
הורי הכלה תבעו 500 אלף שקל מהחתן ומהוריו על הסתרת נטייתו המינית
המחוזי בתל אביב: העליון כבר קבע שאין חובת גילוי משפטית בין בני זוג בעניין נטייה מינית, וההורים לא נימקו מדוע להרחיב אותה גם אליהם. גם מתנות החתונה שהופקדו בחשבון החתן לא הצילו את התביעה
הורים שמימנו את חתונת בתם ותבעו 500 אלף שקל מהחתן ומהוריו, בטענה שהסתירו מהם את נטייתו המינית, לא יקבלו את יומם בבית המשפט. השופטת תמר סנונית פורר מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה ערעור של החתן והוריו ומחקה את התביעה על הסף, משום שהיא אינה מגלה עילה (רמ"ש 29752-06-26). לפי פסק הדין, ההורים לא נימקו מדוע יש להרחיב את חובת הגילוי מבני הזוג אל הוריהם, והם יישאו בהוצאות של 15,000 שקל. פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
בין החתן לבין אשתו לשעבר מתנהלים הליכי גירושין בבית הדין הרבני בתל אביב. במקביל הגישו הוריה, במרץ 2026, תביעה לבית המשפט לענייני משפחה נגד החתן ונגד הוריו. לפי כתב התביעה, הבת נישאה לחתן על סמך מצג שהוא ומשפחתו הציגו, שלפיו הוא אדם דתי שומר מצוות שמתכוון להקים איתה בית ומשפחה. זמן לא רב אחרי הנישואים, נטען, התגלה שהסוד שהקפידו להסתיר היה נטייתו המינית. ההורים הדגישו שהתביעה אינה מופנית כלפי הנטייה עצמה, אלא "כלפי ההסתרה המכוונת של עובדה המהותית במסגרת השידוך".
הרכיב הכלכלי בתביעה כלל שני חלקים: פיצוי על הוצאות שההורים הוציאו בהסתמך על המצג, ובהן כל הוצאות החתונה והאירועים הנלווים, והשבה של כספים. ההורים טענו שהחתן הפקיד בחשבונו הפרטי את מתנות החתונה, בשווי מאות אלפי שקלים, ושלא השיב אותן. לדבריהם, הוסכם שהוצאות החתונה יתחלקו שווה בשווה בין שתי המשפחות, אבל הורי החתן לא שילמו את חלקם. עוד נטען שהחתן העביר סכום משמעותי להוריו במקום להחזיר את הכסף.
למה חובת הגילוי לא חלה על ההורים?
השופטת ע' ועקנין הרנשטיין מבית המשפט לענייני משפחה דחתה במאי 2026 את בקשת החתן והוריו לסלק את התביעה (תמ"ש 71756-03-26), וקבעה שסילוק על הסף הוא אמצעי קיצוני. בבקשת רשות הערעור טענו החתן והוריו, באמצעות עו"ד איתי ויסמן, שההחלטה מתעלמת מהלכה מפורשת של בית המשפט העליון, בע"מ 5827/19, שלפיה תביעות על אי גילוי של נטייה מינית או אמונה דתית בין בני זוג אינן מגלות עילה. לדבריהם, אם אין חובת גילוי בין בני הזוג, קל וחומר שאין חובה כזו כלפי הורי בן הזוג. הם הוסיפו שלפי חוק המתנה רק נותן המתנה רשאי לתבוע את השבתה, ושמתנות האורחים הן רכוש משותף של בני הזוג.
ההורים, באמצעות עו"ד לוי יוסף, השיבו שהתביעה מבוססת על תרמית ומצגי שווא ולא על אי גילוי הנטייה, ושגם אם הנישואים היו מתפרקים מכל סיבה אחרת, הם היו עומדים על השבת הכסף ששילמו לבדם. החתן והוריו טענו מנגד שבתביעת הגירושין בבית הדין הרבני כבר התבקשו סעדים זהים להשבת כספי החתונה והמתנות, ושאף מונה שם אקטואר לבירור הטענות הרכושיות, כך שהשארת התביעה עלולה להוביל להכרעות סותרות.
סנונית פורר קבעה שבהחלטה נפלה טעות מהותית. לדבריה, קריאת כתב התביעה מובילה למסקנה "פשוטה העולה מהכתוב ואינה דורשת כל מלאכה פרשנית, כי שורשיה של עילת התביעה הינם הסתרה מהמשיבים את נטייתו המינית". היא הזכירה שבהלכה של העליון נכתב שאין להכיר בחובת גילוי משפטית בין בני זוג בעניינים אלה, וששופטת העליון יעל וילנר הוסיפה שם שהדיון "לא התייחס לחובת גילוי כלפי הוריו של בן הזוג, וספק בעיני אם חובת גילוי רחבה שכזו אכן קיימת".
לפי פסק הדין, ההורים לא שכנעו שיש מקום להרחבה. בירור התביעה היה מחייב לבדוק מה ידעו הורי החתן על נטייתו, והאם חברו אליו כדי להסתיר אותה, בירור שלדברי השופטת נוגע "בליבת האוטונומיה האישית" שלו. "העובדה כי 'תימחרו' את אותה הסתרה נטענת על ידם אינה מתגברת על הקשיים המשפטיים המהותיים", כתבה, וסיכמה בדימוי: "שורשי התביעה הם אי גילוי הנטיה המינית, גזע העץ של התביעה הוא הסתרה של הנטיה המינית וענפי העץ המשתרגים הם מתן תג מחיר של פיצוי חוזי ונזיקי".
גם רכיב המתנות לא הציל את התביעה. השופטת ציינה שההורים לא הסבירו כיצד מתנות החתונה שייכות להם, מדוע בתם אינה בעלת הדין המתאימה לתבוע אותן, ואיזה דין מחייב את הורי החתן להשיבן. לדבריה, אין בתביעה פירוט של החוזה הנטען לגבי המתנות, והשבתן "קשורה בקשר בל ינותק" לאי הגילוי הנטען. הערובה שהפקידו החתן והוריו תוחזר להם.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מחק כבר ב-2019 תביעה של 5 מיליון שקל שהגישו אישה ואמה נגד בעלה לשעבר של האישה, בטענה שהסתיר מהן את היותו הומוסקסואל. פסק הדין החדש מוסיף שגם הורים שמימנו את החתונה אינם יכולים לעקוף את ההלכה באמצעות תביעה כספית משלהם. השאלה למי שייך כסף שהורים מעבירים לזוג נשוי נבחנת בדרך כלל דרך המסמכים והעברות הכסף, כפי שקרה בתיק שבו אם שילמה 2.5 מיליון שקל על נכס שנרשם על שם בתה והגרוש לא קיבל ממנו דבר. ההכרעה מותירה את שאלת המתנות וכספי החתונה להליך הרכושי שבין בני הזוג עצמם, שבו, לפי החתן והוריו, כבר התבקשו סעדים זהים.