דיכאון עוצר ייצור תאי מוח חדשים - המחקר שמצא את התקיעה בהיפוקמפוס
צוות קולומביה בדק כמעט חצי מיליון תאי מוח מנפטרים עם דיכאון מג'ורי ומצא שהנוירוגנזה הבוגרת בהיפוקמפוס נעצרת. מורה דופון, פרופסור לפסיכיאטריה שהובילה את העבודה ב-Nature Medicine, אומרת שתאים חדשים הם חלק מהיכולת להסתגל למתח ולסביבה משתנה
מחקר חדש מקולומביה, שפורסם ב-21 באוגוסט בכתב העת Nature Medicine, מראה לראשונה שייצור תאי עצב חדשים במוח הבוגר נעצר אצל מבוגרים עם דיכאון מג'ורי. החוקרים, בראשות מורה דופון, פרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה ואגלוס, בדקו כמעט חצי מיליון תאי מוח מההיפוקמפוס של נפטרים עם דיכאון ומול קבוצת ביקורת, זמן קצר אחרי המוות. השימוש בריצוף תאים בודדים בהיקף כזה נחשב לקפיצת מדרגה בחקר המוח: הוא מאפשר להבחין בין סוגי תאים שנראים זהים תחת מיקרוסקופ, ולזהות אילו גנים פעילים בכל אחד מהם.
"בעבר דיכאון נחשב למחלת מחסור בנוירוטרנסמיטרים, בעיקר סרוטונין, אבל היום אנחנו חושבים שהדיכאון נובע ממספר בעיות שפוגעות ביכולת של הנוירונים להסתגל למתח ולסביבות משתנות", אומרת דופון. "כשייצור הנוירונים החדשים נעצר, אנשים עם דיכאון מאבדים חלק מהעמידות שדרושה כדי להסתגל לסביבה". רוב כ-100 מיליארד הנוירונים נוצרים לפני הלידה, אבל הטפטוף של תאים חדשים בהיפוקמפוס הבוגר עשוי להיות חלק מההגנה מפני דיכאון.
ההיפוקמפוס אחראי על זיכרון אפיזודי ועל תגובה רגשית לסביבה, והוא אחד המקומות הבודדים במוח הבוגר שמייצרים נוירונים חדשים. דופון מסבירה שהוא חשוב ליכולת להפריד בין זיכרונות דומים ולהפריד את המטען הרגשי של העבר מהאירוע הנוכחי. כשההפרדה הזו נפגעת, זיכרונות מתערבבים. "יכול להיות שיושבים עם חבר לארוחת צהריים, והוא עייף ומדבר מעט. עם הפרדת דפוסים תקינה זה נשאר אירוע ייחודי. עם הפרדה פגועה זה מתערבב עם זיכרונות קודמים של דחייה", היא אומרת. "ואני רואה את זה הרבה אצל מטופלים, כאילו הם מצליחים לשלוף רק מידע שלילי מהזיכרון".
מעגל שלם במקום תא בודד
לכתבות ומחקרים נוספים במדור המדע החדש של ביזפורטל
המחקר מצא שהמעגל כולו סובל משינויים מולקולריים: גנים שקשורים ליצירת חיבורים בין נוירונים, לאספקת אנרגיה ולהעברת מטען בתוך התא. מעגל התלת-סינפסה, המסלול המרכזי של ההיפוקמפוס ליצירת זיכרונות רגשיים חדשים, הציג סימני דלקת וסטרס תאי אצל המטופלים עם דיכאון. חלק מהגנים עם פעילות שונה כבר נקשרו לוריאנטים גנטיים של דיכאון מג'ורי, ואחרים הושפעו משינויים אפיגנטיים שמשקפים ניסיון חיים.
"אלה כמו דימרים ששולטים כמה הגן פעיל, והם מושפעים מחוויות חיים כמו מתח, למידה, הזדקנות וכימיקלים", אומרת דופון. "מגוון ההשפעות שמצאנו יכול לשקף מנגנונים פתוגנטיים שונים, אולי סימן שדיכאון הוא יותר ממחלה אחת". היא משווה לכיוון בסרטן: "אנחנו רוצים לסווג מחדש דיכאון לפי המאפיינים המולקולריים, בדומה למה שנעשה בסרטן... סיווג לפי מאפייני התא, במקום לפי המיקום, הוביל לטיפולים חדשים וטובים יותר". גישה כזו עשויה להסביר מדוע תרופות נוגדות דיכאון קיימות מסייעות לחלק מהמטופלים בלבד, ולקדם התאמה אישית של הטיפול.
הממצא מתחבר להקשר רחב יותר של מוח באמצע החיים. סביב גיל 50 משתנה אוכלוסיית תאי החיסון המקומיים. להרחבה: סביב גיל 50 משהו מתחיל להשתנות במוח - והמדענים מתחילים לראות מה. תת-סוג של מיקרוגליה כבר נקשר להגנה מול אלצהיימר. להרחבה: תאי החיסון שנלחמים באלצהיימר: המחקר שמגלה שהמוח מנסה להגן על עצמו. מה שקורה בהיפוקמפוס בדיכאון הוא סיפור של גמישות: כשהייצור נעצר, המוח מתקשה לכתוב זיכרון חדש בנפרד מהישן.
דופון מציינת כיוון טיפולי זהיר: "הפעלה מחדש של הנוירוגנזה עשויה להיות דרך לטפל בדיכאון אצל חלק מהאנשים, דרך חיבור מחדש של מעגל ההיפוקמפוס". המחקר מתאר מה נראה ברמת התא. הטיפול עצמו עדיין מחכה לכלים שידליקו מחדש את הטפטוף.
מה שעושים בגיל 50 כבר נקשר לזיכרון בגיל 80, עם פער של 13 שנים במחקרים קודמים. להרחבה: מה שעושים בגיל 50 עשוי להשפיע על הזיכרון בגיל 80 - המחקר שמצא פער של 13 שנים. היפוקמפוס שמייצר פחות תאים חדשים הוא חוליה אפשרית בין מתח, דיכאון וזיכרון שנשאר תקוע באירועים הישנים.
