האם כדאי להגדיל את המח"מ? מהן האפשרויות בשוק הקרנות?
לקראת הורדת ריבית פוטנציאלית יש שימליצו להאריך את המח"מ; מהן האפשרויות להשקעה באגרות חוב ארוכות באמצעות קרנות ישראליות?
המרוץ לרווחי ההון: האם זה הזמן להאריך מח"מ באג"ח?
בשנים האחרונות, המשקיע הישראלי התרגל למציאות שבה "המזומן הוא המלך". הריבית הגבוהה הפכה את הפיקדונות הבנקאיים וקרנות הכספיות למקלט מניב ובטוח. אך מתחת לפני השטח, גלגלי הכלכלה מתחילים להסתובב לכיוון חדש. האינפלציה מראה סימני התמתנות והמשק הישראלי מתמודד עם השלכות המלחמה והאטה בצמיחה. לאחר שבנק ישראל כבר הוריד את הריבית פעמיים (לאחרונה בינואר 26), נוצר סיכוי הולך וגדל להורדות ריבית נוספות. המשמעות היא שהריבית על הפיקדונות והקרנות הכספיות תלך ותקטן אף היא.
(לקריאה נוספת: "ישראל היא המדינה המפותחת היחידה שבה צפויה הורדת ריבית - בכל השאר צפויות עליות")
תקופה של הורדות ריבית אמורה להשפיע בסופו של דבר על התשואות לכל אורך העקום, ובכל סוגי אגרות החוב, הממשלתיות והקונצרניות. בעוד הריבית הספציפית של כל איגרת מושפעת מגורמים נוספים רבים כמו מצב החברה או המדינה, ציפיות האינפלציה ועוד, בסופו של דבר ישנם יחסי גומלין בין הריבית הרשמית של בנק ישראל ושלל הניירות נושאי הריבית, ואף המניות. ככל שהריבית שנחשבת נטולת סיכון נמוכה יותר, יש תמריץ גבוה יותר להשקיע בנכסים אחרים, וכך, לדוגמה, אגרות החוב הקונצרניות הופכות ליותר אטרקטיביות וממילא מחירן עולה והתשואה יורדת. התוצאה היא פוטנציאל לרווחי הון.
כאשר משקיעים באג"ח, יש להבחין בין שתי פילוסופיות השקעה שונות לחלוטין:
- המשקיע הישראלי שמרן מדי? העלאת הרכיב המנייתי שיפרה את התשואות משמעותית
- העקום משתטח, והחוב מתנפח: המשמעות של זינוק התשואות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
- אחזקה עד לפדיון. זוהי הגישה השמרנית, שרואה באג"ח כעוגן. במקרה זה, המשקיע קונה את האיגרת ויודע מראש בדיוק מה תהיה התשואה השנתית שלו (התשואה לפדיון), בהנחה שהמדינה או החברה שהנפיקה את האג"ח תעמוד בהתחייבויותיה. התנודות בדרך לא מעניינות אותו; הוא חסין לשינויי מחירים בשוק כי בסוף התקופה הוא יקבל בדיוק את הערך הנקוב בתוספת הריבית המובטחת. זהו מסלול של ודאות ותזרים מזומנים ידוע.
- השקעה למטרת רווחי הון. המשקיע לא מתכנן בהכרח להחזיק בנייר עשר שנים (או הזמן שנשאר עד הפדיון הסופי). המטרה שלו היא "לרכוב על הגל": לקנות את האג"ח כשהריבית גבוהה, להמתין לירידת הריבית שתקפיץ את מחיר הנייר, ולמכור אותו ברווח עוד לפני סוף חיי האגרת. במסלול זה, המשקיע למעשה סוחר ב"תחזיות". אם הריבית תרד מהר יותר ממה שהשוק העריך, הוא ירשום רווח שעשוי להיות גבוה בהרבה מהקופון השנתי של האג"ח.
כאן נכנס לתמונה המח"מ (משך חיים ממוצע). חשבו על המח"מ כעל מנוף: ככל שהאג"ח ארוכה יותר (למשל 10 או 20 שנים), כך הרגישות שלה לשינויי ריבית גדולה יותר. אג"ח במח"מ של 10 שנים עשויה לזנק בכ-10% בערכה על כל ירידה של 1% בריבית השוק. זהו "רווח ההון" – הזינוק במחיר הנייר עוד לפני שחישבנו את הריבית השנתית (הקופון).
למה שבנק ישראל יוריד את הריבית?
