רבע מחולי הדיכאון סובלים משיבוש בשעון הביולוגי, ותרופות SSRI עוזרות להם פחות
מחקר אוסטרלי גדול על יותר מ-11 אלף חולים מזהה תת-סוג שהחוקרים מכנים "דיכאון צירקדי": הוא מתחיל בגיל צעיר יותר, חמור יותר ונשען על בסיס גנטי משלו. החוקרים מציעים לשקול מוקדם יותר טיפול באור ובמלטונין
כמעט אחד מכל ארבעה אנשים עם דיכאון קשה או חוזר סובל ככל הנראה מתת-סוג מובחן של המחלה, שקשור לשעון הפנימי של הגוף. כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת סידני, שבדק נתונים קליניים וגנטיים של יותר מ-11 אלף אוסטרלים. לפי הממצאים, אצל החולים האלה תרופות נוגדות דיכאון מהקבוצה הנפוצה ביותר, SSRI ו-SNRI, יעילות פחות וגורמות ליותר תופעות לוואי.
המחקר, Clinical and genetic correlates of a circadian subtype of depression in the Australian Genetics of Depression Study, פורסם בכתב העת British Journal of Psychiatry. בראש הצוות עמדו ד"ר אמיליאנה טוניני, המחברת הראשונה, וד"ר ג'ייקוב קראוס ופרופ' איאן היקי ממרכז Brain and Mind באוניברסיטת סידני. הנתונים הגיעו ממחקר הגנטיקה הלאומי של דיכאון באוסטרליה, שנערך יחד עם מכון המחקר הרפואי QIMR Berghofer בבריסביין.
החוקרים הגדירו "דיכאון צירקדי" כמצב שבו מופיעים לפחות שלושה משישה סימנים: דפוס עונתי של התקפים, שעת שינה מאוחרת, שינה ארוכה יותר בתקופות של דיכאון, נטייה להיות "ציפור לילה", יקיצה בתחושת עייפות כבדה ו"ג'טלג חברתי", כלומר פער גדול בין שעות השינה בימי עבודה לבין סופי השבוע. מתוך 11,380 המשתתפים, כ-2,600, שהם 23%, עמדו בהגדרה.
אצל הקבוצה הזו הדיכאון הופיע בגיל צעיר יותר, ההתקפים היו רבים יותר והמהלך שלהם מורכב יותר. נרשמו בה גם שיעורים גבוהים יותר של מחשבות אובדניות, תסמינים היפומאניים ותסמינים דמויי פסיכוזה. בבדיקה הגנטית התברר שלמשתתפים האלה יש סיכון גנטי מוגבר להפרעת קשב וריכוז, להפרעות מצב רוח ולסמנים מטבוליים ודלקתיים. מבחינת החוקרים, מדובר בעדות לכך שהבעיה עמוקה יותר משינה גרועה שמתלווה לדיכאון, בדומה לממצאים קודמים שהראו כי דיכאון בגיל המבוגר קשור גם למצב הגוף, מעבר למצב הרוח.
מה המשמעות לטיפול
דיכאון הוא אחת הסיבות המובילות לנכות בעולם, וכ-280 מיליון בני אדם חיים איתו לפי ההערכות של ארגון הבריאות העולמי. ברוב המקרים הטיפול הראשון הוא תרופה מקבוצת ה-SSRI, אבל חלק גדול מהמטופלים מגיעים להפוגה אחרי כמה ניסיונות, ומעבר בין תרופות לוקח שבועות ארוכים. אם אפשר לזהות מראש קבוצה שמגיבה פחות טוב לתרופות האלה, אפשר אולי לקצר את הדרך.
החוקרים מציעים לשקול אצל החולים האלה, כבר בשלב מוקדם, טיפולים שמכוונים לשעון הביולוגי: חשיפה לאור בבוקר, מלטונין, תרופות נוגדות דיכאון שפועלות על מערכת המלטונין, ושגרה יומית קבועה של שינה, פעילות וארוחות. הדגש הוא על צעירים שפונים לטיפול נפשי בפעם הראשונה, שאצלם כישלון של הטיפול הראשון עלול להוביל לתסכול ולנשירה.
לגישה הזו יש בסיס במחקרים קודמים. ניסוי אקראי מבוקר שפורסם בכתב העת Psychological Medicine, Adjunctive bright light treatment with gradual advance in unipolar major depressive disorder with evening chronotype, בדק 93 חולי דיכאון שהם "ציפורי לילה". הצוות של ד"ר ג'ואי צ'אן ופרופ' יון-קווק וינג מהאוניברסיטה הסינית של הונג קונג נתן לחצי מהם טיפול באור לבן חזק, שהוקדם בהדרגה מדי בוקר, ולחצי השני אור אדום עמום. שיעור ההפוגה בקבוצת האור החזק עמד על כ-67%, לעומת כ-47% בקבוצת הביקורת, וההפוגה הגיעה מהר יותר.
גם מחקרי אוכלוסייה גדולים מחזקים את הקשר. במחקר Association of disrupted circadian rhythmicity with mood disorders, subjective wellbeing, and cognitive function, שפורסם ב-The Lancet Psychiatry, ניתחו ד"ר לורה ליאל ופרופ' דניאל סמית מאוניברסיטת גלזגו נתוני תנועה מצמידים של כ-91 אלף משתתפים במאגר הבריטי UK Biobank. מקצב יומי שטוח, עם פעילות בלילה ומנוחה מועטה, נקשר לסיכון גבוה יותר לדיכאון ולהפרעה דו-קוטבית. מחקר נוסף, Time spent in outdoor light is associated with mood, sleep, and circadian rhythm-related outcomes, שפורסם ב-Journal of Affective Disorders, בדק יותר מ-400 אלף משתתפים באותו מאגר. הצוות של ד"ר אנג'וס ברנס ופרופ' שון קיין מאוניברסיטת מונאש מצא שכל שעה נוספת באור יום נקשרה לסיכון נמוך יותר לדיכאון ולשינה טובה יותר.
להרחבה: מחקר קטן קושר שגרה יומית קבועה לפחות כאב ולפחות דיכאון בגיל השלישי
- פסיירקס: איבוגאין וציטלופרם שיפרו מדדי חרדה בעכברים
- מסכים ודיכאון בבני נוער: מחקר על 21,797 תאומים מצא שרוב הקשר נחלש
למחקר האוסטרלי יש מגבלות. כל המשתתפים היו ממוצא אירופי לפי הנתונים הגנטיים, כך שאפשר שהתוצאות יהיו שונות באוכלוסיות אחרות. התסמינים דווחו בשאלונים, וחוקרים מחוץ לצוות ציינו שהדרך שבה נבחרו ששת הסימנים להגדרה דורשת פירוט נוסף, ושמדובר בממצאים ראשוניים שמחייבים בדיקה חוזרת. גם בתחום הטיפולים המשלימים, כמו פעילות גופנית מסוגים שונים נגד דיכאון, הממצאים המחקריים עדיין מתגבשים. עוד הוער שהמחקר התעלם מהשפעת גיל המעבר, אחד הגורמים הנפוצים להפרעות שינה אצל נשים.
להרחבה: הליכה, משקולות או יוגה: מה באמת עוזר לדיכאון?
הצעד הבא שהחוקרים מתכננים הוא בדיקה של ההגדרה באוכלוסיות מגוונות יותר, ובהמשך ניסויים שיבדקו אם התאמת טיפול לפי תת-הסוג אכן משפרת את התוצאות.
להרחבה: דיכאון בגיל 50-60 הוא גם עניין של הגוף: למה כדאי לזהות אותו מוקדם
