אופ"ק פלוס מגדילה תפוקת נפט ביוני: האם החביות יגיעו לשוק?

שבע מדינות מרכזיות בארגון אופ"ק פלוס, בראשות סעודיה ורוסיה, הגיעו להסכמה עקרונית על הגדלת יעד התפוקה לחודש יוני ב-188 אלף חביות ביום. המהלך, שנועד לכאורה להקל את הלחצים בשוק האנרגיה העולמי, מתרחש באחת התקופות המתוחות ביותר שידע הענף בעשורים האחרונים. בשעה שבוול סטריט עוקבים בדריכות אחרי כל חבית נוספת, השאלה הגדולה נותרת בעינה: האם ההחלטה הטכנית על הגדלת המכסות תצליח לתרגם את עצמה להיצע פיזי בשטח, או שמדובר בהצהרה סמלית בלבד שתיבלם במחסומים הגיאופוליטיים של המזרח התיכון?

התזמון של אופ"ק פלוס אינו מקרי; הארגון מנסה לשדר יציבות ושליטה בשוק שנמצא בסחרור, במיוחד לאחר הזעזוע שגרמה פרישתה של איחוד האמירויות מהקרטל והחשש מאובדן משמעת פנימית. אולם המציאות הכלכלית מורכבת בהרבה מהמספרים היבשים שיוצאים מוינה. כל עוד נתיבי השיט המרכזיים מאוימים והלוגיסטיקה העולמית של שינוע הנפט פועלת תחת תנאי חוסר ודאות קיצוניים, הגדלת המכסות עלולה להתברר כהבטחה על הנייר בלבד. השוק העולמי זקוק לביטחון שהחביות הללו אכן יגיעו אל יעדם הסופי ולא ייתקעו בנמלים חסומים.

ההחלטה צפויה לקבל אישור רשמי היום, אבל כבר עכשיו ברור שהמשמעות המעשית שלה מוגבלת מאוד. כל עוד מצר הורמוז חסום מדובר בהחלטה סמלית בעיקר. המדינות האלה אמורות להוסיף על הנייר את הכמות הזו לשוק. לכאורה מדובר בהגדלת היצע שיכולה להשפיע על המחירים. בפועל אם הנפט מהמפרץ הפרסי לא יוצא החוצה בקצב הרגיל הגדלת מכסות לא משנה הרבה. אפשר לקבוע תפוקה גבוהה יותר, אבל אם המכליות לא עוברות השוק לא רואה את החביות הנוספות. שוק הנפט העולמי עומד על כ-100 מיליון חביות ביום בממוצע והתוספת הזו היא פחות מ-0.2% מהכמות הכוללת.

המלחמה בין ארצות הברית וישראל לבין איראן שיבשה את אחד מנתיבי הנפט החשובים בעולם. מצר הורמוז קריטי למעבר הנפט - דרכו עובר חלק משמעותי מהנפט שמיוצא מסעודיה עיראק כווית קטאר ואיחוד האמירויות. כאשר הנתיב הזה חסום או מוגבל ההחלטות של אופ"ק פלוס מאבדות חלק גדול מהכוח שלהן בפועל. ההגדלה של יוני ממשיכה תהליך שהחל עוד לפני שהמלחמה פרצה. אופ"ק פלוס מנסה לצאת לאט מהקיצוצים הגדולים בלי להציף את השוק ובלי להוריד את המחירים בחדות. אבל המלחמה שינתה את כללי המשחק. במקום דיון רגיל על ביקוש מול היצע השוק מתמודד עכשיו עם בעיה של גישה פיזית לנפט. המכליות מתקשות לעבור והעלויות של ביטוח והובלה זינקו. זה הופך את ההחלטה על מכסות גבוהות יותר למשהו שקשה להרגיש בשטח.

בימים רגילים הודעה על הגדלת תפוקה הייתה יכולה ללחוץ את מחירי הנפט כלפי מטה. יותר חביות בשוק פירושן פחות לחץ על המחיר. אבל עכשיו התמונה מורכבת. השוק רוצה לוודא שהמדינות מסוגלות לייצא את הנפט שהן מפיקות. אם הורמוז ייפתח מחדש והיצוא יחזור לקצב רגיל, התוספת של 188 אלף חביות ביום תוכל להתחיל להשפיע. אבל כל עוד החסימה נמשכת ההשפעה תישאר מוגבלת. סעודיה ורוסיה ממשיכות להיות העוגן של אופ"ק פלוס. שתיהן זקוקות למחיר נפט גבוה יחסית כדי לשמור על הכנסות הממשלה ושתיהן רוצות לשמור על השפעה בשוק. ההעלאה הצנועה מאפשרת להן להמשיך בתוכנית המקורית, בלי להיראות כאילו הן מתעלמות מהצורך בהיצע גדול יותר.

כך או אחרת, הסיפור המרכזי בשוק הנפט הוא מה שקורה במצר הורמוז. אם תהיה התקדמות שתאפשר חידוש יצוא מסודר מהמפרץ המחירים יוכלו להירגע. אם החסימה תימשך גם הודעות על הגדלת תפוקה לא יעזרו הרבה. המשקיעים והצרכנים ימשיכו להרגיש את הסיכון האנרגטי הגבוה. מחירי הדלק תובלה ומוצרים רבים מושפעים ישירות מהנפט. כל עוד יש חשש ממחסור פיזי פרמיית הסיכון נשארת גבוהה.

מנקודת מבט אסטרטגית, ההחלטה של אופ"ק פלוס היא בראש ובראשונה מהלך של ניהול ציפיות גלובלי. עבור המשקיעים בוול סטריט, התוספת של 188 אלף חביות ביום היא אולי זניחה מבחינה כמותית, אך היא נועדה לאותת שהקרטל עדיין שולט בברזים. עם זאת, השוק כבר לא מתמחר רק את היצע הנפט הגולמי, אלא את "פרמיית הורמוז" - הסיכון הלוגיסטי שכרוך במעבר בנתיבי השיט המאוימים. כל עוד המכליות נאלצות לעקוף את האזור או לשלם דמי ביטוח מופקעים, ההשפעה של הגדלת המכסות על מחיר החבית תישאר שולית.

המלכוד של אופ"ק פלוס הופך למורכב עוד יותר נוכח הפרישה של איחוד האמירויות. אבו דאבי אותתה לשוק שיש מחיר למשמעת הנוקשה של סעודיה ורוסיה, וכי מדינות עם יכולת הפקה עודפת לא יהססו לפעול באופן עצמאי אם ירגישו שהמכסות חונקות את הצמיחה שלהן. הדבר עלול להוביל למלחמת מחירים שקטה בתוך הארגון, כאשר מדינות כמו עיראק או קזחסטן עשויות לחרוג מהמכסות כדי להגדיל הכנסות. עבור הצרכן הישראלי, המשמעות היא שהבשורה על הגדלת התפוקה לא תתורגם בקרוב לירידה במחירי הדלק בתחנות, שכן הבעיה היא פיזית וגיאופוליטית, ולא רק חשבונאית.