתוקננים לגיל ירדו מאז 1970 ועד 2013 ב-58%. בשיעורי התמותה ממחלות לב איסכמיות (המהווים כ-70% מכלל התמותה ממחלות הלב) וממחלות כלי דם במוח חלה ירידה גדולה מאוד מ-1970 עד 2013 (87% ו-84%, בהתאמה), בדומה לירידה הנצפית בעולם המערבי (תרשים 3). לעומת זאת, בשיעורי התמותה מסרטן קיימת אמנם תנודתיות לאורך השנים, אך המגמה הכללית היא של ירידה מתונה.
בהשוואה בין-לאומית עם מדינות ה-OECD של שיעורי תמותה מתוקננים לגיל מסיבות המוות המובילות בישראל (2012), שיעורי התמותה מסרטן, ממחלת לב איסכמית וממחלות כלי דם במוח בישראל נמוכים יחסית למרבית מדינות ה-OECD. שיעור התמותה מסוכרת בישראל גבוה מאוד יחסית למדינות ה-OECD ורק בטורקיה ובמקסיקו השיעור גבוה יותר.
גם שיעור התמותה ממחלות כליה וממחלות זיהומיות גבוה בישראל יחסית למדינות ה-OECD. שיעורי התמותה מסיבות חיצוניות נמוכים מאוד יחסית למדינות ה-OECD. מבין הסיבות החיצוניות, גם שיעור התמותה מהתאבדות נמוכים מאוד בישראל יחסית למדינות ה-OECD.
שיעור תמותה גבוה מסוכרת
עם זאת, קיימים הבדלים בין גברים ונשים בהשוואה הבין-לאומית של חלק מהמחלות.
בקרב גברים, שיעור התמותה מסרטן נמוך מאוד יחסית למרבית מדינות ה-OECD. שיעור התמותה מסרטן קנה הנשימה, הסמפונות והריאה שהוא השכיח ביותר בקרב הגברים הישראליים, נמוך יחסית לשיעור בקרב הגברים במרבית מדינות ה-OECD. גם שיעורי התמותה ממחלת לב איסכמית וממחלות של כלי הדם במוח נמוכים יחסית למרבית מדינות ה-OECD. שיעור התמותה מסוכרת גבוה מאוד ורק במקסיקו השיעור גבוה יותר.
בקרב נשים, שיעור התמותה המתוקנן לגיל מסרטן קרוב למרכז הדירוג של מדינות ה-OECD. שיעור התמותה מסרטן השד הוא מהגבוהים בקרב מדינות ה-OECD, ואילו שיעור התמותה מסרטן קנה הנשימה, הסמפונות והריאה, נמוך יחסית. שיעור התמותה ממחלת לב איסכמית בקרב הנשים קרוב למרכז הדירוג של מדינות ה-OECD, ומיקום הנשים בדירוג גבוה יותר ממיקומם של הגברים.
