
עשרה חודשים של עיכוב עלו לאם ב-91 אלף שקל: המחוזי ביטל מזונות זמניים למפרע
בית המשפט לענייני משפחה חייב אב לארבעה לשלם מזונות זמניים מיום הגשת התביעה, אף שהבקשה הדחופה הוגשה כ-17 חודשים אחריה. השופטת פאני גילת כהן מהמחוזי בבאר שבע קבעה שהחיוב יחול ממועד הבקשה, והשאירה לאם אפשרות לתבוע את התקופה הקודמת בהליך העיקרי
עשרה חודשים של המתנה להגשת בקשה אחת עלו לאם ולארבעת ילדיה בחוב מזונות של כ-91 אלף שקל, לפחות בשלב הזה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביטל את החיוב במזונות זמניים למפרע שנפסק נגד האב, בגלל העיכוב הארוך בהגשת הבקשה. השופטת פאני גילת כהן קיבלה את הערעור של האב בחלקו: הסכומים החודשיים נשארו כפי שנקבעו, אבל נקודת ההתחלה של החיוב זזה מינואר 2025, המועד שבו הוגשה תביעת המזונות, ליוני 2026, החודש שבו הוגשה הבקשה הדחופה למזונות זמניים.
השופטת גילת כהן הזכירה שערכאת ערעור בוחנת החלטות ביניים על מזונות זמניים בזהירות רבה ומתערבת בהן בנסיבות חריגות, ולכן השאירה על כנם את הסכומים, את הערכת הצרכים ואת הסדרי השהות. התחולה למפרע היא סיפור אחר. בין ההנחיה לפנות בבקשה נפרדת לבין ההגשה בפועל חלפו כעשרה חודשים, עיכוב שקשה ליישב עם סעד שנועד להיות דחוף. בפסק הדין צוין גם שנשאר לא ברור מי כיסה את ההוצאות על הילדים באותם חודשים, שטענות שני ההורים בעניין נשארו בלי ראיות מספקות, ושבית המשפט לענייני משפחה לא נימק מדוע החיל את החיוב רטרואקטיבית.
הזכות על התקופה הקודמת עדיין קיימת. בפסק הדין נקבע שהאם והילדים יכולים לדרוש תשלום גם על החודשים שקדמו לבקשה, אבל הדבר ייבחן בהליך העיקרי ויחייב הוכחות. בפועל, במקום חוב שנוצר בהחלטת ביניים ואפשר לגבות אותו מיד, הצד שדורש את הכסף יצטרך לבסס את הצרכים ואת מי שמימן אותם בפועל.
מזונות זמניים הם סעד ביניים, מעין עזרה ראשונה כלכלית לילדים ולהורה שמגדל אותם, עד שבית המשפט יכריע בתביעה העיקרית, הליך שעלול להימשך חודשים ארוכים ואף שנים. בשלב הזה השופט קובע סכום על בסיס הערכה כללית של ההכנסות ושל מצב הצדדים, בלי בירור מעמיק. בקשה דחופה אפשר להגיש בכל שלב, גם לפני הגשת התביעה וגם בתקופת עיכוב ההליכים שחלה אחרי בקשה ליישוב סכסוך. עד פסק הדין הסופי מדובר במזונות לכל דבר, שאפשר לגבות דרך ההוצאה לפועל או לקבל במקומם קצבת מזונות מהביטוח הלאומי. הסכום עצמו עשוי להשתנות בסוף ההליך, לשני הכיוונים, ובמקרה אחד אישה שתבעה מזונות זמניים חויבה להשיב כעבור שלוש שנים כ-100 אלף שקל ששולמו לה ביתר.
ביולי קבע בית המשפט לענייני משפחה תשלום של 3,000 שקל לחודש לארבעת הילדים יחד, ועוד 2,000 שקל למדור ולהחזקתו. ההוצאות החריגות על חינוך ובריאות יתחלקו בין ההורים שווה בשווה. את כל החיוב החיל בית המשפט מיום הגשת התביעה, וכך נוצר לאב חוב פתיחה של כ-91 אלף שקל, כלומר כ-5,000 שקל לחודש על פני כשנה וחצי, עוד לפני התשלום החודשי הראשון.
הנישואים נמשכו כעשרים שנה, עד שבאוגוסט 2024 האב יצא מהבית. התביעה למזונות הוגשה בינואר 2025, ובחודשים שאחריה שני הצדדים העדיפו לנסות להגיע להסדר, והגישו בקשות חוזרות להקפאת ההליך. כשהמגעים קרסו, באוגוסט 2025, האם עדכנה את בית המשפט וביקשה גם מזונות זמניים. בית המשפט דרש ממנה לפרט זאת בבקשה עצמאית, אבל הבקשה התעכבה במשך חודשים: האם החליפה עורך דין וביקשה כמה ארכות, ועברו כ-17 חודשים מהגשת התביעה עד שהבקשה הדחופה הגיעה לשולחן.
בערעור טען האב שהחיוב הרטרואקטיבי חריג, במיוחד נוכח הזמן הרב שהאם המתינה. הוא הוסיף שבתקופה הזאת מימן בעצמו את צורכי הילדים כשהיו אצלו ושילם את המשכנתה, וערער גם על חלוקת הזמן עם הילדים ועל גובה התשלומים. האם השיבה שהעיכוב נבע מניסיונות אמיתיים להגיע להסכמות, ושהאב נמנע מתשלום מאז שיצא מהבית והפסיק לשאת בחלקו במשכנתה.
פסיקה בנושא שיהוי בגביית מזונות מצטברת בשנים האחרונות. החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) מחייב רשות של בית המשפט כדי לגבות מזונות שנפסקו לפני יותר משנתיים ולא נגבו, ובנוף הגליל נדחתה בקשה של אם לגבות חוב מזונות אחרי 14 שנים של שתיקה. להרחבה: האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?. השופטת גילת כהן עצמה ביטלה בעבר החלטה שהפחיתה במחצית מזונות שנקבעו בהסכם גירושים, משום שלא קדם לה בירור עובדתי מספק.