האירוע שמחק בתוך דקות טריליון דולר משווי המניות האמריקאיות

6 במאי 2010 - פלאש קראש בוול סטריט

ב-6 במאי 2010 נרשמה בוול סטריט אחת מתנודות המסחר החריגות בתולדות השווקים המודרניים. מדד דאו ג'ונס ירד בתוך דקות בכמעט 1,000 נקודות, ירידה תוך יומית של כ-9%, לפני שחלק גדול מהירידה נמחק במהירות. במהלך האירוע נמחק באופן זמני שווי שוק של קרוב לטריליון דולר ממניות אמריקאיות, כאשר מניות ותעודות סל רבות נסחרו לזמן קצר במחירים חריגים מאוד ביחס למחירן דקות קודם לכן.

האירוע התרחש בשעות אחר הצהריים של יום המסחר, על רקע תנודתיות גבוהה בשווקים וחששות ממשבר החוב באירופה. לפי בדיקות הרגולטורים בארה"ב, ברקע עמדה הוראת מכירה גדולה של חוזים עתידיים על מדד S&P 500, בהיקף של כ-75 אלף חוזים מסוג E Mini, בשווי נומינלי של כ-4.1 מיליארד דולר. ההוראה בוצעה באמצעות אלגוריתם מסחר, ובמקביל פעלו בשוק שחקני מסחר בתדר גבוה, כולל גופים שסיפקו נזילות לפרקי זמן קצרים מאוד.

במהלך דקות הירידה, הנזילות בחלק מהמכשירים הפיננסיים ירדה בחדות, פערי הקנייה והמכירה התרחבו, ומחירים של מניות גדולות נעו בקפיצות חריגות. היו עסקאות שבוצעו במחירים כמעט אפסיים, ומנגד היו ניירות שנגעו לרגע במחירים גבוהים מאוד.

אחרי האירוע ביטלו הבורסות חלק מהעסקאות שבוצעו במחירים חריגים במיוחד. רשות ניירות הערך האמריקאית ורשות המסחר בחוזים עתידיים בחנו את רצף האירועים, את תפקוד מערכות המסחר ואת תפקידם של אלגוריתמים בשוק. בהמשך הוחלו מנגנוני עצירה רחבים יותר במסחר, כולל עצירות מסחר בניירות בודדים ובמדדים, שנועדו להפסיק פעילות בזמן תנועה חריגה ולאפשר לשוק להתייצב לפני חידוש המסחר.

• הרשת החברתית של הנשיא מגיעה לוול סטריט והיום שבו נשים נכנסו לראשונה לבורסת לונדון
• מדדים עולים, טילים נופלים - מה שוק ההון באמת מספר על העתיד שלנו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הפלאש קראש של 2010 לא היה האירוע היחיד מסוגו, אבל הוא היה הגדול והמזוהה ביותר עם התופעה בשוק המניות האמריקאי. לפניו היו אירועי מסחר מהירים ונקודתיים, אם כי לרוב הם לא הוגדרו בזמן אמת כפלאש קראש במובן המודרני של מסחר אלקטרוני ואלגוריתמי. אחריו התרחשו אירועים דומים בשווקים אחרים, כולל תנודה חדה בשוק האג"ח הממשלתיות בארה"ב באוקטובר 2014, תנודות חריגות במניות ובתעודות סל באוגוסט 2015, הפלאש קראש של הליש"ט באוקטובר 2016 ותנודה מהירה במטבעות בינואר 2019

6 במאי 1998 - סטיב ג'ובס מציג את ה-Imac המקורי של אפל

ב-6 במאי 1998 הציג סטיב ג'ובס את ה-Imac G3, מחשב אישי חדש של אפל, באירוע שנערך בפלינט סנטר בקליפורניה. המחשב הוצג כמחשב שולחני לצרכנים פרטיים, עם עיצוב שקוף וצבעוני בגוון כחול ירקרק, מסך מובנה בגודל 15 אינץ', מעבד PowerPC G3 במהירות 233 מגה הרץ, כונן תקליטורים, מודם מובנה וחיבור אינטרנט פשוט לשימוש. מחיר ההשקה שנקבע למוצר עמד על 1,299 דולר.

