לפני יותר משני עשורים, כשהאם המנוחה עוד היתה בחיים, היא חתמה על הצהרה באגודת המושב, שבה ביקשה להכיר באחד מבניה - ד' - כבן ממשיך. עם זאת, ההליך לא הושלם אז, והסוגיה נותרה פתוחה. רק לאחר פטירת האם, חזרו הילדים להתכתש ביניהם בבית המשפט סביב מי יהיה זה שיקבל את הזכויות במשק המשפחתי. מה שנראה היה בתחילה כעניין טכני נהפך עם הזמן למאבק טעון בין האח שנותר במושב ועסק בחקלאות, לבין האח שעבר לגור בעיר, מכר בעבר משק אחר שהיה לו וניהל את מאבקו בעיקר בשמו של בנו, ב'.

האח א', שבנו וכלתו מתגוררים כיום באחד ממבני המשק, ואף נתבעו לסלק ידם ממנו, דרש שבית המשפט יכיר בו כזכאי להתקשר עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כמי שמחזיק בזכויות בנחלה. מנגד, יתר האחים, כולל ד', הציגו מנגנון פנימי מוסכם שלפיו ד' רכש מהם את חלקם תמורת 200 אלף שקל לכל אחד - הצעה שא' לא הצליח להשוות, ונחל כישלון בגיוס מימון מתאים.

בית המשפט לא התעלם מהעבר החקלאי של שני האחים, אך ציין כי בניגוד לד', שאכן מתגורר במושב ומעוניין לעבד את המשק, א' פרש זה מכבר מעבודה חקלאית, התגורר בעיר במשך שנים ועבד במרכול. מעבר לכך, השופט התרשם כי עיקר מטרתו היתה להבטיח מקום מגורים לבנו ב' ולכלתו ג', שמתגוררים כיום במבנה בלתי חוקי בתוך שטח המשק, ולא לקיים בפועל משק חקלאי פעיל.

• ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
• בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ד' היה היחיד שהצליח להוציא את הצעתו לפועל

עוד נקבע כי גם אם הסכם המשבצת מול רמ"י לא דורש במפורש תשלום לאחים האחרים, הרי שבני המשפחה היו רשאים לקבוע מנגנון פנימי מוסכם שכולל פיצוי כזה. כל האחים, כולל א', נטלו חלק בהתמחרות פנימית, והגישו הצעות כספיות זהות, אלא שד' היה היחיד שהצליח להוציא את הצעתו לפועל. השופט בן שלו דחה את טענותיו של א' בדבר קנוניה משפחתית והבהיר: "הטענה המשתמעת לפיה ככל שלא ניתן יהא לבחון את האפשרות לאזן את האינטרסים של בני המשפחה באמצעות תשלום כספי, תגבר עד מאוד הנטייה להתדיין... תחת הגעה להסכמות פנים משפחתיות".

גם הניסיון של א' להציג את עצמו כנפגע מכך שנדרש לשלם או לפצות, נענה על ידי בית המשפט בטיעון מוסרי ומשפטי כאחד. "שיקולי צדק ויושר אינם מדירים מתוכם שיקולים של צדק חלוקתי בתוך המשפחה", ציין השופט, והדגיש כי "אדרבא - במצב בו אף אחד לא מעבד את הקרקע או מתגורר רשמית במשק, הערך הכלכלי מקבל משנה תוקף".

בהמשך פסק הדין שפורסם, התייחס השופט גם לבן ב' ולרעייתו ג', שהתגוררו במבנה קל בתוך שטח המשק, ללא היתר. אף שלא הגישו כתב הגנה בתביעה נגדם, הם טענו במהלך ההליכים כי מגיע להם פיצוי על השקעותיהם. אלא שבית המשפט סבר אחרת: השמאי העריך את שווי המבנה ב-120 אלף שקל, אך עלות הסדרתו נאמדה ב-200 אלף שקל, והבנייה הלא חוקית - כך קבע השמאי - לא יכולה לשמש בסיס לדרישת פיצוי. למרות זאת, הותר להם להישאר במשק עד תחילת 2026, כדי לאפשר להם להיערך לפינוי. "בהתחשב בכך שעסקינן במערכת יחסים פנים משפחתית... אני מוצא ליתן להם פרק זמן של ממש להיערך", כתב השופט בהכרעת הדין שלו.

• הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
• נפצע בטרמפולינה בטיול בית ספר - וזה הסכום שיקבל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב

השופט שלו הוסיף גם אמירה כללית לגבי דרכי ההכרעה בעימותים מסוג זה. לדבריו, ניסיון להחזיר את הגלגל לאחור, אחרי שמשא ומתן פנימי נכשל, אינו מביא לתוצאה צודקת יותר. לדבריו, "אחרי שהצעתו של א' לא התקבלה, ניסה להשיב את הגלגל לאחור ואולי לעכבו, בהעלאת טיעון משפטי שלא תאם כל עיקר את דרך התנהלותו עד כה". הוא גם הדגיש את האחריות הציבורית למנוע התמשכות מיותרת של הליכים כאלה, והוסיף כי, "קבלת עמדתו של א' בדבר הפסול שבמנגנון ההסכמי שהוא עצמו בחר ליטול בו חלק איננה עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד... ואף חוטאת לאינטרס הציבורי".

ד' ישלם 200 אלף שקל לאחיו

בסופו של דבר, נקבע כי ד' יוכר כמי שמוכן ומסוגל לקיים את המשק. הוא יוכל להירשם, בכפוף לתשלום סכום כולל של 200 אלף שקל לאחיו א', בתוספת הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ב' וג' יפונו עד פברואר 2026, מבלי שייפסק להם פיצוי כלשהו.

בהקשר לשאלת ההוצאות, א' ובני משפחתו חויבו לשלם 9,000 שקל כל אחד - לד', לאחיו ולשני בני משפחתו של ד', ובסך הכל סכום של 63 אלף שקל. בית המשפט הבהיר כי מטרת פסק הדין היא לא רק לקבוע את הזכויות המשפטיות, אלא גם לנסות ולשים סוף לסכסוך משפחתי שנהפך לארוך ומכביד במיוחד. "דווקא כאשר עסקינן במשק שבפועל כפי הנראה מזה שנים לא נעשה בו שימוש לתכליתו החקלאית, השיקולים הכלכליים מקבלים משנה תוקף", סיכם השופט.

האם פסיקת בית המשפט מהווה תקדים ביחס לזכותם של יורשים להסדיר את העברת המשק באופן עצמאי?

כן, בהחלט. בית המשפט חזר וקבע בפסק הדין כי אין מניעה שמשפחה תגיע להסכמה פנים-משפחתית על זהות מקבל הזכויות במשק, גם אם הדבר כרוך בתשלום פיצוי לשאר האחים. השופט הבהיר כי אין בכך כל פסול, גם אם הסכם המשבצת אינו דורש במפורש תשלום כזה. יתרה מזו, הוא קבע שמהלך עצמאי כזה עדיף לעתים קרובות על פני הכרעה משפטית כפויה.

מה העמדה של רמ"י ואגודת המושב - האם הן השפיעו על ההכרעה?

רמ"י והאגודה הבהירו בפירוש כי יכבדו כל הכרעה שיפוטית שתעמוד בדרישות הדין והנהלים, ולא נקטו עמדה לגבי מועמד כזה או אחר. הדבר אפשר לבית המשפט להכריע בסוגיה על בסיס שיקולים של מוכנות ומסוגלות בלבד, בלי מגבלות חיצוניות.

מדוע בית המשפט לא קיבל את הדרישה של ב' וג' לפיצוי על ההשקעה במבנה שבו הם מתגוררים?

השופט ציין כי המבנה נבנה או הוצב ללא היתר כדין, ולכן גם אם נעשתה בו השקעה, אין לכך תוקף משפטי המזכה בפיצוי. יתרה מזו, חוות הדעת השמאית הצביעה על כך שעלויות הסדרת המבנה עולות על שוויו, ולכן אפילו במונחים כלכליים טהורים, אין הצדקה לחיוב ד' בפיצוי. מעבר לכך, ב' וג' לא הגישו כתב הגנה ולא הציגו ראיות עצמאיות לכך שהשקיעו את הסכומים הנטענים.

האם פסק הדין מתייחס בכלל לרצונה של האם המנוחה - האם היתה לה עדיפות ברורה לאחד הילדים?

כן, פסק הדין עוסק גם בזה. האם חתמה עוד ב-2002 על מסמך שבו ביקשה להכיר בד' כבן ממשיך, והאגודה אף אישרה אותו ככזה, אך ההליך לא הושלם. עם זאת, השופט הבהיר כי אין טעם לנסות לפרש כיום את רצונה של האם לאחר שנים כה רבות, מה גם שהיא לא הותירה אחריה צוואה. לכן ההכרעה נעשתה לפי שיקולי מסוגלות, מוכנות וצדק עכשוויים.

