כיפת ברזל כלכלית: למה אסור לנו לחכות לטיל הראשון

המתח הביטחוני המתמשך מול איראן כבר מזמן אינו רק אירוע בטחוני, מדובר באירוע כלכלי המשפיע מפסי הייצור בתעשייה, דרך המסחר והשירותים ועד למשרדי ההייטק. בעוד שמערכות ההגנה האווירית שלנו דרוכות בשיא הכוננות, המערך הכלכלי של מדינת ישראל עדיין שומם. עלינו לומר זאת ביושר: חוסר ודאות היא האויב השקט של הכלכלה הישראלית, והגיע הזמן לבנות לה רשת ביטחון מוגדרת מראש.

המשק הישראלי הוכיח בסבבים האחרונים גמישות מעוררת השתאות. עובדים תחת אש, מעסיקים שמגייסים מילואימניקים וממשיכים לתפעל עסקים - כל אלו הם חלק מהדי-אן-איי שלנו. אך גמישות ופתרונות קסם אינן תוכניות עבודה. הניסיון שנצבר במערכות האחרונות, ובדגש על חודשי הלחימה הממושכים ב"חרבות ברזל" והמערכה של 12 הימים של "עם כלביא", לימד אותנו שיעור חשוב: כשאנחנו פועלים בשיטה של "כיבוי שריפות" ומחכים לשבועות של דיוני ועדות בכנסת כדי לאשר מנגנוני פיצוי בדיעבד, המשק מדמם לשווא.

רק בשבוע האחרון בדיוני ועדת הכספים של הכנסת עלו הנתונים המטורפים של מלחמת "חרבות ברזל" - 22.5 מיליארד שקל שולמו בגין נזק עקיף מקרן פיצויים ומס רכוש במלחמה, על 824 אלף תביעות. על מערכת "עם כלביא" - 12 ימי לחימה - שולמו 2 מיליארד שקל עד כה בגין נזק עקיף אך ישנן עדיין תביעות פתוחות בגובה של 3.8 מיליארד שקל, גם מעל לחצי שנה אחרי תום המערכה.

רשת ביטחון כלכלית אינה "צ'ופר" לעובדים או "מתנה" למעסיקים. היא התשתית שמונעת את קריסת הביקושים והצריכה הפרטית. בשנים האחרונות ראינו כיצד מנגנוני המדינה ידעו, גם אם באיחור, להזרים חמצן לעסקים בקו העימות ולשפות מעסיקים על שכר עובדים שנעדרו בשל המצב הביטחוני. ראינו גם את היכולת לייצר פתרונות גמישים לעובדים שנאלצו לצאת להפסקה כפויה מעבודתם. אך הלקח המרכזי מאותם מנגנונים הוא שהם חייבים להיות מוכנים מראש.

• לקראת תקיפה באיראן - כך תבדקו האם הפיצוי מהמדינה יספיק לכם?
• מתווה מואץ לשיקום ההרס: 51% הסכמה בלבד וחקיקה ייעודית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עבור העובד, ודאות תעסוקתית היא שקט נפשי. כשהורה נאלץ להישאר בבית כי מוסדות החינוך סגורים, או כשעובד חושש להגיע למפעל בטווח הטילים, הוא חייב לדעת שפרנסתו מובטחת. ללא הבטחה ברורה לגיבוי מדינתי, אנחנו דוחפים מאות אלפי משפחות לחרדה כלכלית שמשתקת את המשק.

עבור המעסיק, רשת ביטחון היא חבל הצלה. עסק שלא יודע אם ומתי יקבל החזר על הוצאותיו בזמן חירום, יתקשה לקבל החלטות רציונליות. הוא עלול למהר לפטר עובדים או להוציאם לחופשות כפויות - מהלכים שיוצרים כדור שלג של אבטלה וירידה בפריון. הניסיון מלמד ששימור הזיקה בין העובד למעסיק, באמצעות סיוע ישיר בשכר, הוא הדרך היעילה והזולה ביותר להבטיח התאוששות מהירה ביום שאחרי.

חוסר הוודאות במערכות האחרונות המחיש עד כמה המנגנונים הקיימים סובלים מקיבעון מחשבתי. באוקטובר 2023, כשמערכת החינוך נסגרה הרמטית לשבועות, המודל היה ברור אך נוקשה. לעומת זאת, ביוני 2025, במהלך מערכת "עם כלביא", נקלענו למציאות של הנחיות המשתנות הלוך ושוב מיום ליום. כאן נחשף המלכוד: בעוד שהמדינה דרשה רצף של 14 ימי חל"ת כדי לזכות עובד בדמי אבטלה, הדינמיקה של המלחמה הייתה אחרת.

• "מס רכישה מהזוכים במחיר למשתכן זה לא רציני, זה גול עצמי של רשות המסים"
• ועדת הכספים בדיון על הריבית לציבור: "הבנקים מרוויחים 30 מיליארד ש"ח וקורעים לציבור את הצורה"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סוד הנדל"ן: איך הציבור החרדי קונה דירות בלי הון עצמי?

כאשר ענפי המסחר והשירותים החלו להיפתח מחדש באמצע המערכה, עובדים עמדו בפני דילמה בלתי אפשרית: לחזור לעבודה ולעזור למעסיק, אך להסתכן באיבוד מוחלט של רשת הביטחון הכלכלית כי לא השלימו את "מכסת הימים" הבירוקרטית. רק לאחר לחץ כבד של ההסתדרות והמעסיקים שונו התקנות למינימום של 12 יום, מה שאפשר את הזכאות בדיעבד.

אי אפשר לנהל כלכלה של מדינה תחת אש דרך "מלחמות התשה" על תקנות שעה. אם עובד לא יידע מראש מה המחיר של אי-הגעה לעבודה ומהן זכויותיו המדויקות, הוא פשוט לא ייקח את הסיכון. התוצאה תהיה שיתוק מרצון של המשק, גם כשפיקוד העורף כבר מאפשר חזרה לשגרה. המעסיק, מצידו, חייב לדעת שהשיפוי על אובדן הכנסות הוא אוטומטי ושזכויות העובד שלו מוגנות, כדי שיוכל לשמור על רציפות עסקית מבלי לחשוש מקריסה.

מדינת ישראל חייבת להבין שביטחון כלכלי הוא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי. משק שיודע מראש מהם כללי המשחק בחירום - איך מפצים, מי משלם וכמה - הוא משק שמתאושש מהר יותר.

רק רשת ביטחון אמיצה וברורה תבטיח שהמשק הישראלי לא רק ישרוד את הסבב הבא, אלא גם ינצח בו.

הכותב הוא אדם בלומנברג, סמנכ"ל כלכלה ומדיניות בהסתדרות