המודל החדש של הקריירה: האם הילדים שלכם יעבדו עד גיל 80?

כולנו מכירים את המסלול הקבוע שבו צעדו ההורים שלנו: לימודים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, כניסה לשוק העבודה, טיפוס איטי ומאומץ במעלה ההיררכיה הארגונית במשך ארבעה עשורים ופרישה חגיגית בגיל 65 עם שעון זהב ופנסיה מובטחת. אבל עם השינוי בתוחלת החיים ובאיכותם, עבור הילדים של היום המודל הזה כבר לא יכול לעבוד.

השינוי הגדול ביותר שמאיים לטלטל את הכיס של כולנו בעשורים הקרובים - יותר מכל אלגוריתם או בינה מלאכותית, נובע מהביולוגיה הפשוטה של הגוף האנושי. לפי הנתונים היבשים אך המדהימים, הילד שלכם, זה שמשחק עכשיו בגינה, צפוי להיות בשיא כוחו כששנת 2100 תגיע. אריכות הימים הופכת במאה ה-21 מסיפור על יחידי סגולה לתופעה המונית שתקיף עשרות מיליוני בני אדם, ותשנה לחלוטין את כל המבנה הכלכלי שבנינו - מהפנסיה, דרך הביטוח הלאומי ועד להגדרת המושג קריירה. השאלה החשובה ביותר שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא איך נצליח לממן ולהחזיק קריירה שתצטרך להימתח על פני 60 שנה.

החיים מתארכים, והקריירה גם

תוחלת החיים המתארכת משמחת אומנם, אך גם מציבה אתגר גדול מאוד - מערכות הפנסיה, הביטוח הלאומי ושוק העבודה לא נבנו עבור חיים של 90 או 100 שנה, והם לא מותאמים להם. לפי הערכות של מרכז סטנפורד לאריכות ימים, רבים מהילדים של היום יכולים לצפות להגיע לגיל 100. עד 2100 מספר בני ה-100 ומעלה בעולם צפוי לעבור את רף כ-25 מיליון איש. זה כבר לא תהיה רק נחלתם של כמה בני מזל בריאים במיוחד, עם הרגלי תזונה וכושר מוצלחים - מדובר בשינוי של ממש בדמוגרפיה ובהרכב האוכלוסייה.

המשמעות הכלכלית פשוטה: מי שחי יותר צריך לממן יותר שנים. בעבר אדם עבד מגיל 25 עד גיל 65, ואז חי עוד כ-15 או כ-20 שנה בפנסיה, ולכן המודל היה אפשרי. אבל אם אדם פורש בגיל 65 וחי עד גיל 95 או 100, הוא צריך לממן כ-30 עד כ-35 שנות פרישה, ועבור רוב האנשים זה לא ריאלי. לכן, הצעירים של היום צפויים לעבוד הרבה יותר שנים - לא בהכרח באותה עבודה ולא בהכרח באותו מקצוע, אבל הקריירה שלהם עשויה להימשך כ-50 עד 60 שנה. ילד בן 5 היום עשוי לגלות שבעולם העבודה של העתיד, גיל 70 הוא רק שלב מעבר.

• נדחתה תביעה ב-190 מיליון שקל של מוסדות גריאטריים נגד המדינה
• מטפלת שגנבה מקשישה 500,000 שקל נדונה ל-30 חודשי מאסר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

 אוכלוסיית הקשישים מכפילה את עצמה

גיל הפרישה הקלאסי נקבע בעולם הישן, שבו המציאות הייתה אחרת לגמרי. בארצות הברית למשל, המודל של פרישה סביב גיל 65 נבנה בשנות ה-30, אז תוחלת החיים הייתה בערך 62. כלומר, המערכת נבנתה לעולם שבו רוב האנשים לא חיו הרבה אחרי הפרישה. היום המציאות שונה. אוכלוסיית בני ה-65 ומעלה בארצות הברית צפויה כמעט להכפיל את עצמה - מכ-49 מיליון איש ב-2016 לכ-95 מיליון איש ב-2060. מספר בני ה-85 ומעלה צפוי לעלות מכ-12 מיליון ב-2035 לכ-19 מיליון ב-2060. זה שינוי שמשפיע על תקציבי מדינה, חברות ביטוח, שוק הדיור, מערכת הבריאות, שוק העבודה והמשפחות.

גם הביטוח הלאומי האמריקאי קורס תחת הנטל. לפי ההערכות, אם לא יבוצעו שינויים, הקרן תגיע לחדלות פירעון חלקית ב-2032, ואז הקצבאות עלולות להיחתך בכ-24%. כלומר, גם מי שסומך על המדינה עלול לגלות שהקצבה העתידית לא תספיק. זה לא רק סיפור אמריקאי. גם בישראל, שבה תוחלת החיים גבוהה יחסית והאוכלוסייה מזדקנת, השאלה הזו תהפוך מרכזית יותר. ככל שאנשים חיים יותר שנים, עולה השאלה מי יממן את התקופה שאחרי העבודה, ומה בכלל ייחשב "אחרי העבודה".

