חוב של 300 שקל תפח ל-26 אלף - הרשמת בלמה את הנושים
בת 62, אם לארבעה, שסבלה במשך 30 שנה מאלימות כלכלית, פיזית ומילולית וגרה בדירת עמידר, נגררה במשך עשרות שנים עם 26 תיקי הוצאה לפועל, חלקם עוד משנות ה-80. רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב סגרה חלק מהתיקים, הפחיתה ריביות באחרים והורידה את החוב מ-608 אלף שקל לכ-161
אלף. במקביל, היא הכפילה את התשלום החודשי שהאשה הציעה לשלם לקופת הנשייה
רשמת ההוצאה לפועל בלשכת תל אביב, גינת פונט, קיבלה בקשה שהוגשה להפחתת ריביות של אשה בת 62, שחובותיה הצטברו ותפחו במשך כמעט ארבעה עשורים. אחרי ההחלטה, החוב הכולל בתיקים שנדונו ירד מ-608,261 שקל לכ-161 אלף שקל. בכמה מהתיקים התברר שהאשה כבר שילמה פי כמה מהחוב המקורי, ובמקרה אחד הסכום הגיע לפי עשרה בערך.
הרשמת פתחה את ההחלטה שלה בתיאור חייה של החייבת. מדובר באשה גרושה, אם לארבעה ילדים בגירים וסבתא ל-17 נכדים. בשנתיים האחרונות היא עובדת בעירייה בתור סייעת בגן ילדים. היא גרה בדירת עמידר, מוכרת לשירותי הרווחה, מקבלת בין השאר סלי מזון ואומרת שהיא סובלת מפיברומיאלגיה.
לדבריה, הבעיות הכלכליות שלה התחילו כשהיא היתה צעירה, אחרי שהתחתנה עם אבי ילדיה, שהתמכר בהמשך לסמים. היא סיפרה שבמשך כ-30 שנה סבלה מאלימות כלכלית, פיזית ומילולית, ושלאורך תקופות ממושכות היא שהתה עם ארבעת ילדיה במקלט לנשים נפגעות אלימות. עם זאת, הרשמת הבהירה כבר בתחילת הדברים שהנסיבות האלה "אינן מובאות כתחליף לבחינה פרטנית של החובות ושל זכויות הזוכים, אלא כחלק מהתמונה הכוללת".
נגד האשה מתנהלים כיום 27 תיקי הוצאה לפועל. אחד מהם, תיק של עמידר על סכום של כ-287 אלף שקל, לא נכלל בדיון. לטענתה היא נמצאת בהסדר תשלומים מול עמידר ומשלמת 1,000 שקל בחודש. היא כבר ניסתה פעמיים להיכנס להליך של חדלות פירעון, ב-2018 וב-2025-2023, אבל שני ההליכים לא הגיעו לסיום. בראשון נקבע שהיא ניתקה קשר עם עורך הדין שמונה לה מהסיוע המשפטי, ואילו השני בוטל אחרי שהיא המשיכה "לצבור מחדלים". לפי נתוני התיק, אין לה נכסים משמעותיים מלבד כ-1,050 שקל בבית השקעות.
4,062 שקל שולמו על חוב של 191
הרשמת הסבירה שתיקון 75 לחוק ההוצאה לפועל, שנכנס לתוקף בתחילת 2025, הרחיב את הסמכות של רשמים להפחית ריביות ודמי פיגורים. לדבריה, כל מקרה צריך להיבחן לגופו, "תוך מתן משקל הולם לזכות הזוכה להיפרע את חובו, מחד גיסא, ולתכלית הליכי ההוצאה לפועל ולנסיבותיו של החייב, מאידך גיסא".
כשהיא בחנה את התיקים אחד-אחד, עלו מספרים מפתיעים. בתיק אחד החוב המקורי היה 325 שקל, והאשה כבר שילמה 3,620 שקל. בתיק אחר החוב היה 191 שקל והיא שילמה 4,062. בתיק שלישי חוב של 2,351 שקל הניב לנושה 11,184 שקל. בתיק אחד שנפתח ב-1998 הנושה לא עשה דבר עד 2014, ובתיקים מ-1990 לא ננקטו פעולות גבייה עד 2015.
"אין בחלוף הזמן לבדו כדי לשלול מזוכה את זכותו להיפרע את חובו", כתבה הרשמת בהחלטתה. אבל כשמצטרפים לגיל החוב גם שנים בלי שום פעולה, החזר של הקרן והצטברות גדולה של ריביות, לדבריה צריך לבדוק אם השארת החוב המלא "מתיישבת עם הפעלת הסמכות".
"לא הביאו נתונים שיצדיקו הותרת הריביות על כנן"
לדיון שהתקיים בספטמבר הגיעו ארבעה עורכי דין שייצגו שמונה נושים. רבים מהנושים האחרים לא הגיעו וגם לא הגישו שום תגובה. הרשמת הדגישה שזה לא אומר בהכרח שהם מסכימים לבקשה או מוותרים על החוב. עם זאת, היא נתנה משקל לכך שהנושים "לא הביאו נתונים שיש בהם כדי להצדיק הותרת מלוא הריביות על כנן". הדוגמה הבולטת לכך היא חוב של 300 שקל מ-1989, שתפח ל-26,484 שקל. גם אחרי שעורך הדין של הנושה הציג את טענותיו בדיון, הרשמת קבעה שבכל אחד משני התיקים של אותו נושה יגיע החוב ל-5,920 שקל.
שורה של תיקים ישנים, שבהם האשה שילמה הרבה יותר מהקרן או שהנושים לא עשו בהם דבר במשך שנים, נסגרו לגמרי. בתיקים שבהם הקרן עדיין לא שולמה במלואה, או שהנושים בהם הגיעו לדיון והעלו טענות נגד הבקשה, הריביות הופחתו: למשל ל-34 אלף שקל בתיק אחד, ל-29,550 ול-14,900 שקל בתיקים של עירייה, ול-9,000 שקל בתיק של תאגיד מים. בשלושה תיקים, מ-1990, 1991 ו-1995, קבעה הרשמת כי האשה תשלם רק את סכום הקרן, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. שני תיקים חדשים יחסית נשארו בלי שינוי.
כאן מגיע החלק הנוח פחות עבור האשה. היא הציעה לשלם 1,000 שקל בחודש, אבל הרשמת חישבה שבקצב הזה ההחזר יימשך יותר מ-13 שנה, "וזאת אף מבלי להביא בחשבון חיובים נוספים". לכן היא קבעה תשלום של 2,000 שקל בחודש. כל עוד האשה תעמוד בתשלומים במלואם ובזמן, יעוכבו נגדה הליכים כמו עיקול משכורת וחשבון בנק, ולא יוטלו עליה הגבלות חדשות. באותה החלטה ניתן נגדה גם צו עיכוב יציאה מהארץ. "המשך צבירת הריביות על חובות ישנים עלול להעמיק את הפער בין יתרת החוב הרשומה לבין האפשרות המעשית לפרוע אותה", סיכמה הרשמת את הכרעת הדין שלה.
