ביהמ"ש: דוכני הפיס אינם עילה לייצוגית ב-140 מיליון שקל

שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אבי סתיו, דחה על הסף בקשה לתביעה ייצוגית ב-140 מיליון שקל נגד מפעל הפיס, שהוגשה בטענה שדוכניו המוצבים על מדרכות העיר מהווים מטרד ופועלים ללא זכות חוקית ובלא תשלום דמי שכירות לרשויות המקומיות. סתיו קובע, כי אין אפשרות להגיש את הבקשה על פי חוק תביעות ייצוגיות.

עמית אלדר ביקש לייצג שתי קבוצות: מי שיכולת התנועה שלו במדרכות הוגבלה בשל הצבתם של הדוכנים, ואת תושבי הערים בהם מוצבים הדוכנים בלא תשלום לרשות המקומית. הפיס ביקש דחייה על הסף בשל שלוש עילות: הבקשה אינה עומדת בתנאי הסף להגשת תביעה ייצוגית, העדר יריבות בין חברי הקבוצה לבינו והעדר סמכות מקומית לבית המשפט המחוזי מרכז.

לא קשור לרכישת כרטיסי הגרלה

סתיו אומר, כי המסגרת החוקית היא פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תביעות ייצוגיות, ולפיו ניתן להגיש "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". אין ספק שהפיס הוא "עוסק"; השאלות המרכזיות הן האם חברי הקבוצה הם לקוחות של הפיס לעניין הצבת הדוכנים והאם מדובר בעניין הנוגע לקשר בינם לבין הפיס. סתיו משיב בשלילה על שתי השאלות.

"הדעת נותנת כי חלק משמעותי מחברי הקבוצה המיוצגת (הן קבוצת העוברים ושבים והן קבוצת התושבים) נוהגים לרכוש מידי פעם כרטיסי הגרלה מהמשיבה, וממילא הם נחשבים 'לקוחות' שלה. אולם, כאמור, בכך אין די ונדרש כי תהיה זיקה ממשית בין עילת התביעה לבין אותם יחסי עוסק-לקוח. ניתן לקבוע בנקל, כי זיקה כזו לא מתקיימת", פוסק סתיו.

• מבקשי הייצוגית נגד הבנקים זלזלו בלקוחות ורצו להוביל לתוצאה בלתי סבירה בעליל
• אושרה בקשה לייצוגית ב-63 מיליון שקל נגד מנורה על נזקי רכב
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"אשר לקבוצת העוברים ושבים, הרי שאין קשר בין רכישת הכרטיסים לבין עילת התביעה, שהיא המטרד הנטען שיוצרים הדוכנים לעוברי האורח. מטרד נטען זה נוצר כלפי עוברי האורח באשר הם, בלא קשר לשאלה אם הם נוהגים לרכוש כרטיסי הגרלה בדוכני המשיבה. אדרבה, דומה כי דווקא אלו שאינם נוהגים לרכוש כרטיסי הגרלה הם אלו שסביר יותר שילינו על מיקומם של הדוכנים.

"אשר לקבוצת התושבים, עילת התביעה הנטענת בעניינם נוגעת לכך שהמשיבה אינה משלמת לרשויות המקומיות דמי שימוש עבור השימוש בדוכנים בשטחים הציבוריים. ברי, כי אין כל קשר בין טענה זו לבין רכישת כרטיסי הגרלה של המשיבה על ידי מי מחברי הקבוצה".

לא כל פעילות עסקית היא מול הלקוח

אלדר טען, כי הצבת הדוכנים נועדה לשכנע את העוברים ושבים להשתתף בהגרלות, ולכן היא נופלת תחת יחסי עוסק-לקוח. טענה זו שובה את הלב, מגיב סתיו, אך יש לדחותה: "אכן, עוסק פועל למטרת רווח ובסופו של יום ניתן לומר שמכלול פעולותיו נועדו, באופן ישיר או עקיף, לגייס לקוחות. אלא שבכך אין די כדי להכליל כל פעילות עסקית ככזו הנעשית במסגרת יחסי עוסק-לקוח".

• ביהמ"ש נוזף במשרד התיירות על נוקשות יתר בפיצוי על נזקי חרבות ברזל
• מערכת בתי המשפט חייבת להגיב על השקרים והעלילות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

בקשת האישור לא עסקה בפעולות השיווק אלא במיקום הדוכנים, ולכן "סבורני שלא ניתן למתוח את ההגדרה כך שהיא תחול גם על עצם הקמתם ומיקומם של הדוכנים, וזאת גם אם החשיבה מאחורי קביעת המיקום היא שיווקית בחלקה. מדובר בהקמת התשתית שעליה נעשית פעילותה של המשיבה, ומישור זה של הפעילות העסקית אינו חוסה תחת מסגרת צרכנית...  הקמת התשתית והמבנים בהם תנוהל הפעילות העסקית היא שלב מוקדם, אשר אינו נעשה במסגרת של יחסי עוסק-לקוח, וזאת גם אם נשקלים במסגרתו שיקולים בעלי מימד שיווקי ומכירתי".

לבסוף אומר סתיו, כי אכן אין יריבות בין קבוצת התושבים לבין הפיס, שכן הם טענו רק לנזק עקיף - פגיעה בקופת הרשות המקומית. יש ממש בטענה להעדר יריבות גם עם קבוצת העוברים והשבים, אך לא היה די בה כדי לדחות על הסף את הבקשה. סתיו אינו מקבל את טענת הסמכות המקומית, אך רק למעלה מן הצורך. אלדר חויב בתשלום הוצאות בסך 7,500 שקל. את אלדר ייצג עו"ד איתי ליבנה, ואת הפיס - עוה"ד צבי אגמון ורוני מור-יוסף.