"מחירי הדירות ירדו בעשרות אחוזים" - על ההבטחה שלא תתקיים

בימים האחרונים, כשמערכת הבחירות מתקרבת לשלב הסופי שלה, אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות מוצפים בהצהרות של פוליטיקאים שמבטיחים לזוגות הצעירים ובכלל כי מיד לאחר שייבחרו, מחירי הדירות ירדו וחלום הדירה שלהם סוף סוף יוכל להתגשם.

מדגם קטן של הסיסמאות הבולטות שהופרחו לאחרונה על ידי הפוליטיקאיים ממחיש את התופעה: "נוריד בעשרות אחוזים את מחירי הדירות לזוגות הצעירים"; "מחיר דירה ממוצעת ירד ב-30%, מ-170 משכורות ממוצעות ל-120 משכורות"; "נאפשר משכנתאות של עד 90% ממחיר הדירה, בפריסה של עד 40 שנה"; "נבנה 100 אלף דירות להשכרה ארוכת טווח בהנחה של עד 30% ממחיר השוק". במקביל, מועמדי המפלגות השונות מבטיחים בחוגי בית רבים, קרקעות במחירים מוזלים, משכנתאות מסובסדות ומענקים למשרתי המילואים שירצו לרכוש דירה.

נשאלת השאלה האם מישהו במערכת הפוליטית אכן מתכוון באמת לפעול לאחר הבחירות להוזלה דרסטית של מחירי הדירות? האם מישהו במערכת הפוליטית באמת רוצה שמחירי הדירות ירדו ב-20% או ב-30%? ממש לא בטוח. 

ירידת מחירים חדה עלולה לטלטל את המשק

בואו נניח לרגע בצד את סיסמאות הבחירות המלוטשות ואת ההבטחות ל"פתרונות קסם", ונסתכל לפיל שבחדר בלבן של העיניים: ירידת מחירים דרסטית בשוק הדירות בישראל עלולה להיות הרסנית לכלכלה הישראלית. היא תיצור רעידת אדמה בכל המשק: היא תפגע אנושות בהכנסות המדינה ממכירת קרקעות לקבלנים וממסים על מחירי הדירות; היא תגרום להתמוטטות של קבלנים וחברות בנייה שלקחו הלוואות בריבית גבוהה, רכשו מגרשים במחירים מופרזים ונשארו תקועים עם מלאי של יותר מ-80 אלף דירות; 

היא תסכן באחת את יציבות הבנקים המסחריים שנתנו אשראי של מיליארדים לקבלנים; היא תגרום לביטול עסקאות מכירה של עשרות אלפי דירות בתהליך בנייה, שהרוכשים שלהן לא יסכימו לשלם את המחירים הגבוהים שנקבעו בחוזה כאשר בשוק המחירים יורדים באחוזים רבים; והיא תערער את ביטחונם הכלכלי של כל מי שכבר רכשו דירה במחיר מופקע ועכשיו ערך הדירה שלהם ירד.

עבור משרד האוצר, שוק הדיור חדל מזמן להיות קורת הגג של האזרחים והפך למכונת המזומנים שמממנת חלק גדול מתקציב המדינה. לכן, מה שמוגדר כלפי חוץ כ"מאבק עיקש ביוקר המחיה, תוך דגש על מחירי הדירות הגבוהים", מתגלה בפועל כריקוד מקביל על שתי חתונות: מצד אחד, מנסים להרגיע את הציבור עם הבטחות להטבות, להוזלה דרסטית במחירי הדירות, הגרלות נוצצות ותוכניות ממוחזרות; מצד שני, מתחת לפני השטח, קיים אינטרס עמוק ומובנה לשמר את מחירי הדירות גבוהים, כדי להמשיך לגרוף מיליארדים ממסים וממכירת קרקעות ולמנוע זעזוע בבנקים, אצל הקבלנים ובכל שאר המשק.

שוק הנדל"ן בישראל דומה לנושאת מטוסים ענקית, שלוקח לה חודשים ארוכים ולעיתים שנים להגיב לכל תנודה. ההגה של ספינת הנדל"ן הזאת לא נמצא בידיים של מי שיושב בכיסא התורן של שר האוצר או של שר הבינוי והשיכון. הזרמים התחתיים, כמו מחסור חמור בקרקעות זמינות לבנייה באזורי הביקוש, בירוקרטיה מסורבלת שגורמת לתהליכי הרישוי והבנייה להימשך על פני שנים ארוכות, שיטות בנייה מיושנות שדורשות כוח אדם שאינו מצוי בארץ, והיעדר תשתית של רכבות ותחבורה ציבורית ראויה שתאפשר פיזור אוכלוסייה אמיתי - כל אלה חזקים פי כמה מכל קמפיין בחירות שמבטיח פתרונות קלים ומהירים.

דור שלם מתרחק מחלום הדירה

בינתיים, הפער העצום בין מה שהיה פעם לבין המציאות של היום הופך לבלתי נתפס. בעבר, שכר ממוצע של שני בני זוג עובדים אפשר רכישת דירה בערים שסביב המרכז, ובוודאי בפריפריה הרחוקה יותר. חלום רכישת הדירה היה יעד אפשרי למי שמוכן לעבוד קשה. כיום, מול מחירי דירות דמיוניים וריביות שחונקות את משקי הבית, נוצרת מציאות מעמדית חדשה ומדאיגה מאין כמותה: דור שלם של צעירים עובדים הופך ל"דור נצחי של שוכרים". דור שנידון להפריש כל חייו חלק משמעותי מהכנסותיו לתשלום שכר דירה, בלי שום סיכוי אמיתי לרכוש קורת גג משלו. בעלות על דירה בישראל הפכה ממוצר צריכה בסיסי לפריבילגיה בלעדית של בעלי הון ו/או של יורשים.

הגיע הזמן להפסיק לספר לעצמנו אגדות על פתרונות קסם שמתפוגגים מיד לאחר הבחירות. עד שלא תקום כאן ממשלה שתפסיק לפחד מרפורמות עומק אמיתיות, כאלה שדורשות אומץ פוליטי אמיתי לפגוע באינטרסים צרים, לפתח תשתיות הסעת המונים שיחברו את הפריפריה למרכז ולשחרר באמת חסמי בנייה, נמשיך לראות את אותו סרט בדיוק: הבטחות בשמיים, מנופים בשטח והאזרח הקטן ששוב משלם את המחיר.

• חודש בין שתי דירות: כמה באמת עולה פער תאריכים, ומה החלופות הזולות
• העובש הבריח את השוכר 7 חודשים מוקדם - והמשכיר ישלם

הכותבת היא ראש המחלקה למימון וכלכלה, הפקולטה למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל