סופשבוע רגוע
צילום: צילום freepik.com

עשר דקות או שעה: מה המחקרים יודעים על תנומת הצהריים והמוח

ניסויים במעבדה מצאו שתנומה קצרה משפרת ערנות ומצב רוח לשעות, ואילו אצל מבוגרים תנומות ארוכות ותכופות נקשרו לסיכון גבוה בכארבעים אחוזים לאלצהיימר
מירב ארד |

עשר דקות של שינה בצהריים מחדדות את הערנות לשעות, אבל אצל מבוגרים, תנומות ארוכות ותכופות מופיעות במחקרים לצד סיכון גבוה יותר לדמנציה, למחלות לב ולתמותה. המחקר על תנומת הצהריים מספר אפוא שני סיפורים. בניסויי מעבדה מבוקרים, תנומה קצרה משפרת את מצב הרוח, את הערנות ואת חלק מהיכולות הקוגניטיביות, ובמחקרי מעקב ארוכים התנומות הארוכות דווקא מדליקות סימן שאלה. מה שמכריע, כך נראה, הוא אורך התנומה, גיל המנמנם והסיבה שבגללה הוא נרדם. ועדיין, בחלק מהתרבויות מדובר בחלק קבוע מהשגרה, ובאחרות זה נחשב לסימן של עצלות.

עשר דקות מול חצי שעה

באוניברסיטת פלינדרס שבאדלייד נערך אחד הניסויים שמצוטטים הכי הרבה בתחום. אמבר ברוקס וליאון לאק צמצמו לכחמש שעות את שנת הלילה של 24 צעירים בריאים. למחרת, באמצע אחר הצהריים, כל משתתף קיבל תנומה באורך מדויק של 5, 10, 20 או 30 דקות, או נשאר ער. התוצאות, שפורסמו בכתב העת Sleep, הראו שחמש דקות כמעט לא הזיזו דבר. עשר דקות הביאו לשיפור מיידי בכל המדדים, מהישנוניות והעייפות ועד החיוניות והביצועים הקוגניטיביים, וחלק מהשיפור החזיק כשעתיים וחצי. בתנומה של 20 דקות התועלת הגיעה באיחור, כחצי שעה מרגע היקיצה. 30 דקות גבו מחיר: קודם הגיעה תקופה של ערנות ירודה וביצועים חלשים, מה שמכונה אינרציית שינה, ואחריה בא השיפור. מבין האורכים שנבדקו, קבעו החוקרים, עשר דקות היו היעילות ביותר.

בסינגפור התקבלה תוצאה קצת אחרת. במרכז לשינה וקוגניציה של האוניברסיטה הלאומית, רות לאונג, מייקל צ'י ועמיתיהם בחנו 32 צעירים שישנו מעט בלילות. כל אחד מהם עבר ארבעה מצבים בסדר אקראי: ערות, או תנומה של 10, 30 או 60 דקות שנמדדה במעבדת שינה. כל אורכי התנומה הקלו על הישנוניות ושיפרו את מצב הרוח, והאפקט החזיק עד ארבע שעות אחרי ההתעוררות. בערנות נרשם שיפור מתון, ובמהירות העיבוד לא נרשם שיפור בכלל. בזיכרון, דווקא התנומה של 30 דקות לבדה הועילה לקליטת מידע חדש. אינרציית שינה נמדדה אחרי 30 ו-60 דקות, והיא חלפה בתוך חצי שעה. החוקרים לא מצאו אורך שמנצח בבירור בכל המדדים, אבל לדבריהם 30 דקות נראות כאיזון סביר בין מה שמעשי למה שמועיל.

פרדריק דוטיי ועמיתיו מבית החולים האוניברסיטאי בקלרמון-פראן שבצרפת אספו 11 מחקרים, עם 381 משתתפים בגיל העבודה, למטא-אנליזה שפורסמה בכתב העת International Journal of Environmental Research and Public Health. אחרי התנומה השתפרו הביצועים הקוגניטיביים, בעיקר הערנות, ורוב השיפור נמשך עד כשעתיים. תנומה בתחילת אחר הצהריים נקשרה לתוצאות טובות יותר, והתועלת הייתה דומה אצל גברים ונשים ובגילים שונים. עם זאת, החוקרים ציינו שכמעט כל העבודות נעשו במעבדה, ושעדיין צריך לבחון את הנושא במקום העבודה עצמו. תנומה גם אינה תחליף לשנת הלילה, שמשך השינה בה נקשר לקצב ההזדקנות של איברים שונים.

הידעת?האם תנומה יכולה להחליף לילה שלם של למידה?
במחקר של שרה מדניק, קן נקאיאמה ורוברט סטיקגולד מאוניברסיטת הרווארד, שפורסם בכתב העת Nature Neuroscience, משתתפים למדו משימה של הבחנה חזותית. תנומה של 60 עד 90 דקות, שכללה גם שינה עמוקה וגם שנת חלום, הביאה לשיפור בגודל דומה לזה שנמדד בעבר אחרי לילה של שמונה שעות. מנקודת המבט של הביצועים במשימה הזאת, כתבו החוקרים, תנומה טובה כמו לילה.

מה הגנים מגלים על המוח של המנמנמים

מחקר אחר בדק מה קורה למוח כשהתנומות הן הרגל של שנים. ולנטינה פס, מאוניברסיטת הרפובליקה באורוגוואי ומיוניברסיטי קולג' לונדון (UCL), יחד עם הסן דשתי וויקטוריה גרפילד, נעזרו בשיטה בשם רנדומיזציה מנדליאנית. הם לא שאלו את המשתתפים על הרגלי השינה שלהם, אלא בחנו 92 וריאנטים גנטיים שקשורים לנטייה לנמנם באופן קבוע. אחר כך השוו את המוח של נשאי הווריאנטים לזה של מי שאינם נושאים אותם, בנתונים של 378,932 בני 40 עד 69 ממאגר UK Biobank. ההיגיון מאחורי השיטה הוא שהגנים מתחלקים כמעין הגרלה, ולכן אורח החיים ומצב הבריאות משפיעים עליהם פחות.

התוצאות פורסמו בכתב העת Sleep Health. נטייה גנטית לתנומות נקשרה לנפח מוח כולל גדול יותר בכ-15.8 סמ"ק, הפרש שלפי חישוב החוקרים שווה לכ-2.6 עד 6.5 שנים של הזדקנות המוח. בנפח ההיפוקמפוס, בזמן התגובה ובזיכרון החזותי לא נמצאו הבדלים, וכל המשתתפים היו ממוצא אירופי לבן. החוקרים תיארו את הקשר כ"צנוע", וגם לא היה בידיהם מידע על אורך התנומות. "הממצאים שלנו מצביעים על כך שאצל חלק מהאנשים, תנומות קצרות בשעות האור עשויות להיות חלק מהפאזל שיכול לעזור לשמור על בריאות המוח ככל שאנחנו מזדקנים", אמרה גרפילד בהודעת האוניברסיטה. לדבריה, היא מקווה שמחקרים שמראים את התועלת הבריאותית בתנומות קצרות יסייעו לצמצם את הסטיגמה שעדיין דבוקה לתנומה בשעות האור.

אישה מתעוררת במיטה (צילום: Shutterstock)
אישה מתעוררת במיטה (צילום: Shutterstock)

כשהתנומות מתארכות עם הגיל

בגיל מבוגר הכיוון מתהפך. חוקרים מבית החולים בריגהם אנד וומן'ס, מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו ומבית הספר לרפואה של הרווארד, ביניהם פנג לי, לי גאו, יואה לנג וקון הו, עקבו עד 14 שנה אחרי 1,401 משתתפים בפרויקט הזיכרון וההזדקנות של מרכז ראש בשיקגו. הגיל הממוצע עמד על 81, וכשלושה רבעים מהמשתתפים היו נשים. מדי שנה הם ענדו מכשיר דמוי שעון שתיעד את התנועה שלהם ועברו מבחנים קוגניטיביים. התוצאות, שפורסמו בכתב העת Alzheimer's & Dementia, הראו שמי שנמנמו יותר משעה ביום היו בסיכון גבוה בכ-40% לאלצהיימר, לעומת מי שנמנמו פחות משעה.

