יער
צילום: Simon Wilkes, Unsplash

שעתיים בשבוע בטבע: מה המחקרים יודעים על המינון שמיטיב עם הנפש

סקר על כ-20 אלף איש מצא סף של 120 דקות בשבוע, ניסוי עם סריקות מוח הראה שהליכה בטבע מרגיעה את המחשבות החוזרות, ומעקב אחרי כמיליון דנים קשר ילדות ירוקה לסיכון נמוך יותר להפרעות נפשיות. מה מבוסס, ומה עדיין בגדר השערה
מירב ארד |

כמה זמן בטבע צריך כדי שזה ישפיע על הנפש? רוב ההמלצות בתחום נשארו כלליות, עד שצוות מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אקסטר ניסה לתת מספר. מתיו ווייט ועמיתיו ניתחו נתונים של 19,806 משתתפים בסקר לאומי באנגליה, ששאל כמה זמן בילו בשבוע האחרון בפארקים, ביערות, בחופים ובשטחים פתוחים אחרים. המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, מצא שמי שבילו 120 דקות בשבוע או יותר בטבע דיווחו בסבירות גבוהה יותר על בריאות טובה ועל רווחה נפשית גבוהה, בהשוואה למי שלא יצאו כלל. מתחת ל-120 דקות לא נמצא הבדל מובהק.

בקבוצה שבילתה בין שעתיים לשלוש שעות בשבוע, הסיכוי לדווח על בריאות טובה היה גבוה בכ-59%, והסיכוי לדווח על רווחה נפשית גבוהה היה גבוה בכ-23%. התועלת הגיעה לשיא בטווח של 200 עד 300 דקות בשבוע, ומעבר לכך לא נרשם שיפור נוסף. לא משנה אם השעתיים הצטברו בביקור ארוך אחד או בכמה ביקורים קצרים, והדפוס חזר אצל מבוגרים ואצל אנשים עם מחלות כרוניות. "ידוע היטב שיציאה לטבע יכולה להיטיב עם הבריאות והרווחה של אנשים, אבל עד כה לא יכולנו לומר כמה זה מספיק", אמר ווייט בהודעת האוניברסיטה. לדבריו, רוב הביקורים בטבע במחקר נעשו במרחק של כ-3 קילומטרים מהבית, "כך שגם ביקור בשטחים ירוקים עירוניים מקומיים נראה כדבר טוב".

החוקרים עצמם מציינים את המגבלה המרכזית: זה סקר חתך, שבודק את כולם ברגע אחד. ייתכן שאנשים בריאים ושמחים יותר פשוט יוצאים יותר לטבע, והכיוון ההפוך מסביר חלק מהקשר. העובדה שהדפוס נשמר אצל אנשים עם מחלות ממושכות מחלישה את ההסבר הזה, אבל אינה שוללת אותו. לכן הם קוראים למחקרי מעקב ולניסויים, לפני שקובעים הנחיה שבועית לטבע בדומה להנחיות לפעילות גופנית.

מה קורה במוח בזמן ההליכה

ניסוי מאוניברסיטת סטנפורד ניסה לבדוק מנגנון אפשרי. גרגורי ברטמן, ג'יימס גרוס ועמיתיהם שלחו משתתפים בריאים להליכה של 90 דקות, חלקם בשטח עשבוני עם עצי אלון ושיחים, וחלקם לאורך כביש סואן בן ארבעה נתיבים. לפני ההליכה ואחריה המשתתפים מילאו שאלונים ועברו סריקת מוח. במחקר, שפורסם בכתב העת של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים, PNAS, מי שהלכו בטבע דיווחו על פחות הרהור חוזר, אותו דפוס של מחשבות שליליות שחוזרות על עצמן וקשור לסיכון לדיכאון. אצלם נרשמה גם ירידה בפעילות של אזור בקדמת המוח, הקורטקס הפרה-פרונטלי התת-ברכי, שנקשר בעבר להרהור חוזר. בהליכה העירונית לא נמצאו שינויים כאלה.

לפי הודעת האוניברסיטה, בדופק ובקצב הנשימה כמעט לא נמצא הבדל בין הקבוצות, והשינוי התרכז במוח. "הממצא הזה מרגש כי הוא מדגים את ההשפעה של חוויה בטבע על היבט של ויסות רגשי, משהו שעשוי להסביר איך הטבע גורם לנו להרגיש טוב יותר", אמר ברטמן. גרוס הוסיף הסתייגות: "הממצאים חשובים כי הם עקביים עם קשר סיבתי בין העיור הגובר לבין שיעורים גבוהים יותר של מחלות נפש, אבל עדיין אינם מוכיחים אותו".

מחקר מאוניברסיטת מישיגן ניסה למדוד את המינון היומיומי. מרי קרול האנטר ועמיתיה ביקשו מ-36 תושבי עיר לצאת לפחות שלוש פעמים בשבוע, למשך עשר דקות לפחות, למקום פתוח שנותן להם תחושת מגע עם הטבע, במשך שמונה שבועות. המשתתפים בחרו בעצמם מתי ואיפה. בדגימות רוק שנאספו לפני היציאה ואחריה, רמת הקורטיזול, הורמון שקשור לתגובת הדחק, ירדה בכ-21% לשעה מעבר לירידה הטבעית שלו במהלך שעות היממה. היעילות לכל דקה בלטה בטווח של 20 עד 30 דקות, ואחר כך התועלת המשיכה להצטבר בקצב איטי יותר. החוקרים כינו זאת "גלולת טבע", ובמחקר, שפורסם בכתב העת Frontiers in Psychology, הציעו את הממצא כנקודת מוצא לאנשי מקצוע שממליצים על יציאה לטבע. מחקרים על רחצת יער הראו כיוון דומה, וגם שם עלתה שאלת אפקט הציפייה. סקירה שיטתית של מיקלה אנטונלי ועמיתיו מאוניברסיטת פארמה, שפורסמה בכתב העת International Journal of Biometeorology, כללה 22 מחקרים, ושמונה מהם נכנסו למטא-אנליזה. רמות הקורטיזול ברוק היו נמוכות יותר בקבוצות היער בהשוואה לקבוצות העירוניות, אבל החוקרים כתבו שאפקט פלסבו של ציפייה מוקדמת עשוי למלא תפקיד חשוב, ושהנתונים עדיין מוגבלים, כפי שפירטנו בסקירה על הליכה ביער וקורטיזול.

הידעת?מה ראו המטופלים מהחלון?
באחד המחקרים המוקדמים בתחום, שפורסם בכתב העת Science, רוג'ר אולריך בדק רישומים של מטופלים שעברו ניתוח כיס מרה בבית חולים בפנסילבניה. 23 מטופלים ששהו בחדרים עם חלון לנוף טבעי אושפזו פחות זמן אחרי הניתוח, קיבלו פחות הערות שליליות ברישומי האחיות ונזקקו לפחות משככי כאבים חזקים, בהשוואה ל-23 מטופלים דומים שהחלון שלהם פנה לקיר לבנים.
זוג מבלה בגינה ירוקה (צילום: Freepik)
זוג מבלה בגינה ירוקה (צילום: Freepik)

ילדות ירוקה ורישומים פסיכיאטריים

השאלה הגדולה היא אם החשיפה לטבע משפיעה לאורך שנים. קריסטין אנגמן ועמיתיה מאוניברסיטת ארהוס בדנמרק חיברו נתוני לוויין על הצמחייה סביב בית המגורים של כמיליון דנים, מהלידה ועד גיל 10, לרישומים הפסיכיאטריים הלאומיים. במחקר, שפורסם ב-PNAS, מי שגדלו בסביבה הדלה בצמחייה היו בסיכון גבוה בעד 55% לפתח מגוון של הפרעות נפשיות בהמשך החיים, בהשוואה למי שגדלו בסביבה העשירה בצמחייה. הקשר נשמר גם אחרי שקלול של עיור, מצב חברתי-כלכלי, היסטוריה של מחלות נפש אצל ההורים וגיל ההורים. חשיפה מצטברת לאורך כל הילדות נקשרה לסיכון חזק יותר מחשיפה בשנה אחת, מה שמרמז שהמשך הזמן חשוב.

