ניהל מועדון לילה, חלה - ועדיין ישלם לביטוח לאומי עשרות אלפים

אליהו שמיר, יליד 1950, היה בעליו של פאב ומועדון לילה בשם כנפיים בין 2000 ל-2002. באותה התקופה הוא העסיק עשרות עובדים, אבל את דמי הביטוח עבורם הוא שילם רק בחלקם, ולפעמים בכלל לא. עכשיו, יותר מ-20 שנה אחרי זה, בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבע שהביטוח הלאומי רשאי לגבות ממנו את מלוא החוב. פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופטת איריס רש ונציגי הציבור רינה חדד וגלעד קהת, חושף סיפור מורכב של חובות, מחלה קשה והתחמקות ממכתבי דרישה.

מתעודת עובד ציבור שהוגשה לבית הדין עולה שבשנת 2000 העסיק שמיר בין 17 ל-28 עובדים בכל חודש, אבל לא שילם דמי ביטוח עבורם כלל. חוב הקרן בגין אותה שנה הגיעי ל-21,022 שקל. ב-2001 הוא דיווח ושילם רק על חודשיים, ועבור שאר החודשים נקבעו לו קביעות חוב חודשיות. הוא אמנם ערך הסדר תשלומים במרץ 2001, אבל שילם רק שני תשלומים של 1,500 שקל כל אחד, ואז הפסיק.

ב-2002 חלה שמיר בתסמונת גיליאן-ברה (GBS), מחלה נוירולוגית קשה שהובילה לאשפוז ממושך ולטיפול שיקומי. נקבעה לו נכות זמנית של 100% ולאחר מכן נכות לצמיתות בשיעור של 20%. אלא שבית הדין קבע שהמחלה אינה מהווה סיבה למחיקת החוב, בייחוד כשרוב החוב נוצר עוד לפני שחלה.

"התובע היה מודע לחוב ולא חלק עליו בזמן אמת"

שמיר ניסה לטעון שבחלק מהתקופה הוא לא העסיק עובדים בכלל, ושחלקם הועסקו באמצעות קבלן משנה. אבל בית הדין לא השתכנע. השופטת רש ציינה כי גרסתו של שמיר היתה "מעורפלת" ולא עלתה בקנה אחד עם העובדה שהוא חזר להעסיק עובדים ב-2002. בית הדין העדיף את עדותה של פולינה אמיתי, מנהלת מחלקה בכירה בגביית מעסיקים בסניף הקריות של המוסד לביטוח לאומי, שנתנה "הסברים ברורים ומדויקים", לעומת שמיר, שלדברי בית הדין "התחמק מתשובות לשאלות שהיו נוחות לו".

• ביטוח לאומי שלל קצבה מאשה סיעודית - היא תבעה וניצחה. ומה קורה למי שלא תובע?
• ביהמ"ש העליון אשרר את מכרז הענק של הביטוח הלאומי לטיפול סיעודי ביתי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

סך חוב המעסיקים של שמיר במונחי קרן נקבע על 39,133 שקל. לאחר קיזוז של 4,274 שקל מקצבת האזרח הוותיק שהוא מקבל, נותר חוב קרן של 34,859 שקל, שאליו התווספו קנסות והצמדה לפי החוק.

הטענה המרכזית של שמיר היתה שהחוב התיישן. אלא שבית הדין הבהיר, בהסתמך על הפסיקה בעניין לבנה חג'ג', כי חוב דמי ביטוח אינו חוב אזרחי רגיל, והמוסד לביטוח לאומי לא רשאי לוותר עליו או למחוק אותו. בית הדין בחן גם את תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי, שנכנס לתוקף בינואר 2015, וקבע שהתיקון אינו חל על חובות שהמוסד כבר נקט לגביהם פעולות גבייה לפני פרסום החוק.

ואכן, הוכח שהביטוח הלאומי שלח לשמיר דרישות חוב באופן תדיר כבר מנובמבר 2000, לכתובת העסק, לעורכי דינו שלו ולכתובת מגוריו. גם לאחר סגירת העסק ב-2003, המשיכו מכתבי הדרישה להישלח לעורכת דינושלו, וב-2013 אף נשלחה דרישת תשלום לכתובת מגוריו בנוף הגליל.

• בג"ץ ביטל את החלטת קרעי להדיח את מוניץ מוועדת האיתור למועצת כאן
• גבו 58 אלף ש' שכ"ט, השאירו לקוחה לבד במערכה - וישלמו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• התפטר אחרי 11 שנה, והמעסיקה דרשה את כספי הפיצויים

גם שיהוי מינהלי לא הוכח

בית הדין בחן האם הביטוח הלאומי השתהה בגביית החוב באופן שמצדיק מניעת הגבייה, וקבע שלא. הנתבע פעל "באופן שוטף ורציף": שלח דרישות חוב, הטיל עיקולים על חשבונות בנק, כרטיסי אשראי, קופות חולים ומשכורות. לעומת זאת, שמיר "נהג באדישות", לא עדכן כתובת, לא ביטל ייצוג ולא הגיב למכתבים.

בסופו של דבר, במרץ 2024, הוטל עיקול בסכום של 149,031 שקל על חשבון הבנק של שמיר, והתביעה שהגיש כדי לבטל אותו נדחתה. בית הדין אף ביטל את ההחלטה שהקפיאה את הליכי הגבייה, כך שהביטוח הלאומי יכול כעת לגבות את מלוא החוב.