גם הקצב שבו התנומות מתארכות מספר משהו. בקרב משתתפים שנשארו צלולים, לפי הודעת האוניברסיטה בסן פרנסיסקו, נוספו לתנומה היומית כ-11 דקות בכל שנה. אחרי אבחנה של פגיעה קוגניטיבית קלה התוספת עלתה לכ-24 דקות בשנה, ואחרי אבחנה של אלצהיימר לכ-68 דקות. "מצאנו שהקשר בין תנומות יתר בשעות האור לבין דמנציה נשאר גם אחרי התאמה לכמות ולאיכות של שנת הלילה", אמרה לנג, והוסיפה הסתייגות: "אני לא חושבת שיש לנו מספיק ראיות כדי להסיק מסקנות על קשר סיבתי, שהתנומה עצמה גרמה להזדקנות הקוגניטיבית, אבל תנומות יתר עשויות להיות סימן להזדקנות מואצת או לתהליך של הזדקנות קוגניטיבית". לפי החוקרים, ייתכן שהמחלה עצמה פוגעת בתאי עצב שאחראים על הערנות, כך שהקשר פועל בשני הכיוונים. לנג מעורבת גם בפיתוח אלגוריתם שמעריך את גיל המוח מתוך גלי המוח בשינה.

גם הלב רגיש לאורך התנומה. טומוהידה יאמאדה ועמיתיו מאוניברסיטת טוקיו אספו 11 מחקרי עוקבה עם 151,588 משתתפים, בעבודה שפורסמה בכתב העת Sleep. לעומת מי שלא נמנמו כלל, תנומה של שעה ויותר ביום נקשרה לסיכון גבוה בכ-80% למחלות לב וכלי דם ולסיכון גבוה בכ-27% לתמותה מכל סיבה. תנומות קצרות משעה לא נקשרו לסיכון. העקומה קיבלה צורת J: עד כחצי שעה הסיכון ירד מעט, ומשם עלה בחדות. מדובר שוב במחקרים תצפיתיים, ולכן ייתכן שתנומה ארוכה היא סימן למחלה שכבר קיימת או לשינה גרועה בלילה.

אותה קבוצה מטוקיו בדקה בשיטה דומה גם את הקשר לסוכרת מסוג 2. במטא-אנליזה שפורסמה בכתב העת Scientific Reports, עם נתונים של 288,883 משתתפים, תנומה של שעה ויותר נקשרה לסיכון גבוה בכ-46% לסוכרת, בעוד תנומה קצרה לא נקשרה לסיכון. גם כאן התקבלה עקומה בצורת J, בלי השפעה עד כ-40 דקות ביום. החוקרים העלו אפשרות שתנומה קצרה וארוכה פועלות על הגוף באופן שונה, ושאורך התנומה הוא הנתון שכדאי לבחון.

הידעת?איך מודדים תנומה בלי לשאול את האדם?
במחקר של מרכז ראש, המשתתפים ענדו על פרק היד מד תאוצה, מכשיר שמתעד תנועה, עד 14 ימים רצופים בכל שנה. כל פרק זמן ממושך של חוסר תנועה בין תשע בבוקר לשבע בערב פורש כתנומה. כך נמדדו גם תנומות שהאנשים עצמם לא זכרו או לא דיווחו עליהן.

מה אפשר לקחת מכל המחקרים האלה? בגיל הצעיר ובגיל העבודה, הראיות תומכות בתנומה קצרה של כעשר עד שלושים דקות, רצוי בתחילת אחר הצהריים, שמשפרת ערנות ומצב רוח בלי מחיר של אינרציית שינה ממושכת או שינה מופרעת בלילה. אצל מבוגרים, תנומות שמתארכות ונעשות תכופות עם הזמן, בלי סיבה ברורה כמו לילה גרוע, הן משהו ששווה להזכיר בביקור אצל הרופא. מדובר בסימן ולא באבחנה, אבל ייתכן שהוא אחד הסימנים המוקדמים שהמחקר מנסה ללמוד לזהות.

להרחבה: גיל המוח מתוך לילה אחד של שינה: האלגוריתם שמזהה סיכון לדמנציה שנים מראש

קיראו עוד ב"מדע"

להרחבה: הקפה לא צריך להשאיר אתכם ערים כדי לפגוע בשינה: מה קורה במוח בלילה

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה