קטר של הייטק, קרונות של עולם שלישי

ביום שאחרי הבחירות, עוד בטרם התגבשה מפת הקואליציה הבאה, התרחיש הכלכלי הקבוע חוזר על עצמו. מערכת הביטחון דורשת תוספת של עשרות מיליארדי שקלים כדי להתכונן למלחמה הבאה ולהצטייד במערכות נשק מתקדמות. בהיעדר מקורות תקציביים למימון הדרישות הביטחוניות הדחופות, הממשלה החדשה שתקום, ולא משנה מה יהיה הרכבה, תיאלץ להטיל על הציבור מסים חדשים, ובמקביל תשלוף את פתרון הקסם של קיצוץ רוחבי בתקציבי כל משרדי הממשלה.

קיצוץ רוחבי נשמע ברגע הראשון כמו פעולה טכנית שפוגעת במשרדי הממשלה בלבד. צעד שוויוני, הוגן ונטול מעורבות פוליטית. אבל בפועל מדובר בהנפת גרזן על השירותים הציבוריים הקורסים ממילא: פחות כבישים, רכבות ותחבורה ציבורית ויותר פקקים; פחות מיטות אשפוז ויותר צפיפות בבתי החולים; פחות מורים וכיתות לימוד ויותר תלמידים מצטופפים בכיתות; פחות שירותים עירוניים, מקומות חניה ומתנ"סים ויותר הזנחה ברחובות; פחות השקעות בתשתיות הייטק ו-AI ויותר בריחת מוחות לחו"ל ונסיגה במדדי ההצלחה של ישראל בהשוואה לעולם המערבי.

ההצלחות של ההייטק נשענות על השקעות העבר

במשך שנים אהבנו להתגאות, ובצדק, בתואר שמדינות העולם העניקו לנו: "אומת הסטארט-אפ" (Startup Nation). המדינה הקטנה והחכמה שמצליחה להשתלב בחזית הטכנולוגיה המתקדמת. המדינה שמדורגת בעשירייה הראשונה במדדי ה-AI בעולם, אחרי מדינות כמו ארה"ב, סין, בריטניה וסינגפור. המדינה שמדורגת במקום ה-14 בעולם במדד החדשנות העולמית, אחרי מדינות כמו ארה"ב, דרום קוריאה, סינגפור ופינלנד.

אנחנו אוהבים להתבשם בקטר ההייטק הישראלי, שמוביל את הכלכלה הישראלית לשיאים חדשים, בגיוסי ההון הנוצצים, באקזיטים המפוארים וביצוא הטכנולוגי ששובר שיאים. אלא שאנחנו שוכחים שמדובר בהישגים שמבוססים על השקעות העבר, ולא בהבטחה להישגי המחר.

הצמיחה של הכלכלה הישראלית נשענת כיום ברובה על שני מגזרים בלבד: תעשיית ההייטק והתעשיות הביטחוניות. שני מגזרים חזקים ומרשימים, אבל צרים מכדי להחזיק על גבם צמיחה כלכלית של מדינה שלמה לאורך זמן. אי אפשר לבנות כלכלה יציבה כאשר השירותים האזרחיים הבסיסיים מתייבשים פעם אחר פעם. התוצאה היא שחיקה מואצת באיכות החיים של האזרחים, במקביל לתהליך שקט ומסוכן של בריחת מוחות. כשהשירותים האזרחיים נשחקים, הכישרונות האיכותיים ביותר - המדענים, היזמים, המהנדסים, הרופאים וההייטקיסטים - פשוט אורזים ועוזבים.

קטר ההייטק, מפואר ורווחי ככל שיהיה, אינו יכול להמשיך ולשגשג בצמרת העולמית ללא תשתית אזרחית רחבה ואיתנה. הוא זקוק למערכת חינוך חדשנית עם מיטב המורים, עם כיתות קטנות ועם טיפוח מצוינות באופן שוויוני לכל ילד; להבטחת לימודי ליבה מתקדמים לכל שכבות האוכלוסייה; לתקצוב עומק של האקדמיה, שתוכל למשוך אליה את מיטב החוקרים והמרצים; ולהשקעה מקיפה בתחבורה, בבריאות, ברווחה, בתשתיות תעשייה ובמנועי הצמיחה של העתיד.

קיצוץ רוחבי בכל תקציבי המשרדים הממשלתיים עושה בדיוק את ההפך. במקום להקצות עוד משאבים לכל השירותים הציבוריים החיוניים, שעוטפים ותומכים בקטר ההייטק, מקצצים בהם באופן רוחבי פעם אחר פעם. כאשר מקצצים רוחבית, לא מנהלים סדרי עדיפויות אלא בורחים מאחריות. במציאות כזו, גם קטר ההייטק לא יוכל להמשיך לדהור קדימה, וסופו להיבלם.

ביטחון לאומי הוא לא רק טייסות קרב ומערכות הגנה

הצ'ק הפתוח שמקבלת מערכת הביטחון פעם אחר פעם, בחסות המצב הגיאופוליטי שלנו כמדינה מוקפת אויבים, מייצר תפיסה מעוותת של חוסן לאומי. חוסן לאומי אינו נמדד רק במספר טייסות הקרב או סוללות ההגנה האווירית. גם איכות החיים של האזרחים שמשלמים כאן מסים היא חלק חשוב, ואפילו מרכזי, בחוסן הלאומי.

כאשר אנחנו מקריבים את כל השירותים האזרחיים על מזבח התקציב הביטחוני, באמצעות קיצוצים רוחביים "עיוורים", אנחנו מצליחים ללא ספק לשפר את מצבה הביטחוני של ישראל. אבל באותו הזמן אנחנו שוחקים את היסודות הכלכליים והחברתיים שמאפשרים לנו להמשיך ולהחזיק כלכלה מהמתקדמות והמפותחות בעולם.

• איבדה כ-80% מהשיא, ואנליסטים צופים לה הכפלה: מה עובר על מניית הקוונטים Pasqal
• אחרי האקזיט של קלאסיק: מי הן חברות הקוונטים שמציבות את ישראל על המפה

ביום שבו הפוליטיקאים יבינו שקיצוץ בחינוך, בבריאות ובתשתיות האזרחיות והחברתיות הוא פגיעה ישירה בביטחון הלאומי, לא פחות מקיצוץ בתקציב הביטחון, שיטת הקיצוצים הרוחביים בתקציב תיעלם מחיינו. עד אז, נמשיך להתגאות בקטר ההייטק הלאומי, בזמן שאנחנו נחנקים בקרונות של העולם השלישי.