מסכים ודיכאון בבני נוער: מחקר על 21,797 תאומים מצא שרוב הקשר נחלש
כמעט כל הורה לנער מכיר את הוויכוח על שעות המסך, ואת החשש שהטלפון והמשחקים פוגעים במצב הרוח של הילדים. מחקר חדש ממכון קרולינסקה בשוודיה, שפורסם בכתב העת Nature Human Behaviour, ניסה לבדוק את השאלה בדרך שקשה לעשות במחקרים רגילים: הוא עקב אחרי 21,797 תאומים שוודים מגיל 9 ועד תחילת שנות ה-20 שלהם, והשווה בין שני תאומים שגדלו באותו בית. שימוש כבד במסכים אכן נקשר ליותר תסמינים של דיכאון וחרדה, אבל כשההשוואה נעשתה בתוך המשפחה, רוב הקשר נחלש.
"התוצאות שלנו מראות שבמקרים מסוימים הקשר כנראה הוערך ביתר, כי עד היום לא היה אפשר להביא בחשבון באופן מלא גורמים משפחתיים משותפים", אמר טונג גונג, חוקר במחלקה לאפידמיולוגיה רפואית וביוסטטיסטיקה בקרולינסקה, שהוביל את המחקר יחד עם החוקרת הבכירה לו יי מאותה מחלקה. חלק ממה שנראה כמו השפעה של המסך יכול לנבוע מגנים ומהסביבה בבית, שמשפיעים גם על כמות השימוש במסך וגם על מצב הרוח.
למה דווקא תאומים
הבעיה הגדולה במחקרים על מסכים ובריאות הנפש היא שקשה לדעת מה בא קודם ומה גורם למה. ילד שמבלה הרבה שעות מול המסך שונה מילדים אחרים בעוד הרבה דברים: ההורים, ההכנסה, השכונה, השינה ואפילו הנטייה התורשתית לחרדה. מחקר תאומים מאפשר לנטרל חלק גדול מזה. תאומים זהים חולקים את כל הגנים, ותאומים לא זהים חולקים בממוצע כמחצית מהם, ושניהם גדלים באותו בית, עם אותם הורים ובדרך כלל באותו בית ספר. אם בתוך זוג כזה התאום שמשתמש יותר במסך הוא גם זה שסובל יותר, קשה יותר לתלות את ההבדל במשפחה.
הנתונים הגיעו ממחקר ארוך טווח בשם CATSS, שבו משתתפים תאומים שנולדו בשוודיה. בגיל 9 ההורים מילאו שאלונים על הרגלי המסך ועל מצב הרוח של הילדים, ובגילים 15 ו-18 התאומים ענו בעצמם. בגיל 24 נבדקו שוב תסמיני דיכאון וחרדה. החוקרים חיברו את השאלונים למרשמים הלאומיים של שוודיה, וכך יכלו לראות מי אובחן בהמשך עם דיכאון או חרדה בבית חולים או במרפאה, ומי קיבל תרופות נגד דיכאון. ההשתתפות ירדה עם השנים: 73% מילאו את השאלון בגיל 15, 60% בגיל 18 ו-27% בגיל 24.
מה מצאו בגיל 9, 15 ו-18
בגיל 9, 66% מהילדים צפו בטלוויזיה או בסרטונים כל יום, והבנים שיחקו במשחקי מחשב כל יום יותר מהבנות, 38% לעומת 23%. בגיל 15 הפער גדל: 23% מהבנים ו-12% מהבנות דיווחו על יותר משש שעות ביום של פעילות אינטראקטיבית בסופי שבוע, כמו משחקים, צ'אט וגלישה. שימוש כבד כזה היה פחות נפוץ בקרב בני נוער שלפחות אחד מהוריהם למד באוניברסיטה.
בבדיקה הרגילה, על כל המדגם, המספרים נראו מדאיגים. בני 15 שבילו יותר משש שעות ביום בפעילות אינטראקטיבית מול מסך בימי חול היו בסיכון גבוה פי 3.37 לקבל בהמשך אבחנה של דיכאון או חרדה, או מרשם לתרופה נגד דיכאון, לעומת מי שהסתפקו בשעתיים ביום או פחות. בסופי שבוע הפער עמד על פי 2.3. משחק יומי במחשב בגיל 9 נקשר לסיכון גבוה ב-38%, ובקרב בנים ב-56%. לעומת זאת, צפייה בטלוויזיה ובסרטונים לא הראתה קשר אמין לאבחנות האלה. הקשר בין מסכים לתסמינים היה חזק יותר אצל בנות, בעיקר בפעילות אינטראקטיבית.
