גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

הבית בנחלה נרשם על שמה, והיא תשלם לגרוש 915 אלף שקל

15 שנה גרו בבית שבנו בנחלת הוריה. השופט קבע שהבית והדירה של הבעל משותפים, וביטל את המזונות לבן שמסרב לפגוש את אביו

עוזי גרסטמן |

בני זוג בנו את ביתם בנחלה של הורי האישה, גרו בו 15 שנה וגידלו בו שלושה ילדים. שש שנים וחצי אחרי שעברו לגור בבית, ההורים פיצלו את הנחלה והזכויות נרשמו על שם הבת בלבד. כשהנישואים התפרקו, היא טענה שהבית שלה. בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה קבע שהבית שייך לשניהם, ושהיא תשלם לגרוש 915 אלף שקל. השופט רן ארנון הכריע בתביעה רכושית של האיש לאיזון משאבים ופירוק שיתוף, ביחד עם תביעת מזונות שהגישה האשה ותביעה לזמני שהות.

השניים נישאו ב-2001. כבר מ-1996 הם גרו יחד כידועים בציבור בדירה שהאיש קנה ב-1993, וניהלו חשבון בנק משותף שאליו נכנסו כל המשכורות שלהם. ב-2007 הם התחילו לבנות בית על קרקע בנחלה של הורי האישה, ובקיץ 2008 הם עברו אליו. את הדירה הישנה, שפוצלה לשתי יחידות, הם השכירו. דמי השכירות, בסכום של כ-6,000 שקל בחודש לפי הנטען, נכנסו לחשבון המשותף. 

ב-2014 נחתם חוזה החכירה מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), והזכויות בבית ובקרקע נרשמו על שם האשה בלבד. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל פונתה המשפחה מהבית, ובשלהי 2024 בני הזוג נפרדו.

כל צד הגיע עם תמונת מראה. האיש דרש להכיר בבית שבנחלה כנכס משותף, אבל טען שהדירה שלו נשארת רק שלו, משום שהוא קנה אותה שמונה שנים לפני החתונה. לדבריו, כשגילה שהקרקע רשומה על שמה, היא אמרה לו שזה "רק עניין פרוצדורלי ואין לכך שום משמעות". האשה טענה בדיוק את ההפך: הבית בנחלה הוא מתנה אישית מהוריה, והאיש הוא "בר רשות" שזכאי לכל היותר לחלק מההשקעה בבנייה, אחרי קיזוז 400 אלף שקל שלטענתה היא השקיעה מחסכונות שקדמו לנישואים ומכספי הוריה. ואת הדירה, לדבריה, צריך לחלק. ההורים הצהירו שהם פיצלו את הנחלה כמתנה לבתם בלבד, "ביודעין ובמתכוון", כדי שהחתן לא יוכל לטעון לבעלות.

למה ההצהרה של ההורים לא עזרה?

השופט קבע שהלכת השיתוף בוחנת את מה שקרה בין בני הזוג, ולא את הכוונה של צד שלישי. "כוונה להפריד נכס מן השיתוף צריכה להתגלות ביחסים שבין בני הזוג עצמם, היא אינה יכולה להיווצר בהסדר בין אחד מבני הזוג לבין הוריו", הוא כתב.

הוא גם הוסיף שההורים עצמם הסכימו שהזוג יבנה על הקרקע, ושהרישום הגיע כשהבית כבר היה קיים במשך שנים. גם הצורך שחשו ההורים לפעול כדי למנוע טענה לבעלות משותפת לימד, כך לדבריו, שהם היו מודעים לכך שטענה כזו מתבקשת. האשה עצמה, אישרה בחקירה הנגדית שהיא לא זוכרת שיחה עם בעלה לגבי  הרישום, והוסיפה כי "אבל זה לא היה משהו בשביל להסתיר".

את טענת בר הרשות השופט דחה בחדות: "בר רשות הוא מי שמתגורר בנכס של אחר מכוח היתר, לא כזה הוא מי שבנה את ביתו יחד עם בת זוגו, מכספם המשותף, ונטל חלק פעיל בהקמתו, והתגורר בו עם ילדיו כחמש עשרה שנים".

גם הטענה שהבנייה מומנה בעיקר מכספי ההורים לא הוכחה. לפי גרסת האשה עצמה, הבית עלה כמיליון שקל לכל היותר, והיא ייחסה לעצמה ולהוריה 400 אלף מתוכם. השאר הגיע ממקורות משותפים, ובהם הלוואת דיור משותפת שנלקחה ב-2007. השופט הסתמך על פסיקת העליון, שלפיה קרקע שנבנה עליה בית משותף נגררת אחריו, "החבל הולך אחר הדלי", ושלא ניתן לפצל בין הקרקע לבית.

אמת מידה אחת לשני הנכסים

הטענה לגבי הדירה מלפני החתונה נפלה מאותה הסיבה. הזוג גר בה במשך יותר מעשור, שניים מהילדים נולדו כשגרו בה, חלק מהמשכנתא שולם מהחשבון המשותף, והאשה טענה, בלי שנסתרה, שהיא השקיעה בהרחבה את מענק השחרור שלה מצה"ל. ההכרעה נשענה בעיקר על דמי השכירות. במשך יותר מ-16 שנה הם נכנסו לקופה המשפחתית. "התנהגות זו מלמדת, יותר מכל הצהרה, על האופן שבו תפסו הצדדים את הדירה: כנכס המשרת את המשפחה כולה", כתב השופט.

על העמדות ההפוכות של הצדדים הוא כתב כי, "כל אחד מן הצדדים מבקש להחיל את הלכת השיתוף על נכסו של רעהו ולהדוף אותה מנכסו שלו. בית המשפט אינו יכול לאמץ אמת מידה כפולה".

הפתרון: כל צד נשאר עם הנכס שרשום על שמו, בלי מכירה. השמאית העריכה את הבית בנחלה ב-3.2 מיליון שקל ואת הדירה ב-1.37 מיליון. מחצית מההפרש - 915 אלף שקל - תשלם האשה לאיש. השופט הזכיר גם את היתרונות המעשיים: בלי עלויות מכירה ומסים, בלי רישום זכויות לגבר בנחלה מול רשות מקרקעי ישראל, והקטין ממשיך לגור באותו הבית.

70% לאשה? פיצוי על קריירה לבעל? שתי הדרישות נדחו

האשה ביקשה איזון לא שוויוני, עם לפחות 70% מהנכסים לטובתה, בגלל פערי ההכנסות, מה שהיא תיארה כתרומה זעומה של האיש למשק הבית וטענות לגבי אלימות. השופט דחה את הטענות שלה: פער בהשתכרות אינו נסיבה מיוחדת, טענות האלימות לא הוכחו, ו"סעיף 8 אינו כלי עונשי".

האיש מצדו, דרש פיצוי על "נכסי קריירה". לטענתו היא מרוויחה פי ארבעה ממנו, והוא ויתר על התפתחות מקצועית כדי לגבות אותה. גם הטענה הזו נדחתה. הוא עבד במשרה מלאה, ולא הוכח שוויתר על קידום, הצעת עבודה או לימודים. השופט ציין שהאיש יוצא מההליך עם דירה, יותר ממיליון שקל במזומן וחלק מהפנסיה של אשתו.

לגבי מענק של 45 אלף שקל שקיבלה האשה באפריל 2025, אחרי מועד הקרע, השופט ייחס 30 אלף ממנו לעבודה של 2024, ולכן האיש יקבל 15 אלף. הזכויות הפנסיוניות יחולקו שווה בשווה במועד הפרישה, וכל הכספים בחשבון המשותף יחולקו בחלקים שווים.

קיראו עוד ב"משפט"

המזונות לבן בן ה-14 בוטלו

חלק נוסף בפסק הדין עסק בבן הצעיר, שמסרב במשך חודשים להיפגש עם אביו. בית המשפט קבע בעבר מפגשים פעם בשבוע ובכל סוף שבוע שני, ובפועל נשארו רק כמה שעות בשבת אחת לשבועיים. האם טענה שהאב מקיים גם אותם רק "כדי לסמן וי". השופט ביקר דווקא אותה: "עמדת האם מעבירה אל כתפי הקטין את ההכרעה בשאלה שההכרעה בה מוטלת על ההורים ועל בית המשפט".

הכנסת האם נקבעה על 22 אלף שקל נטו בחודש, והכנסת האב על 11 אלף, כולל פוטנציאל שכירות. החיוב במזונות הבן בוטל, וה-1,400 שקל בחודש שהופקדו בקופת בית המשפט ממרץ יוחזרו לאב. "ביטול החיוב אינו נשען על סירוב הקטין לבדו ואף לא על פערי ההשתכרות לבדם כי אם על השילוב ביניהם", הבהיר השופט. האב ימשיך לשאת ב-30% מהוצאות החינוך והבריאות, וישלם 500 שקל בחודש לבת שבשירות סדיר. אם המפגשים יחזרו להתקיים לפי ההחלטות, האם רשאית להגיש הליך חדש לחידוש המזונות. בינתיים כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.

בית משפט אחר כבר דן בתביעה למחצית מנחלה ששוויה 6.25 מיליון שקל, ושם התובעת קיבלה רק 252 אלף שקל על השקעותיה. בתיק אחר נקבע שגרושה פטורה מחוב של 1.8 מיליון שקל שבעלה ערב לו בסמוך לפרידה.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה