מלחמת איראן מחזירה את הנפט למרכז: כך ישתנה שוק האנרגיה העולמי

מלחמת איראן דחפה את מחירי הנפט כלפי מעלה, אבל יש לה השפעה לטווח ארוך - היא העלתה לתודעה משהו שנדחק הצידה בשנים האחרונות: אנרגיה היא ביטחון לאומי. אחרי תקופה ארוכה שבה מרכז השיח היה מעבר לאנרגיה ירוקה, הפחתת פליטות והשקעות בטכנולוגיה, חסימת מצר הורמוז החזירה את הנפט, הגז והמלאים האסטרטגיים למרכז.

העולם צורך כ-103 מיליון חביות נפט ביום, ומצר הורמוז היה אחראי לכ-20 מיליון חביות ביום - קרוב ל-20% מהאספקה העולמית. כשהנתיב נחסם או הוגבל בחדות, נוצר מחסור נטו של 8 עד 12 מיליון חביות ביום. זה אירוע שמשפיע מיד על המחיר, אבל גם משנה את הדרך שבה ממשלות וחברות מתכננות אספקה לשנים קדימה.

מנהלי ענקיות חברות הנפט ושירותי הנפט אומרים למשקיעים כבר שבועות שהאירוע הזה ישנה את השוק לטווח ארוך. ממשלות יחשבו מעכשיו על גיבוי, קידוחים, מלאים ותלות גיאופוליטית. העולם יבקש פחות יעילות קיצונית ויותר ביטחון. פחות הסתמכות על נתיב אחד או אזור אחד, ויותר כפילויות, מלאים ותשתיות חלופיות.

מדינות שתלויות ביבוא מהמפרץ הפרסי גילו כמה מהר השוק נעשה שביר כשהנתיב הימי מצטמצם, מדינות הבינו כמה מסוכן להיות תלוי במקור עיקרי כשמדובר באנרגיה. ההערכות כעת בענף מדברות על גל של קידוחים וגל של הסכמים בין מדינות לפיזור מקורות ואספקת האנרגיה כדי להימנע ממצב של תלות אנרגתית.   

ביטחון אנרגטי זה בעיקר גיוון מקורות. יותר נפט מארצות הברית, יותר גז ממדינות שונות, יותר חוזים ארוכי טווח, יותר מסופים לקליטת LNG ויותר מלאים אסטרטגיים. השוק עבר במהירות מתרחיש של עודף אפשרי לתרחיש של מחסור. שינוי כזה משנה תוכניות השקעה של חברות, וגם מדיניות של ממשלות.

ארצות הברית יוצאת מחוזקת. נפט אמריקאי, בעיקר מפצלי שמן, הופך חשוב יותר כאשר העולם מחפש אספקה יציבה. יצוא הנפט האמריקאי שבר שיאים בזמן המלחמה, והמסר ברור: כשהמפרץ הפרסי מסוכן, כל חבית שמגיעה מטקסס או ניו מקסיקו מקבלת ערך נוסף. להרחבה: ארה"ב בדרך לקופה של עשרות מיליארדים: יצוא נפט בשיא של 5 מיליון חביות ביום

הקידוחים חוזרים לתמונה

אחת ההשלכות המרכזיות תהיה חזרה להשקעות בחיפוש והפקה. בשנים האחרונות חברות האנרגיה נזהרו מהשקעות גדולות בפרויקטים חדשים, גם בגלל לחץ סביבתי וגם בגלל משמעת תקציבית אחרי שנים של עודף השקעות בענף. אבל כשהשוק רואה עד כמה המערכת שבירה, ההשקעות חוזרות.

ההזדמנות הגדולה נמצאת בקידוחים ימיים ובמים עמוקים. פרויקטים באפריקה, באמריקה הלטינית ובאסיה צפויים לקבל עניין מחודש, במיוחד אם מחירי הנפט יישארו גבוהים גם אחרי סיום המלחמה. אפריקה בולטת כאזור עם מאגרי נפט וגז גדולים שעדיין מחכים לפיתוח רחב.

לכאורה, זה עומד מול הכיוון הירוק. בפועל, ממשלות מחפשות אנרגיה זמינה ובטוחה לצד יעדי האקלים. ההשקעות יתפרסו גם לאנרגיה גיאותרמית, גרעין, שדרוג רשתות חשמל ואחסון. כלומר, המעבר האנרגטי מקבל כיוון חדש: יותר אמינות, יותר יתירות ויותר יכולת להתמודד עם משברים.

• האיום האיראני החדש על באב אל מנדב ולמה זה קריטי למחיר הנפט
• 1,000 מעברים בהורמוז - אך הנפט נשאר סביב 90 דולר

המחיר החדש של חבית נפט

הנקודה החשובה למשקיעים היא שההשפעה נמשכת גם אחרי חתימה על הסכם. גם אם הורמוז ייפתח, השוק יצטרך למלא מחדש מלאים, להחזיר אוניות לנתיבים, להוריד פרמיות ביטוח, לבנות מחדש אמון ולהבין עד כמה הסיכון לשיבוש חוזר עדיין קיים.

לכן בכירי הענף מעריכים שמחירי הנפט יישארו גבוהים יחסית גם אחרי סיום המלחמה. השוק מתמחר היום ביקוש והיצע, ובמקביל גם פרמיית ביטחון אנרגטי. חבית נפט שמגיעה ממקור יציב שווה יותר מחבית שנמצאת באזור שבו נתיב השיט יכול להיסגר בכל רגע.

חברות שירותי הנפט, קידוחים, ציוד, תשתיות LNG וייצור חשמל עשויות ליהנות מתקופה ארוכה של השקעות. מנגד, צרכנים, חברות תעופה, תעשייה כבדה ומדינות יבואניות יספגו חלק גדול מהעלות.

אחרי שנים של התמקדות ביעילות, הביטחון חוזר להיות הפרמטר המרכזי בתכנון האנרגטי העולמי. זה ישנה את מפת ההשקעות, את מדיניות הממשלות ואת הדרך שבה חברות בונות את שרשרת האספקה שלהן. הנפט חוזר להיות נכס אסטרטגי.