ביטלה מכירת דירה שעות לפני החתימה - ביהמ"ש: לא חייבת כלום

זוג ירושלמי שהתכוון לרכוש דירה ברחוב שי עגנון בבירה, כולל צ'ק בנקאי מוכן על סכום של 1.5 מיליון שקל למעמד החתימה, מצא את עצמו בבוקר החתימה מקבל הודעה שלפיה העסקה לא תצא לפועל. המוכרת, אשה כבת 93, ניצולת שואה שגרה בדירה עשרות שנים, חזרה בה ברגע האחרון. הזוג תבע ממנה 620 אלף שקל פיצוי מוסכם, ויצא מבית המשפט בידיים ריקות, ואף חויב לשלם לה 15 אלף שקל הוצאות.

לפי פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בירושלים, בין הצדדים התנהל משא ומתן ממושך על מכירת הדירה. ב-27 למאי 2025 הוסכם על מחיר של 6.2 מיליון שקל ועל מועד מסירה ב-2 לנובמבר של אותה השנה. לאחר חילופי טיוטות גובש נוסח סופי, ונקבע מועד לחתימה - ה-2 ליולי 2025. התובעים, כך נטען, כבר דאגו להמחאה בנקאית של 1.5 מיליון שקל כתשלום ראשון. אבל בבוקר החתימה הגיעה הודעה מבאת כוחה של המוכרת: הפגישה מבוטלת.

לטענת המוכרת, יום לפני מועד החתימה היא נקלעה למצוקה נפשית וחרדה עזה, שבעקבותיהן היא לא הצליחה לחתום. היא הסבירה שהרקע לרצון למכור את הדירה היה הכמיהה לעבור להתגורר קרוב לילדיה, אך ברגע האמת גברו עליה הפחד והלבטים. התובעים מנגד, טענו כי מדובר בהסכם "סופי, שלם ומחייב" אף שלא נחתם, וכי ההתחמקות מהחתימה מהווה הפרה יסודית המזכה אותם בפיצוי המוסכם.

"היעדר החתימה מהווה ראיה כבדת משקל"

השופט אורן סילברמן, סגן נשיא בית המשפט, לא קיבל את הטענה. הוא ציין כי ההלכה הפסוקה קובעת בעקביות שכשמתנהל משא ומתן למכירת דירה, מגובש נוסח סופי ואף נקבע מועד לחתימה - אך המוכר חוזר בו ביום החתימה או בסמוך לו - היחסים בין הצדדים נותרים בשלב הטרום-חוזי. לדבריו, "היעדר החתימה מהווה ראיה כבדת משקל להעדר גמירות דעת", ורק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, כשמתעוררת "זעקת ההגינות", ניתן להכיר בהסכמות כמחייבות למרות היעדר חתימה.

בית המשפט הבהיר כי גם העובדה שכל תנאי העסקה - מחיר, מועד מסירה, נוסח ההסכם - כבר היו סגורים, אינה מספיקה כדי לבסס גמירות דעת מלאה. דווקא הקביעה המפורשת של מועד לחתימה, קבע השופט, מלמדת שהצדדים עצמם ראו בטקס החתימה שלב מכונן ומשמעותי, ולא פורמליות טכנית.

בהתייחסו למצבה הנפשי של הנתבעת, קבע השופט כי הנסיבות האישיות שתוארו בכתב ההגנה - חרדה ומצוקה נפשית על רקע גילה - לא יוצרות טענה לחוסר תום לב, ו"אינן יכולות לבסס טענה של חוסר תום לב באי חתימה על ההסכם". הוא הדגיש כי לא מדובר במישהי שמכרה את דירתה לאדם אחר בסתר, או מי שנסוגה משיקולי כדאיות כלכלית, אלא במי שבחרה שלא לחתום על הסכם בגלל נסיבות אישיות חריגות.

ניסיון להרחיב את החזית - שנכשל

חלק ניכר מפסק הדין מוקדש לדיון בבקשת המוכרת למחוק סעיפים מסיכומי התובעים, בטענה שהם הרחיבו את החזית מעבר למה שנטען בכתב התביעה. התובעים ניסו לטעון בסיכומיהם, בין היתר, שבתה וחתנה של הנתבעת הסתירו ממנה מידע רלוונטי, ושהמתווכת מטעמה הפעילה עליהם לחץ ואיומים. השופט קיבל את עמדת הנתבעת וקבע כי מדובר בטענות עובדתיות חדשות שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי, ולכן "אין מדובר בעובדה העולה באופן ישיר, ואפילו לא משתמע" מהמסמכים שכבר היו בתיק.

השופט התייחס גם לכך שהצדדים עצמם הצהירו בדיון קדם-משפט, ביוני 2026, כי "אין מחלוקת עובדתית" ביניהם, ולכן לא ניתן היה "להרחיב" את התמונה העובדתית בשלב הסיכומים בלבד.

לבסוף, קבע השופט כי לא היתה כלל התקשרות חוזית מחייבת בין הצדדים, ולכן אי-החתימה על ההסכם אינה מהווה הפרה שמזכה בפיצוי. לאחר שהתביעה נדחתה, חויבו התובעים לשלם למוכרת 15 אלף שקל בתוספת מע"מ וריבית, כהחזר הוצאות ניהול ההליך - סכום מופחת, כך ציין השופט, לאחר ששקל את ההסכמה הדיונית שחסכה זמן שיפוטי.