- דירוג קרנות כספיות; ואיך לבחור קרן?
- תעשיית הקרנות גייסה 10.6 מיליארד שקל באפריל - הגיוס הגבוה ביותר מאז יולי 2025
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- דירוג קרנות כספיות; ואיך לבחור קרן?
התחזיות להורדת ריבית בישראל אינן מבוססות על משאלת לב, אלא על נתונים מאקרו-כלכליים:
- האטה בפעילות הכלכלית: המלחמה פגעה בצריכה הפרטית ובהשקעות. הורדת ריבית היא הכלי המרכזי של בנק ישראל לתמרץ את המשק ולעודד צמיחה.
- ריסון האינפלציה: ככל שהמדדים מתייצבים בתוך יעד היציבות של הממשלה (1%-3%), נחלש הטיעון בעד ריבית חונקת.
- התחזקות השקל: השקל התחזק דרמטית מול הדולר וסל המטבעות. מה שעשוי אמנם לסייע במלחמה באינפלציה, אך מצד שני מקשה מאד על יצואנים. מתחיל כבר לחץ מסוים על בנק ישראל להתערב בשער המטבע בדרך כזו או אחרת. בעוד קניה ישירה של דולרים בשוק נחשבת להתערבות אגרסיבית למדי, הורדת ריבית עשויה לסייע להחלשות השקל באופן "עדין" יותר.
שיעור מהעבר: מה קורה כשהמגמה מתהפכת?
ההיסטוריה מלמדת שמי שתפס את גל הירידות בזמן, קצר פירות משמעותיים. לאחר המשבר הכלכלי של 2008, ופעם נוספת עם פרוץ מגפת הקורונה ב-2020, בנקים מרכזיים חתכו את הריביות באגרסיביות. התוצאה הייתה, לעיתים, שקרנות האג"ח הארוכות הניבו תשואות דו-ספרתיות בשנה אחת, שנבעו כמעט כולן מעליית מחירי האיגרות.
לאור זאת, עבור מי שמעריך ששיא הריבית כבר מאחורינו ייתכן שהאגרות הארוכות מספקות הזדמנות כניסה אטרקטיבית. יחד עם זאת, אין סיכוי ללא סיכון. השקעה באג"ח לטווח ארוך אינה חוף מבטחים נטול סערות. הסיכון המרכזי הוא סיכון הריבית. בדיוק כפי שירידת ריבית מקפיצה את מחיר האג"ח, עלייה בלתי צפויה בריבית (למשל, בשל התפרצות מחודשת של אינפלציה) תגרום לירידת מחיר חדה. ככל שהמח"מ ארוך יותר, ה"מכה" במחיר תהיה כואבת יותר.
הבחירה להשקיע באג"ח ארוך בישראל כיום היא הימור מושכל על כיוון הכלכלה. עבור מי שמחפש ביטחון ותשואה ידועה לטווח ארוך, האג"ח הממשלתי מציע כיום תשואות סבירות. עבור הסוחר הטקטי, מדובר בהזדמנות לנצל את ה"מנוף" של המח"מ כדי לייצר רווחי הון משמעותיים בתרחיש של הורדות ריבית. כך או כך, המפתח הוא הבנת התנודתיות, והיכולת לעמוד בה אם השוק יחליט להפתיע בדרך.
ישנם שיקולים נוספים שיש לקחת בחשבון כשמשקיעים באגרות חוב, ושמבדילים בין אפיקים שונים בתוך שוק האג"ח. שתי השאלות המרכזיות הן, ראשית, האם להשקיע באגח ממשלתי או באג"ח קונצרני (ואם באג"ח קונצרני – של איזה חברה), שנית, האם להשקיע באגרות שקליות או צמודות.
השאלה הראשונה: קונצרני או ממשלתי?
בעוד שאג"ח ממשלתי נחשב לנכס חסר סיכון (שכן הסיכון שהמדינה תפשוט את הרגל ולא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה קטן יחסית), שוק האג"ח הקונצרני מוסיף למשוואה את פרמיית הסיכון. כאן אנחנו כבר לא מדברים רק על תנודות ריבית, אלא על היכולת של חברה עסקית לעמוד בהתחייבויותיה. ניתן, באופן מאד כללי, לחלק את האג"ח הקונצרני לשני סוגים.
- אג"ח קונצרני "בטוחות" יחסית: אלו חברות יציבות וגדולות (כמו הבנקים או חברות התשתית) שמציעות מרווח קטן יחסית מעל האג"ח הממשלתי. הן נחשבות למסלול סולידי יחסית, המשלב יציבות עם תשואה עודפת קלה.