• היום שבו ברקשייר האתאווי ביצעה רכישה ראשונה מחוץ לארה"ב - וזה היה בישראל
• וירוס האהבה ששיתק עשרות מיליוני מחשבים והכלכלה המפתיעה שעקפה את זו של בריטניה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• היום שבו ברקשייר האתאווי ביצעה רכישה ראשונה מחוץ לארה"ב -...

ה-Imac  הוצג בתקופה שבה אפל צמצמה קווי מוצרים, ארגנה מחדש את פעילותה וניסתה לבנות מחדש את מעמדה בשוק המחשבים האישיים. שנה קודם לכן חזר ג'ובס לחברה אחרי רכישת נקסט, ואפל החלה להפחית דגמים, לרכז משאבים במספר קטן יותר של מוצרים ולשפר את מצבה התפעולי. במועד ההצגה החברה עדיין התמודדה עם תחרות חזקה מצד יצרניות פי סי ועם צורך להחזיר את אמון הצרכנים והמשקיעים.

המאפיין הבולט של ה-Imac  היה שילוב של מחשב ומסך ביחידה אחת, עם דגש על חיבור מהיר לאינטרנט ועיצוב שונה ממחשבי פי סי בצבע בז' שהיו נפוצים באותה תקופה. אפל ויתרה במחשב הזה על כונן דיסקטים, צעד יוצא דופן לשנת 1998, וכללה בו חיבורי USB, שהיו אז תקן חדש יחסית בשוק הצרכני. במקביל, החברה השקיעה בפרסום רחב שהציג את המחשב כמוצר ביתי, פשוט לשימוש ומכוון אינטרנט.

המכירות הראשונות של ה-Imac  החלו באוגוסט 1998. בתוך חודשים נמכרו מאות אלפי יחידות, והאיימק הפך לאחד המוצרים המרכזיים בקו המחשבים של אפל בסוף שנות התשעים. הוא גם סימן שינוי באופן שבו החברה הציגה מוצרים לציבור: פחות התמקדות במפרט טכני בלבד, ויותר שילוב של עיצוב, שימושיות, מותג וחוויית צרכן. זה היה מוצר חומרה, אבל גם חלק ממהלך רחב יותר של חידוד הזהות העסקית של אפל.

6 במאי 1997 - בריטניה מעניקה עצמאות תפעולית לבנק המרכזי

ב-6 במאי 1997 הודיע שר האוצר הבריטי גורדון בראון כי האחריות התפעולית לקביעת הריבית בבריטניה תועבר לבנק אנגליה. באותה עת עמד בראש בנק אנגליה הנגיד אדי ג'ורג', שכיהן בתפקיד מיולי 1993 ועד יוני 2003. ההודעה נמסרה ימים ספורים אחרי ניצחון מפלגת הלייבור בבחירות הכלליות, והיא שינתה את מבנה קבלת ההחלטות המוניטריות במדינה. עד אז, ההחלטות על הריבית התקבלו בפועל על ידי משרד האוצר, ואילו הבנק המרכזי שימש גורם מקצועי מרכזי, אבל לא החזיק בעצמאות מלאה בקביעת הריבית.

המהלך קבע כי יעד האינפלציה ימשיך להיקבע על ידי הממשלה, אך ההחלטה כיצד להשתמש בריבית כדי לעמוד ביעד תעבור לוועדה מוניטרית בבנק אנגליה. בהמשך הוקמה ועדת המדיניות המוניטרית, שכללה נציגים פנימיים של הבנק וחברים חיצוניים. הוועדה החלה לפרסם החלטות ריבית באופן קבוע, ובהמשך גם פרוטוקולים, כדי להגדיל שקיפות מול הציבור, השווקים והמערכת הפיננסית.

