איחרה ותשלם? אושרה תובענה ייצוגית נגד רכבת ישראל
האם רכבת ישראל תענש על איחוריה הרבים? היום (ד') ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בו אושרה תובענה ייצוגית כנגד רכבת ישראל בנושא פיצוי בגין איחורים של מעל 30 דקות בהגעת הרכבת ליעדה.
מתברר כי חובת פיצוי במקרים כאלו קיימת בתקנות (תקנה 8(א) לתקנות מסילות הברזל (תנאי הנסיעה ברכבת), תש"ס-2000). מכוחן יצא נוהל הקובע את אופן פיצוי הנוסעים בגין איחורים בזמני הנסיעה הקבועים של הרכבת, ולפיו הפיצוי שינתן לנוסעי הרכבת בגין איחור רכבת העולה על 30 דקות הינו כרטיס נסיעה אחד חינם באותו קו רכבת, ובגין איחור של למעלה משעה בהגעת הרכבת ליעדה – שני כרטיסי רכבת באותו קו.
התובע, עורך דין במקצועו, רכש במשך שנים, כרטיס נסיעה "חופשי חודשי" ברכבת כדי לנסוע בקו הוד השרון-תל אביב. לטענתו, בקו זה היו איחורים רבים וכשפנה להתלונן בעניין הובהר לו כי הוא זכאי לפיצוי בדמות כרטיס נסיעה חינם לטענתו פיצוי זה אינו מפצה את נוסעי הרכבת שרכשו כרטיס תקופתי חודשי, שכן הכרטיס החודשי מזכה אותם בנסיעה ללא הגבלה במהלך החודש. התובענה מתייחסת למי שהיו בידם כרטיס חופשי חודשי (כרטיס המקנה נסיעות חופשיות בחודש קלנדרי נתון, להבדיל מהמצב היום בו ניתן לרכוש כרטיס תקופתי לחודש, ללא קשר לחודש הקלנדרי, אלא תקופה הנמדדת מיום הרכישה (7 ימים או 30 ימים בעלות מוזלת).
טענה נוספת שהעלה התובע היא כי הרכבת אינה מגלה לנוסעים את זכותם לפיצוי, ועל כן מרבית הנוסעים לא מקבלים גם פיצוי מוגבל זה. בתביעה מתבקש פיצוי כספי לנוסעים שהחזיקו בכרטיס חופשי חודשי, ופיצוי לכלל הנוסעים בגין הטעיה באי גילוי הזכות לפיצוי.
השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן הורתה לרכבת להגיש כתב הגנה בתובענה לגופה, וחייבה את הרכבת בהוצאות.
אגמון גונן דנה בבקשת התובע להורות לרכבת כי הכרוז המודיע על כך הרכבת איחרה, יודיע גם על זכותם של הנוסעים לקבל פיצוי. הרכבת התנגדה בטענה שאינה צריכה "לעודד" קבלת פיצוי ע"י הנוסעים. השופטת דחתה את טענת הרכבת וקבעה:
"הרכבת מנסה, לכל אורך ההליך להחזיק במקל משני קצותיו. מחד, כאשר נטען שלא פרסמה כראוי, מדגישה הרכבת את חובותיה הציבוריות, ואת היות זכות הפיצוי זכות סטטוטורית המופיע בתקנות, ועל כן כל אדם מוחזק כיודע את הדין, לרבות זכות זו. מאידך, כאשר נתבע ממנה להודיע על כך לציבור הנוסעים באמצעות הכרוז, לפתע היא "עוסק" רגיל, שאין לדרוש ממנו לדרבן את לקוחותיו לדרוש פיצוי. אין לאפשר לרכבת להתנהל באופן זה. אמנם פעילותה במכירת כרטיסים ומתן שירות היא עיסוק מסחרי, ועל כן הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט זה, עם זאת, מדובר בגוף ציבורי, שמצופה ממנו לנהוג בהגינות ולהביא לידיעת ציבור הנוסעים את זכויותיו דרך הפשוטה והיעילה ביותר."
