השופט אמיר ויצנבליט (צילום: הרשות השופטת)
השופט אמיר ויצנבליט (צילום: הרשות השופטת)

שופט מחוזי ובן זוגו יקבלו 30,000 שקל לחודש על איחור במסירת דירה

אמיר ויצנבליט ואורן כהן רכשו דירה בתל אביב, אך מסירתה מתעכבת מזה 20 חודשים. בית המשפט פסק פיצוי חודשי עד מסירת הדירה, על חשבון הפיצוי שיקבלו עם המסירה

איתמר לוין |
נושאים בכתבה נדל"ן קבלנים

חברת הבנייה בראשית השחר ובעליה, דוד סבן, ישלמו 30,000 שקל בחודש לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אמיר ויצנבליט, ובן זוגו אורן כהן, וזאת עד שימסרו להם את הדירה שרכשו בתל אביב. תשלום זה יינתן על חשבון הפיצוי המגיע לשניים בשל האיחור המתמשך במסירת הדירה - קובעת שופטת בית משפט השלום בכפר סבא, חגית בולמש.

ויצנבליט וכהן חתמו ביוני 2024 על הסכם לרכישת דירה ברחוב דיזנגוף 27 בתל אביב, תמורת 9 מיליון שקל; הם שילמו עד כה 90% מהסכום. מועד המסירה שנקבע בחוזה חלף לפני 20 חודשים. בולמש מתארת: "אין טופס אכלוס מעיריית תל אביב, טרם הותקן מתקן החניה, ולא הוצג מסמך המציג צפי להתקנתו וסיום התקנתו, וכך גם לא הוצג אישור כיבוי אש. בנוסף, וכפי שעלה בדיון, קיימת מחלוקת עם חברת החשמל שצפויה להגיע להליך משפטי בנוגע לחדר הטרנספורמציה בבניין". למרות זאת, חלק מן הדירות אוכלסו - כולל הפנטהאוז בו מתגורר סבן. 

ויצנבליט וכהן טענו, כי רכשו את הדירה בעיצומה של המלחמה משום שהם זקוקים לממ"ד עבור ילדיהם, וכעת הם נושאים בעלויות מימון כבדות של 25,000 שקל לחודש. על פי חוות דעת שמאית, שכר הדירה הראוי הוא 20,000 שקל בחודש, ולכן הם זכאים לפיצוי סטטוטורי של פי 1.5 (דהיינו 30,000 שקל בחודש). הם תבעו פיצוי של 500,000 שקל, וביקשו פיצוי זמני בשל נזקיהם הנטענים. בראשית השחר וסבן טענו, כי מדובר בסעד זמני החופץ לסעד העיקרי ולכן אין לתת אותו.

לא לעודד מוכרים שלא לשלם את הפיצוי

בולמש אומרת: "מול בית המשפט אין כיום אף לא מסמך אחד של גורם רשמי, לרבות חברת החניות, דרישות כיבוי אש, דרישות חברת החשמל או הצעת העירייה לערבויות חלף חניה, שיתמכו בטענת הנתבעים להוצאת אישור אכלוס בקרוב. אם כן, אין מדובר בהותרת המצב הקיים, שכן המצב הקיים הוא שלא קיים מצב קיים של אכלוס. מדובר בנסיבות משתנות בכל חודש, בהן נגרמות לתובעים הוצאות נוספות שממשיכות להיערם" - בעוד הנתבעים טוענים, ללא הוכחה, שניתן יהיה לאכלס את הדירה בקרוב.

בולמש מוסיפה: "קיים חשש שדחיית הבקשה יעודד מוכרים להימנע מתשלום הפיצוי הסטטוטורי שנקבע, ואף יאפשר ניסיונות ללחוץ על קונים להסכים לתשלומים פחותים מאלה שנקבעו על ידי המחוקק, תוך המתנה להליך משפטי ממושך, גם כאשר אין מחלוקת בנוגע לתקופת האיחור. הפחתה של מנגנון הפיצוי שנקבע על ידי המחוקק או הימנעות ממתן סעד כספי זמני בכלל, חותרים תחת כוונת המחוקק להעניק לרוכשים סעדים חודשיים לכיסוי הוצאותיהם, ולא להמתין לתוצאות ההליך. מדובר בדין ספציפי שבו המחוקק הביע דעתו בצורה מובהקת, תוך כימות הסעד וקביעת מועדי תשלום. 

"האיזון שנעשה על ידי המחוקק, בעת שנקבע פיצוי זה, ייפגע ככל ויותר למוכרים שלא לשלם בכל חודש וחודשו, לא יהיה ניתן לקבל סעד זמני, וכך לגרור את התשלום בגין האיחור במסירה, גם כשאין מחלוקות בנוגע לחודשים אלה, עד לסיום הליך משפטי. כך גם הדבר לו היה ניתן סעד זמני בסכום שכר הדירה בלבד (כאשר בענייננו ההוצאות קרובות לשווי של הפיצוי שנקבע על ידי המחוקק). המחוקק בחן מהו הסעד הנכון שיפצה את הקונים, הוא שערך את האיזונים, ולאחר בחינת מלוא הנושא, מצא לנכון לפסוק הוצאות בגובה פי 1.5 מגובה השכירות".

לדברי בולמש, אם היו החברה וסבן מציגים מועד בוודאות קרובה לאכלוס הבניין, ייתכן ואפשר היה להימנע מהסעד הזמני. אלא ש"נהפוך הוא - הוצגו לבית המשפט ראיות המעלות חשש ממשי ביותר שמא לא יתקבל אישור אכלוס אף בחודשים הקרובים". המקרה עונה על קני המידה שנקבעו בפסיקה למתן סעד זמני, ויש לחייב גם את סבן באופן אישי משום שערב להתחייבויותיה של החברה. הם חויבו בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את ויצנבליט וכהן ייצג עו"ד ליאור הר-צבי, ואת החברה וסבן - עו"ד רם שמגר.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה