
האקורד המשפטי האחרון שיירשם על שמו של יעקב וינרוט
בית המשפט העליון סיים ככל הנראה את סכסוך הענק בין יעקב וינרוט ויורשיו לבין האחים גרטנר. המשמעות המעשית: היורשים יאבדו את כל העיזבון, אך ניצלו מפשיטת רגל אישית
הסכסוך בין האחים משה גרטנר ומנדי גרטנר לבין דן גרטלר הוא אחד הסבוכים והארוכים שידעו עולם העסקים ועולם המשפט הישראליים. מיליארדים התובעים מאות מיליונים בהליכים הנמשכים כמעט שני עשורים, שני בוררים שהתפטרו, תביעות וערעורים הלוך וחזור בבתי המשפט, וכל זה עם צדדים ששמותיהם כמעט זהים. במבט מן הצד דומה, כי זהו מסוג המקרים בו ניתן להצביע בביטחון רק על צד אחד שמרוויח: עורכי הדין המייצגים אותם.
438 מיליון שקל מווינרוט לגרטנר: כל כספי העיזבון, לא מרכושם האישי של היורשים
לסכסוך הזה היה סיפור משנה בדמות תביעות הדדיות במאות מיליוני שקלים בין האחים גרטנר לבין עו"ד יעקב וינרוט, שבשלב מסוים ייצג גם אותם ואת גרטלר, לפני שהתגלע הסכסוך. האחים טענו, כי וינרוט - מעורכי הדין הבולטים ביותר במדינה, מי שייצג שורה ארוכה של בכירים ונחשב בעיני כל לעילוי נדיר - לא החזיר להם עשרות מיליוני דולרים שאמור היה להשקיע בשמם אצל גרטלר. וינרוט טען שהם אלה שחייבים לו עשרות מיליונים.
הסיפור הסתבך עוד יותר כאשר וינרוט הלך לעולמו באוקטובר 2018, בגיל 71 בלבד, לאחר מאבק בסרטן. יורשיו - האלמנה ג'יזל וינרוט וששת ילדיהם - נכנסו לנעליו בבוררות שניהל נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס, איתן אורנשטיין. ביולי שעבר קבע אורנשטיין, כי וינרוט אכן נטל את הכסף ללא הצדקה (מפאת כבודו של המנוח, אורנשטיין התבטא בזהירות אך המשמעות הייתה ברורה). הוא קבע שצריך להחזיר אותו לאחים גרטנר, ובתוספת ריבית גבוהה של ליבור + 4.5% לשנה. המשמעות הייתה קרוב ל-500 מיליון שקל.
אבל מי בדיוק אמור להחזיר? לכאורה: עזבונו של וינרוט. אבל עיזבון אינו ישות משפטית, אלא בעיקר מילת קיצור שמשמעותה הנכסים שהותיר המנוח ושעברו ליורשיו. זה יחסית פשוט: מוצאים את הירושה, ולא משנה בידי מי היא כעת, ונפרעים ממנה. אבל עזבונו של וינרוט (שלפי אחת ההערכות עמד על 200 מיליון שקל), היה רחוק מלכסות את כל הסכום. לכן קבע אורנשטיין, שהאחים גרטנר יוכלו לתבוע גם את היורשים באופן אישי. המשמעות הייתה ברורה: המשפחה תפשוט את הרגל, והבנים עורכי הדין יאבדו את רשיונותיהם.
היורשים ערערו לבית המשפט המחוזי בירושלים הן על הפסק כולו והן על חיובם האישי. השופט דוד זילר דחה את הערעור על הפסק, והורה לאורנשטיין לדון שוב בחיוב האישי משום שהיורשים לא קיבלו הזדמנות לטעון נגדו. היורשים פנו לבית המשפט העליון, שוב נגד הפסק כולו ונגד עצם הדיון בחיוב האישי. השופט דוד מינץ דחה את הערעור על הפסק וקיבל אותו לגבי החיוב האישי.
יורש אחראי ליישום, לא לתשלום
דחיית הערעור על הפסק איננה מפתיעה. מדובר בגלגול שלישי - אחרי אורנשטיין כבורר וזילר כשופט - המתאפשר רק במקרים עקרוניים נדירים. הפסק גם היה מבוסס על ממצאי עובדה, בהם כמעט שלא מתערבת ערכאת הערעור. לעומת זאת, החיוב האישי היה סוגייה משפטית, המשיקה למשפט המסחרי, לדיני הבוררות ולדיני הירושה. אפשר לנסח אותה כך: היורשים נכנסו לנעליו של וינרוט בהליך הבוררות. אם תביעתו של אביהם נגד גרטנר הייתה מתקבלת, הכסף היה מגיע אליהם. אז למה שלא יהיו חייבים לשלם אם הפסיקה הייתה נגדם?
תשובתו של מינץ: משום שכאשר יורש נכנס להליך בוררות, הוא אחראי ליישם את הפסק - אבל לא לשלם אותו מכיסו. גבולותיה של בוררות נובעים מהסכמות הצדדים, ובשום שלב לא הוסמך אורנשטיין להטיל חיוב על יורשי וינרוט. כניסת היורשים להליך הייתה לשם ניהולו. לכן, הם המשיכו להעלות את הטענות בשמו של וינרוט. לכן, חובתם כעת למלא את הפסק ולשלם לגרטנר. אבל הם לא הפכו להיות צד בפני עצמם. הם לא נתבעו אישית. לכן, אי-אפשר לחייב אותם לשלם מתוך רכושם-שלהם, אלא רק מתוך העיזבון.
המשמעות המעשית היא, שכל עזבונו של וינרוט יעבור לידי האחים גרטנר. בהחלט ייתכן שעוד יהיו מחלוקות מה נכלל בעיזבון, אבל מותר להניח שהייתה צוואה ברורה. מינץ אמנם הבהיר שגרטנר יכולים לתבוע בנפרד את היורשים, אך לא נראה שיש להם עילה לכך. אין טענה שהיורשים השתתפו בנטילת אותם 37.5 מיליון דולר שהצטוו להחזיר, ויש אבחנה ברורה בין הנכסים שירשו לבין אלו שיצרו בעצמם.
- 438 מיליון שקל מווינרוט לגרטנר: כל כספי העיזבון, לא מרכושם האישי של היורשים
- ביהמ"ש העליון מסיים סופית את פרשת קרקעות הפטריארכיה בירושלים
גם אם וינרוט העביר להם נכסים כלשהם ערב פטירתו, אין המדובר בהברחת נכסים מעולם חדלות הפרעון. זכותו הייתה לעשות זאת, דווקא משום שידע למרבה הצער שימיו ספורים. הוא ודאי לא היה בחדלות פרעון, לא יכול היה לצפות מה יהיה הפסק של אורנשטיין, וכזכור - הייתה לו תביעת ענק משלו נגד גרטנר. לכן מותר להניח, שהסכסוך הזה הסתיים - למעט אולי שאריות פה ושם. אפשר רק להצטער שזהו האקורד המשפטי האחרון שיירשם על שמו של יעקב וינרוט.