כיצד התייחס בית המשפט לטענות של א' בדבר קנוניה מצד האחים האחרים?

השופט דחה את טענות הקנוניה מכל וכל, תוך שהוא מסתמך על עדויות רבות, כולל של בני משפחתו של א' עצמו. הוא ציין שהליך הבחירה בין האחים היה פתוח, ידוע מראש, וא' עצמו נטל בו חלק והציע הצעה כספית, שלא היתה גבוהה מספיק או מגובה בהתחייבות רצינית. לכן אין לראות בהעדפת ההצעה של ד' מזימה, אלא בחירה לגיטימית של מי שהראה רצינות ונכונות אמיתית.

מה המשמעות הכלכלית של פסק הדין עבור א'?

א' לא קיבל את המשק, אך יקבל 200 אלף שקל בתוספת הצמדה וריבית - בדיוק כמו כל אח אחר. בית המשפט לא קיבל את דרישתו לסכום גבוה יותר, גם לנוכח עליית שווי המשק מאז, שכן קבע כי הוא עצמו אחראי לעיכוב ההסדר. כלומר התנהלותו היתה אחד הגורמים לכך שלא קיבל את התמורה בזמן, ולכן הוא לא יוכל ליהנות מהעלייה בשווי הנחלה בדיעבד.

האם השופט התייחס לדרך שבה ראוי שיתנהלו משפחות בסכסוכי ירושה על משק חקלאי?

בהחלט. פסק הדין כולל אמירות נחרצות בשבח הידברות והסכמה, ומבקר את הנטייה לפנות להליכים משפטיים מיותרים. השופט אף הזהיר כי הסתמכות על פרשנות דווקנית של הסכמים יכולה לעכב פתרונות מעשיים ולהחמיר סכסוכים. הוא קרא לקידום פתרונות הוליסטיים, שמבוססים על כבוד הדדי והבנה משפחתית, גם כשיש ביניהם מרכיב כלכלי.

מה הרציונל מאחורי מועד הפינוי המאוחר שנקבע לב' וג'?

השופט נתן זמן פינוי ארוך  עד לפברואר 2026 - מתוך התחשבות במורכבות הקשרים המשפחתיים, בשנים שבהן התגוררו במקום ובמצב הלאומי. זהו פרק זמן המאפשר להם להיערך, למצוא פתרון דיור חלופי ולהימנע מטראומה מיותרת, אך אינו מהווה אישור לשהות נוספת במשק ללא זכות.

במקרה אחר, בפסק דין שניתן במרץ האחרון בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, נדונה סוגיה מורכבת הנוגעת לזכויות במשק חקלאי בעקבות פטירתו הפתאומית של בעל הזכויות. המקרה עסק בשלוש תובעות - שתי אחיותיו של המנוח ובת הזוג שלו - שכל אחת מהן טענה לזכויות בנחלה. המנוח היה בעל זכויות במשק חקלאי במושב שנמצא במרכז הארץ. הוא נפטר באופן פתאומי ב-2022, בגיל 58, מבלי להותיר אחריו צוואה. הוא התגורר בנחלה במשך כ-30 שנה, ובמהלך השנים הוא ניהל את המשק והפעיל בו פעילויות חקלאיות שונות.​ המנוח הוגדר "בר רשות" בנחלה, כלומר הוא החזיק בזכויות שימוש והחזקה במשק החקלאי מכוח רשות שניתנה לו על ידי האגודה השיתופית והמוסדות המיישבים. מעמד זה הוא דבר נפוץ במושבים, שבהם הקרקעות הן בבעלות המדינה ומנוהלות על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). במקרים כאלה, האגודה השיתופית מקבלת רשות שימוש בקרקע מהסוכנות היהודית, ומעניקה רשות שימוש לחבריה, המוגדרים ברי רשות.​ זכויותיו של בר רשות אינן זכויות בעלות או חכירה, אלא כאלה של שימוש והחזקה, שניתנות לביטול על ידי הגורם המעניק. עם זאת, בפסיקה נקבע כי בר רשות עשוי ליהנות מהגנה מפני פינוי, בייחוד כשהרשות ניתנה ללא הגבלת זמן והמחזיק ביצע השקעות משמעותיות בנחלה.​