- אג"ח בסיכון גבוה: כאן הפוטנציאל לרווח (ולהפסד) מזנק. חברות אלו מציעות ריביות גבוהות יחסית כדי לפצות על החשש מחדלות פירעון. בתרחיש של הורדת ריבית, אג"ח אלו עשויות ליהנות מ"רוח גבית" כפולה: גם עליית מחיר בשל ירידת הריבית הכללית, וגם שיפור במצבן הכלכלי של החברות (שכן עלות גיוס החוב הופכת זולה יותר), מה שעשוי להוביל לעליית דירוג ועליה נוספת במחיר האיגרת. יחד עם זאת, כאמור, מדובר בסיכון גבוה בהרבה. לא מעט חברות עם ריבית גבוהה על האג"ח שלהן אכן פושטות את הרגל בסוף, מה שמביא להפסד של כל ההשקעה.
בסופו של דבר לא מדובר ב"שתי קטגוריות" אלא בסקאלה של סיכון שמשתקף בתשואה על האגרות של החברות השונות. ככל שהריבית גבוהה יותר הסיכון המשתקף מהשקעה באגרת גבוה יותר.
השאלה השניה: שקלי או צמוד?
הבחירה השנייה, והקריטית לא פחות, היא בין המסלול השקלי (הנומינלי) לבין המסלול הצמוד למדד.
- האג"ח השקלי הוא "משחק שקוף": אתה יודע בדיוק כמה שקלים תקבל בכל קופון. הוא המרוויח הגדול ביותר מירידה באינפלציה ובריבית, שכן הריבית הקבועה שלו הופכת לאטרקטיבית יותר כשהמחירים במשק קופאים.
- לעומתו, האג"ח הצמוד מעניק הגנה מפני התייקרות המחירים; הקרן והריבית שלו עולות יחד עם מדד המחירים לצרכן, ובדרך כלל המחיר בשוק משקף כבר את הציפיות של השוק לתנועת האינפלציה העתידית. ירידה בציפיות האינפלציה עלולה לפגוע במחיר האגרות הללו, אולם, אם אתם מעריכים שהורדות הריבית יגיעו דווקא על רקע אינפלציה "דביקה" שממאנת לרדת, האפיק הצמוד עשוי להיות המקלט הנכון. המשקיע המיומן בוחן את "ציפיות האינפלציה" הנגזרות מהשוק: אם האינפלציה בפועל תהיה גבוהה מהציפיות, המסלול הצמוד ינצח את השקלי, ולהיפך.
לאחר שהבנו את הפוטנציאל הגלום בירידת ריבית ואת הסיכונים הנלווים, מהן האפשרויות העומדות בפני המשקיע הישראלי בתחום האג"ח הארוכות, במידה והוא אינו מעוניין לבצע את בחירת ההשקעות הספציפית בעצמו? כמו במקרים אחרים הפניה לאפיק הקרנות הפאסיביות או האקטיביות משקף יתרונות וחסרונות. החיסרון המשמעותי הם דמי הניהול שלעיתים נוגסים בחלק גדול מהתשואה הפוטנציאלית. היתרון המשמעותי ביותר הוא היכולת להיחשף למגוון רחב של אגרות חוב, גם עם סכום קטן יחסית, והעובדה שהמשקיע לא צריך להשקיע זמן במחקר ואנליזה.
הנה האפשרויות המרכזיות להשקעה באג"ח ארוכות (יחסית) בישראל.
הזירה האקטיבית: רק שתי אפשרויות
בניגוד לעשרות הקרנות הפועלות באפיקי האג"ח השונים, הממשלתי או הקונצרני, הצמוד או השקלי, ובטווחים שונים, אם המשקיע מחפש קרן אקטיבית שמשקיעה באופן ספציפי באג"ח לטווח ארוך הוא ימצא רק שתי קרנות כאלה, שתיהן ממוקדות באג"ח ממשלתי שקלי.
הראל מדינה שקלית ארוכה גובה 0.69% בשנה דמי ניהול, ומנהלת כעת 130.9 מיליון שקל.
המתחרה היא מגדל מדינה שקלים ארוכים שגובה דמי ניהול בשיעור זהה, ומנהלת כמעט פי שתיים, 254.1 מיליון שקל.