קריירה אחת כבר לא תספיק

הדור הצעיר לא צפוי לעבוד כ-60 שנה באותו מקום עבודה, זה כנראה לא יקרה. השינוי הגדול יהיה מעבר מקריירה ליניארית לקריירה בשלבים. לימודים, עבודה ראשונה, מעבר מקצועי, הכשרה מחדש, קריירה שנייה, אולי גם קריירה שלישית.

• שליחי וולט מרוויחים פחות - השחיקה בשכר והשביתה
• זום אינפו סוגרת את מרכז הפיתוח בישראל: כ-300 עובדים יפוטרו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

אדם בן 55 בעתיד לא ייחשב בהכרח עובד שנמצא בדרך החוצה. הוא יכול להתחיל תחום חדש לגמרי ולעבוד בו עוד כ-20 שנה. זה דורש שינוי תפיסתי, גם מצד העובדים וגם מצד המעסיקים. במקום לראות הכשרה מקצועית כמשהו ששייך לצעירים בלבד, יהיה צורך להשקיע גם בעובדים בני 45, 55 ו-65.

הבעיה היא שיהיה צורך למגר את תופעת הגילנות - כיום חברות רבות עדיין לא שם. הן משקיעות בעובדים צעירים, מציעות להם מסלולי קידום והכשרה, אבל לעובדים באמצע החיים הן מציעות בעיקר מחשבון פנסיה. זה לא יספיק בעולם שבו אנשים יצטרכו להישאר רלוונטיים עוד כמה עשורים.

הסיבה שאנשים יעבדו יותר שנים אינה רק כסף. עבודה מספקת גם מסגרת, זהות, קשרים, עניין ותחושת ערך. עבור רבים, פרישה מלאה בגיל 65 לחיים של עוד כ-30 שנה עלולה להיות ארוכה מדי, גם מבחינה נפשית. זה לא אומר שאנשים ירצו לעבוד באותו קצב עד גיל 80. ייתכן שחלקם יעברו למשרות חלקיות, ייעוץ, עבודה עצמאית, הוראה, יזמות קטנה או תפקידים גמישים. כלומר, הפרישה בעידן החדש תהיה תהליך הדרגתי ותיעשה בשלבים.

במקביל, המאבק באפליה על רקע גיל יהפוך חשוב יותר. אם מעסיקים ימשיכו לראות עובדים בני 60 כעובדים מבוגרים מדי, אבל המדינה והפנסיה ידרשו מהם לעבוד עד גיל מאוחר יותר, ייווצר פער מסוכן. אנשים יצטרכו לעבוד, אבל לא תמיד ימצאו מי שירצה להעסיק אותם.

המילניאלס ישנו את התמונה

אחד השינויים הדמוגרפיים החשובים יגיע ב-2031, כאשר ראשוני המילניאלס יגיעו לגיל 50. זה דור גדול, משמעותי, עם תפיסות שונות לגבי עבודה, צרכנות, טכנולוגיה ואיזון חיים. כאשר הדור הזה ייכנס לעשור החמישי והשישי לחייו, הוא עשוי לשנות את הדרך שבה החברה מסתכלת על גיל.

בני 50 ו-60 בעתיד יהיו בריאים יותר, דיגיטליים יותר, פעילים יותר וכנראה גם מודעים יותר לכך שהם עשויים לחיות עוד עשרות שנים. הם ישאלו שאלות אחרות: האם החיסכון מספיק? האם צריך לשנות מקצוע? האם אפשר לפתוח עסק? האם נכון להמשיך כשכיר? האם אפשר לעבוד פחות אבל לאורך יותר שנים?

ככל שקבוצת בני ה-50 ומעלה תגדל, גם חברות, מותגים ומוסדות פיננסיים יצטרכו להתאים את עצמם. זה כבר לא יהיה שוק מבוגר מצומצם - הם יהפכו לאחד ממנועי הצריכה המרכזיים של הכלכלה.

אז עד איזה גיל יעבדו הצעירים של היום?

זו אכן שאלת השאלות - והתשובה היא כנראה: הרבה מעבר למה שהוריהם דמיינו. לא בהכרח עד גיל 80 במשרה מלאה, אבל בהחלט לאורך תקופה ארוכה יותר, במודלים גמישים יותר, עם יותר מעברים ויותר צורך ללמוד מחדש. הפרישה תהפוך מאירוע סופי בגיל 65, לתהליך הדרגתי של שינוי צורה.

זה כמובן יצריך שינויים בכל הרבדים: המדינה תידרש לחשוב מחדש על גיל הפרישה, קצבאות והכשרות, ואילו המעסיקים יצטרכו לעבור שינוי בתפיסה ולהתחיל לראות באוכלוסייה המתבגרת כוח עבודה איכותי עם יתרונות ייחודיים. הצלחה בעולם של חיים ארוכים דורשת חשיבה אסטרטגית על חיסכון, למידה מתמדת ושמירה על רלוונטיות מקצועית לאורך עשורים. הגיע הזמן להפסיק להתייחס לגיל 50 כאל קו סיום, ולהתחיל לראות בו נקודת זינוק לפרק הבא.