דרשה חצי מנחלה של 6.25 מיליון - וקיבלה 252 אלף

בפברואר 2009, כשנה וחצי אחרי החתונה, נסעה אישה עם בעלה וחמותה למשרד עורך דין בנס ציונה. החמות העבירה לבנה במתנה את הנחלה במושב. באותו מעמד חתמה הכלה על תצהיר קצר: "אין לי ולא יהיו לי כל תביעות וטענות מכל סוג ומין שהם בכל הקשור למשק הנ"ל".

17 שנה אחר כך, אחרי ארבעה ילדים, שני סבבי שיפוצים ופרידה, היא תבעה מחצית מהנחלה. שמאי מטעם בית המשפט העריך את זכויות החכירה בכ-6.25 מיליון שקלים. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הדרישה לבעלות. הגבר חויב להחזיר לה רק את מה שהוכח שהשקיעה בבנייה.

מה היא אמרה על התצהיר?

האישה טענה שהמסמך "נשלף" ממנה כשהייתה בחודש השביעי להריון הראשון, בלי ייצוג ובלי הסבר, ושהיא פשוט שכחה ממנו. אבל בדיון ב-2023 אמרה: "בשנת 2009 זה היה הכי הגיוני זו מתנה שהוא קיבל מאמא שלו ולא היה לי עניין בזה מה ששלו שלו ופשוט הדברים השתנו עם השנים".

השופט קבע שהיא חתמה "מרצון חופשי, בהבינה את משמעותו ותוצאותיו", ושהשינוי בנסיבות היה צפוי. "התובעת ידעה, או שהיה עליה לדעת, כי גם אם היא שותפה לפעילות בנחלה, היא לא תוכל לתבוע שותפות בה", כתב. הוא ציין שאחות הגבר שמרה עותק של התצהיר, מה שמלמד ש"התצהיר לא נשכח במשך השנים".

בשאלה אחרת השופט כן העדיף את גרסתה. הוא קיבל את התיאור שלה של הנישואים כמאוזן יותר מזה של הגבר, בין היתר בגלל הקלטה שבה הגבר אמר לה "אני רוצה להזדקן איתך". מול התצהיר זה לא הספיק. בית המשפט העליון הרחיב בשנה שעברה את האפשרות לשתף בן זוג בנכס שהתקבל במתנה, כפי שדווח בכתבה העליון: ניתן לחלק גם נכסים מלפני הנישואים.

למה רק 252 אלף?

הגבר טען שב-2014 הבית היה "מושלם, מושלם, יפיפה", ושכל מה שבא אחר כך נעשה בגלל "שיגעונותיה" של האישה. בחקירה תיאר: "ריצוף פעמיים, מקלחות פעמיים, חלונות, לפתוח קירות, לעשות שינויים מטורפים". האישה טענה שבני הזוג השקיעו יחד כ-1.5 מיליון שקלים.

השופט חילק את ההשקעות לשתי קבוצות. הבנייה בשנים 2012 עד 2014 והנגרות ב-2016 השביחו את הנכס. השיפוצים של 2017 ושל 2019 עד 2021 "נעשו בשל רצונה של התובעת לשנות את הקיים, ולא לשם השבחה", והיא לא הביאה חוות דעת שתוכיח אחרת.

גם 100 אלף שקלים מפיצויים שקיבלו בני הזוג לא נספרו, כי הכסף הגיע שנים אחרי שהבנייה הסתיימה. על ההשבחה בשיפוץ האחרון הוסיף השופט 20 אלף שקלים, "בהיעדר ראיות". מקרה דומה של קרקע שנותרה מחוץ לחלוקה תואר בכתבה כל אחד תבע לקבל מהרכוש של השני - מי מבני הזוג ניצח?.

הגבר ישלם לה 232,189 שקלים צמודים מיוני 2014, ועוד 20 אלף שקלים. בנוסף ישלם 20 אלף שקלים הוצאות.

• הגבר הבטיח לאישה במסרון את הפנטהאוז - אך העליון קבע: הוא חזר בו כדין
• בג"ץ: לנמק מדוע לא תבוטל הסמכת בתי הדין הרבניים לכרוך את ענייני הממון בגט

מה החוק אומר על נחלה שהתקבלה במתנה?

הכלל הבסיסי בחוק יחסי ממון פשוט: נכס שבן זוג קיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואים נשאר שלו, ולא נכנס לחלוקה בפרידה. לכן נקודת הפתיחה הייתה לטובת הגבר עוד לפני התצהיר. הדרך השנייה שנשארה לאישה היא טענת שיתוף ספציפי: להראות ששניהם התייחסו לנחלה כמשותפת, דרך שנים של מגורים, השקעה ובנייה. את הדרך הזו בדיוק התצהיר סגר: קשה לטעון לכוונת שיתוף כשחתמת על מסמך שאומר את ההפך.

נחלה גם שונה מדירה. ברוב המושבים מדובר בזכויות חכירה מרשות מקרקעי ישראל ולא בבעלות, העברה דורשת את אישור האגודה והרשות, וחוק הירושה קובע שמשק חקלאי שאי אפשר לחלק עובר למי שמסוגל לקיים אותו, והוא מפצה את האחרים. זו הסיבה שרוב הסכסוכים על נחלות נגמרים בכסף ולא בחלוקה: האח שנשאר במושב שילם לאחיו 200 אלף שקל, ובמקרה אחר התברר מה קורה כשמינוי בן ממשיך מתנגש עם צוואה. גם מי שמנסה לעקוף את הכללים דרך הסכם ממון מגלה ששתי נחלות לזוג אחד זה לא משהו שהרשות מאשרת בקלות.

מה לוקחים מהסיפור הזה? מי שנכנס לגור בנחלה של משפחת בן הזוג צריך לתעד כל שקל שהוא משקיע בבנייה, עם חשבוניות והעברות, כי בדיוק זה מה שנפסק כאן בסוף, ובלי חוות דעת שמאי על ההשבחה השיפוצים של חמש שנים נמחקו מהחשבון. הצד השני: משפחה שמעבירה נחלה לבן נשוי עושה בדיוק מה שנעשה בנס ציונה: תצהיר קצר, בעדים, עם עותק אצל מישהו נוסף במשפחה. העותק ששמרה האחות הוא מה שהפך את "שכחתי" לטענה שאי אפשר להחזיק בה.