באותה תקופה התמודדה בריטניה עם זיכרון של אינפלציה גבוהה בשנות השבעים והשמונים, וכן עם הפגיעה באמינות המדיניות אחרי יציאת הליש"ט ממנגנון שערי החליפין האירופי ב-1992. לכן שינוי מבנה הבנק המרכזי נועד ליצור מסגרת ברורה יותר לניהול אינפלציה וריבית. האינפלציה נמדדה ביחס ליעד רשמי, והבנק קיבל כלים לקבלת החלטות בלי צורך באישור פוליטי שוטף לכל שינוי ריבית.

זה היה אחד השינויים המוסדיים החשובים בתולדות בנק אנגליה, שהוקם בשנת 1694. ההודעה השפיעה על שוק האג"ח הבריטי, על הציפיות לריבית ועל שער הליש"ט, מאחר שהמשקיעים קיבלו מסגרת חדשה להבנת המדיניות הכלכלית של בריטניה. בשנת 1998 עוגן השינוי בחקיקה במסגרת חוק בנק אנגליה, שהגדיר את תפקידי הבנק ואת מבנה קבלת ההחלטות המוניטריות.

6 במאי 1946 - קרן המטבע הבינלאומית מתחילה לפעול אחרי מלחמת העולם השנייה

ב-6 במאי 1946 קיימו הדירקטורים המנהלים של קרן המטבע הבינלאומית את ישיבתם הראשונה בוושינגטון. באותה ישיבה נבחר קמיל גוט מבלגיה למנכ"ל הראשון של הקרן, והוא החל לעמוד בראש הגוף החדש. הקרן הוקמה בעקבות הסכמי ברטון וודס, שנחתמו בשנת 1944, ונכנסה לתוקף רשמי בסוף 1945 עם הצטרפות המדינות הראשונות. הישיבה ב-6 במאי סימנה את תחילת העבודה המוסדית של הקרן אחרי מלחמת העולם השנייה, בתקופה שבה הכלכלה העולמית התמודדה עם מחסור במטבע חוץ, בקרת הון, חובות מלחמה, שיקום תעשייתי ושיבושים בסחר.

בתחילת פעילותה כללה הקרן 29 מדינות חברות. המבנה שלה התבסס על מכסות הון של המדינות החברות, שקבעו גם את כוח ההצבעה וגם את היקף הגישה למימון. ארצות הברית הייתה בעלת המשקל המרכזי במוסד החדש, וברקע עמד הצורך לבנות מערכת מוניטרית יציבה יותר מזו שפעלה בין שתי מלחמות העולם. שערי החליפין נקבעו אז במתכונת של שערים קבועים אך ניתנים להתאמה, והדולר האמריקאי עמד במרכז המערכת.

המטרה המעשית של הקרן הייתה לסייע למדינות להתמודד עם קשיי מאזן תשלומים בלי להידרש מיד לפיחות חד, להגבלות סחר או לצעדי חירום שעלולים לפגוע בכלכלה העולמית. במקביל, הקרן נועדה לפקח על מדיניות שערי חליפין, לעודד שיתוף פעולה מוניטרי ולספק מסגרת לדיונים בין מדינות. הפעילות הכספית המלאה החלה בהמשך, אבל כבר במאי 1946 החלו להתגבש מנגנוני העבודה, הכללים, התקציב והמערך הארגוני.

הקמת הקרן הייתה חלק ממבנה רחב יותר של מוסדות כלכליים אחרי המלחמה, לצד הבנק העולמי וגופים נוספים שנועדו לנהל שיקום, מימון וסחר בינלאומי. באותה נקודת זמן אירופה הייתה בשלבי התאוששות ראשונים, יפן הייתה תחת כיבוש אמריקאי, ומדינות רבות החזיקו מגבלות על מטבע ותנועות הון. הקרן קיבלה תפקיד של מוסד מפקח ומממן במערכת הכלכלית החדשה שנבנתה אחרי 1945.