כשעברו להשוואה בין תאומים, המספרים השתנו. רוב הקשרים נחלשו, ובמיוחד אצל תאומים זהים, ואחרי תיקון סטטיסטי לבדיקות מרובות הם כבר לא היו מובהקים. החוקרים מצאו גם סימן לכיוון ההפוך: בני נוער שסבלו מיותר תסמינים בגיל 15 דיווחו על מעט יותר שימוש אינטראקטיבי במסך בגיל 18. ייתכן שמצב רוח ירוד מוביל לשימוש במסך, ולא רק להפך. הוספה של נתונים על פעילות גופנית ועל בריונות שחוו התאומים בילדות כמעט לא שינתה את התוצאות.
מה המחקר לא יכול להגיד
החוקרים מדגישים שהממצאים לא אומרים שזמן מסך לא משנה לבריאות הנפש. גם בהשוואה בין תאומים, שימוש אינטראקטיבי בגיל ההתבגרות עדיין נקשר לסיכון גבוה יותר לבעיות נפשיות בהמשך, אלא שרמת אי הוודאות גדלה כשהביאו בחשבון את הגורמים המשפחתיים. הקשרים לא נעלמו לגמרי, הם נעשו חלשים בהרבה, והמשמעות היא שגם הגנים וגם החינוך בבית ממלאים כאן תפקיד חשוב.
יש למחקר גם מגבלות ברורות. זמן המסך נמדד לפי דיווח עצמי, שנוטה להיות לא מדויק, והשאלונים לא תפסו מה בדיוק בני הנוער עשו מול המסך ולמה. יותר מזה, רוב הנתונים נאספו לפני שהסמארטפון והרשתות החברתיות הפכו לחלק מרכזי בחיים של כל נער, כך שהמחקר לא בהכרח משקף את טיקטוק ואינסטגרם של היום. ההשתתפות הנמוכה בגיל 24 והאפשרות של גורמים שלא נמדדו מגבילות גם הן את המסקנות, וגם העובדה שמדובר בתאומים שוודים, שהמציאות שלהם לא זהה לזו של ילדים בישראל.
- בדיקה חדשה: גרסת הנוער של ChatGPT עדיין משאירה חורים בהגנות
- תביעה של 120 אלף ש' אחרי תקיפת נערה: ההורים ישלמו?
המחקר מצטרף לוויכוח ער בעולם. מחקרים גדולים בעבר מצאו לרוב קשר חלש עד בינוני בין שעות מסך לרווחה נפשית, ובמקביל ממשלות כבר פועלות: אוסטרליה אסרה על פתיחת חשבונות ברשתות חברתיות מתחת לגיל 16, ובארצות הברית מדינות דורשות מהרשתות מגבלות זמן לקטינים. רוב ההחלטות האלה נשענות על מחקרים שמראים קשר ולא סיבתיות, ולכן מחקרים שמנסים להפריד בין השניים, כמו מחקר התאומים, חשובים לוויכוח הציבורי. להרחבה: טיקטוק מתפשרת לראשונה עם מדינה אמריקאית ומגבילה קטינים לשעתיים ביום.
מה כדאי לבדוק בבית חוץ מהשעון
"המלצות עתידיות לא צריכות להתמקד רק בכמה זמן ילדים ובני נוער מבלים מול מסכים", אמרה אמה פרנס, חוקרת בכירה באותה מחלקה בקרולינסקה ושותפה למחקר. "כדי לתת עצה טובה צריך להבין גם מה הם עושים מול המסך, למה הם עושים את זה, ואילו גורמים אישיים ומשפחתיים משפיעים על הרווחה שלהם".
להורים, השאלה החשובה היא מה המסך מחליף בשגרה של הילד, אם בכלל. שעות של משחק שבאות על חשבון שינה, תנועה ומפגשים עם חברים הן סיפור אחר משעות של צפייה משותפת או של משחק עם חברים מהכיתה. גם הכיוון ההפוך שעלה במחקר חשוב: נער שמסתגר מול המסך יכול לשדר מצוקה שקיימת כבר קודם, ושם כדאי לשאול מה עובר עליו ולא להסתפק בהגבלת שעות. להרחבה: כך זמן המסך משפיע על בריאות הילדים, ומה אפשר לעשות.
בשלב הבא החוקרים רוצים לבדוק סוגים שונים של פעילות מול מסך לעומק: את התוכן, את המניעים, שימוש בעייתי ואת הפעילויות שהמסך דוחק החוצה. המטרה היא להבין איך הקשרים האלה משתנים בין גילים שונים ובין בנים לבנות. המחקר נעשה בשיתוף חוקרים משוודיה, נורווגיה, דנמרק, גרמניה ואוסטרליה, ומומן בעיקר על ידי קרן מריאן ומרקוס ולנברג וקרן המוח השוודית.