מבחינת תשואות קשה להבחין בהבדלים משמעותיים בין שתי החברות. כך התשואה לשנה שלמגדל היא 8.4% לעומת 8.94% להראל, בעוד בתשואה לשנתיים הראל עם 14.99% לעומת 15.25% של מגדל. התשואות דומות למדי, פעם זו מובילה ופעם השניה.
הזירה הפסיבית: מעט יותר אפשרויות, אבל לא באמת אג"ח ארוכות
לרשות המשקיעים הישראלים עומדים יותר פתרונות פסיביים כמו קרנות סל או קרנות מחקות העוקבות אחר מדדי הבורסה. כאן חשוב לשים לב לאותיות הקטנות: רוב הקרנות עוקבות אחר מדדים שנחשבים "בינוני-ארוך" ולא "ארוכות". בעוד שהן מספקות חשיפה משמעותית לשינויי ריבית, הן אינן "משחק טהור" של אג"ח ארוכות כמו האיגרות הבודדות ל-20 שנה ומעלה. המשמעות היא שהתנודתיות בהם תהיה מתונה יותר, הן ברווח והן בהפסד, לעומת הקרנות האקטיביות המתמקדות בקצה העקום. זהו פתרון המאזן בין הרצון ליהנות מרווחי הון לבין הרצון להימנע מהתנודתיות החריפה ביותר של הנכסים הארוכים ביותר. ישנן שתי חברות עם פעילות מגוונת בנישה הזו, MTF וקסם. בנוסף, תכלית גם מציעה שתי אפשרויות להשקעה בתחום הבינוני ארוך. במקרה זה קשה מאד להבחין בהבדלים בתשואות כיוון שהן כלים עוקבי מדדים.
אגח חברות צמודות מדד:
MTF סל תל בונד-צמודות 5-15 גובה 0% דמי ניהול, ובמקרה זה מדובר בהצעה עדיפה על המתחרה מבית קסם. יחד עם זאת לפחות בינתיים פחות משקיעים בוחרים באופציה הזולה, והיא מנהלת רק 55.12 מיליון שקל.
קסם ETF תל בונד צמודות 5-15 גובה דמי ניהול סבירים לכלי מן הסוג הזה של 0.15% והיא מנהלת כמעט פי שתיים מהמתחרה: 100.19 מיליון שקל.
אג"ח חברות שקלי:
במקרה זה שתי הקרנות מציעות 0% דמי ניהול. MTF סל תל בונד-שקלי 5-15 0% מנהלת 74.41 מיליון שקל, ואילו המתחרה קסם ETF תל בונד-שקלי 5-15 עם כמעט פי 2: 155.71מיליון שקל.
אג"ח ממשלתי צמודות מדד:
במקרה זה יש שלוש אפשרויות, כולן עם דמי ניהול של 0.15%. תכלית סל תל גוב-צמודות 5-10 עם 17.47 מיליון שקל. MTF סל תל גוב-צמודות 5-10 מנהלת 67.62 מיליון שקל. גם פה קסם הכי גדולה עם קסם ETF תל גוב-צמודות 5-10 שמנהלת 100.45 מיליון שקל.
אג"ח ממשלתי שקלי:
גם פה יש שלוש אפשרויות עם 0.15% דמי ניהול:
MTF סל תל גוב-שקלי 5+ במקרה זה היא הגדולה ביותר בפער, עם 284.81 מיליון שקל. תכלית סל תל גוב-שקלי 5+ עם 51.84 מיליון שקל. קסם ETF תל גוב-שקלי 5+ עם 54.23 מיליון שקל.
לסיכום, שוק האג"ח הישראלי נמצא בנקודת מפנה: ריבית שהחלה לרדת, אינפלציה שמתמתנת ושקל חזק יוצרים תנאים פוטנציאליים לרווחי הון בטווח הקצר והבינוני. עבור המשקיע המחפש אחר תשואה שמעבר לפיקדון, מדובר בהזדמנות שכדאי לבחון בפתיחות, אך עם הבנה ומודעות מלאה לסיכונים. האג"ח הארוכות מציעות פוטנציאל לרווחי הון משמעותיים, אך גם תנודתיות שאינה מתאימה לכל תיק ולכל טמפרמנט. הבחירה בין ממשלתי לקונצרני, בין שקלי לצמוד, ובין ניהול אקטיבי לפסיבי הן כולן שאלות שאין להן תשובה אחת נכונה. מה שנכון הוא שהמשקיע שמבין את הכלי שבידיו, מכיר את הסיכון שהוא לוקח, ויכול לשאת בתנודתיות בדרך, הוא זה שעשוי לצאת נשכר כשהגל הבא יגיע.