ניסויים מבוקרים, ומה שהמחקר עוד לא יודע

ניסויים מבוקרים מוסיפים שכבה חשובה. סקירה שיטתית של פיטר קובנטרי ועמיתיו מאוניברסיטת יורק, שפורסמה בכתב העת SSM Population Health, סיננה 50 מחקרים מתוך יותר מ-14 אלף רשומות, 16 מהם ניסויים אקראיים, על פעילויות מובנות בחוץ כמו גינון, פעילות גופנית בשטח ירוק וטיפול מבוסס טבע. בניתוח הניסויים האקראיים נמצא שיפור במצב הרוח הדיכאוני וירידה בחרדה, לצד עלייה ברגשות חיוביים. התוכניות היעילות נמשכו 8 עד 12 שבועות, עם מפגשים של 20 עד 90 דקות. החוקרים מציינים שהתועלת נמצאה גם אצל מבוגרים עם בעיות נפשיות קיימות. ההשפעה על מדדים גופניים הייתה מבוססת פחות. הממצאים מתיישבים עם מה שידוע על פעילות גופנית כחלק מהטיפול בדיכאון, ומעלים שאלה פתוחה: כמה מהתועלת מגיעה מהטבע עצמו, וכמה מהתנועה, מהמסגרת הקבוצתית ומההפסקה מהשגרה.

גם מטא-אנליזה רחבה ממחישה את הפער בין כמות הראיות לאיכותן. קאוימה טוהיג-בנט ואנדי ג'ונס מאוניברסיטת איסט אנגליה ריכזו 103 מחקרים תצפיתיים ו-40 מחקרי התערבות, שבחנו כמאה מדדי בריאות, בכתב העת Environmental Research. חשיפה גבוהה יותר לשטחים ירוקים נקשרה לרמות נמוכות יותר של קורטיזול, לדופק נמוך יותר, לסיכון נמוך בכ-28% לסוכרת מסוג 2 ולתמותה נמוכה יותר מכל הסיבות. אבל החוקרים כתבו שחלק מתוצאות הניתוח מוגבלות בגלל איכות נמוכה של המחקרים ושונות גבוהה ביניהם.

הידעת?איך מודדים מלוויין כמה ירוק יש ליד הבית?
במחקר הדני החוקרים השתמשו במדד צמחייה שמחושב מצילומי לוויין ברזולוציה גבוהה. המדד מבוסס על ההבדל בין אור אדום לאור תת-אדום קרוב שהצמחים מחזירים. לכל משתתף חושב הערך בריבוע של 210 על 210 מטר סביב כתובת המגורים, לכל שנה מהלידה ועד גיל 10.

מה אפשר לקחת מכל זה? יש עקביות בין סוגי מחקרים שונים: סקרים גדולים, ניסויים קצרים עם סריקות מוח ומדדי הורמונים, מעקבים ארוכים ברישומים לאומיים וניסויים אקראיים. כולם מצביעים לאותו כיוון. מנגד, רוב הראיות תצפיתיות, את הניסויים קשה לבצע בעיוורון כי המשתתפים יודעים איפה הם הולכים, והמינון המדויק עדיין בגדר הערכה. מבחינה מעשית, בסקר מאקסטר פארקים עירוניים, יערות וחופים נכללו כולם בהגדרה של זמן בטבע, כך שאין צורך בנסיעה רחוקה. הסף של שעתיים בשבוע הוא נקודת התחלה סבירה ונגישה, אבל אינו מרשם רפואי, ובדיכאון או בחרדה משמעותיים הוא מתווסף לטיפול המקצועי ואינו מחליף אותו.

להרחבה: מחקר על 29 מיליון איש: זיהום אוויר ומעט ירוק מעלים את הסיכון ללב

להרחבה: הליכה, משקולות או יוגה: מה באמת עוזר לדיכאון?

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה