חיו חיים פוליאמוריים, ישנו שלושה במיטה אחת - איך יחולק הרכוש?

פסק דין מעניין ניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, על ידי השופטת שירלי שי, בתביעה רכושית סבוכה בין בני זוג שחייהם המשותפים כללו מערכת יחסים פוליאמורית, חובות עסקיים בהיקפים גדולים, והאשמות הדדיות על הברחת כספים. בסופו של דבר, קבע בית המשפט שמועד הקרע בין הצדדים הוא אוגוסט 2020 - המועד שבו הבעל עזב את הבית בפועל, ולא ינואר 2018 כפי שטענה האשה.

הסיפור מתחיל בזוג שנישא ובנה חיים משותפים לאורך כ-20 שנה. במהלך הנישואים, הבעל, שהגדיר את עצמו כדו-מיני, ניהל מערכות יחסים עם צדדים שלישיים. האשה טענה שלא ידעה על כך, ושהבעל הסתיר ממנה את הקשר הזוגי שלו עם גבר אחר, שבסופו של דבר עבר לגור עם בני הזוג בביתם בספטמבר 2019. הבעל טען בדיוק ההפך: הכל היה גלוי, מוסכם, ואף הודגם כשהשלושה ישנו ביחד באותה המיטה.

המאבק המרכזי בתיק היה על קביעת מועד הקרע - הנקודה בזמן שממנה מפסיקים לחלוק את הרכוש. האשה ביקשה לקבוע את המועד לינואר 2018, בטענה שאז הסתיימה השותפות הממשית בין הצדדים. הבעל התעקש שמועד הקרע הוא אוגוסט 2020, כשעזב את הבית. הפער הכספי בין שני המועדים היה משמעותי: לפי מועד הקרע המוקדם, האשה היתה חייבת לבעל כ-51.5 אלף שקל בלבד, ואילו לפי המועד המאוחר - כמעט 194 אלף שקל.

השופטת שי לא השתכנעה מהטענות שהציגה האשה. בפסק הדין היא מפרטת כיצד בחקירתה הנגדית התגלתה תמונה שונה לחלוטין מזו שהאשה ניסתה לצייר. האשה העידה שכבר שלוש-ארבע שנים אחרי הנישואים היא ידעה שהבעל דו-מיני, ושהסכימה להישאר גם כשהפנטזיות שלו נהפכו למימוש. "כואב לי על השנים, על שיקול הדעת, שלא בעטתי אותו אז מהבית. והסכמתי להישאר כשידעתי שהפנטזיות גם הפכו למימוש," אמרה האשה בחקירתה.

השופטת שי כתבה כי, "מתשובותיה של הנתבעת עלה בבירור כי מדובר בחרטה, והלכה למעשה התובע הצליח להוכיח את טענותיו". היא ציינה שלושה ממצאים מרכזיים שהובילו אותה למסקנה: האשה לא היתה אמינה בחקירתה והתפתלה בתשובותיה; היא ידעה על הנטיות המיניות של הבעל ועל מערכות היחסים שלו ובחרה להישאר; ועדותה חשפה שמדובר בהישארות מדעת ולא בחוסר ידיעה.

מהעדויות עלה גם שהצדדים חיו חיים פוליאמוריים בהסכמה, כולל שינה של שלושת המעורבים באותה מיטה. האשה אף העידה שבן הזוג של הבעל "גנב לה את הלב", ושהיא עצמה שיתפה אותו ברגשותיה, התכתבה איתו וקיימה עמו דייטים סודיים.

בנוסף לקביעת מועד הקרע, נדרש בית המשפט להכריע בסוגיות כספיות נוספות. רו"ח חנן פרישקולניק מונה למומחה מטעם בית המשפט והגיש חוות דעת מפורטת. בית המשפט אימץ את ממצאי חוות הדעת כמעט במלואם, וציין כי "המומחה הגיש חוות דעת ארוכה, יסודית, מפורטת ומקצועית" ועדותו היתה "מהימנה, קוהרנטית ומקצועית".

לגבי הכספים שהועברו מהחברה של הבעל לבן הזוג שלו, בסכום כולל של כ-161 אלף שקל - בית המשפט קבע כי מדובר בכסף משותף, והנתבעת זכאית למחצית ממנו. הבעל לא הצליח לשכנע שמדובר בכספים עסקיים, ועדותו נמצאה "לא אמינה, לא קוהרנטית ומנוגדת לעמדת הנאמן".

מנגד, נדחו טענות הבעל בעניין מניות ואופציות של האשה בחברה שבה היא עבדה. העד שהביא - מנכ"ל החברה לשעבר - העיד שלנתבעת יש רק אופציות ולא מניות, ושהמניות "שוות אפס". גם תביעת הבעל לדמי שימוש עבור בית המגורים נדחתה, משום שלצדדים אין זכות קניינית רשומה על הנכס.

• 20 שנה אחרי שהתגרשו, הוא עדיין ניסה להימנע מלשלם
• חתמה כדי לחזור לילדים, איבדה את הבית - מה קבעה השופטת?

בשורה התחתונה, בית המשפט הורה על חלוקת הרכוש לפי מועד הקרע של אוגוסט 2020, כשמהסכום שחייבת האשה לבעל יופחתו כ-80.7 אלף שקל - מחצית הסכום שהועבר לבן הזוג. כמו כן, נקבע שכל חוב עתידי שיוטל על הבעל במסגרת הסדר הפשרה עם הנאמן בהליך חדלות הפירעון, תישא גם בו הנתבעת במחצית.

למרות היקף ההליך ומורכבותו, השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות משפט לאף אחד מהצדדים, בתקווה שהם ימצאו דרך להסדיר את ההליכים הנוספים שמתנהלים ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט.