חתם על הסכם שנותן לזוגתו חצי דירה - וביקש לבטל

פסק דין שניתן השבוע בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד מזכיר שוב כמה קשה לבטל הסכם שקיבל תוקף של פסק דין - גם אם חותמים עליו מרגע שני. השופט רמי בז'ה דחה תביעה של גבר בן כ-50 שביקש לבטל הסכם שחתם עם בת זוגו לשעבר, ואף חייב אותו לשלם לה 30 אלף שקל הוצאות משפט.

הסיפור מתחיל במערכת יחסים סוערת. שני הצדדים, שניהם גרושים, ניהלו קשר שנמשך כמה שנים אבל היה רצוף פרידות. הם לא גרו יחד ולא ניהלו משק בית משותף, לפי טענת התובע. בבעלות התובע היתה דירת מגורים ששוויה כ-1.4 מיליון שקל, עם יתרת משכנתא של כ-450 אלף שקל.

במאי 2024 חתמו השניים על הסכם שכותרתו הסכם ממון, שנערך על ידי עורך דין, ובו נקבע שבמקרה של פרידה, הנתבעת תהיה זכאית למחצית משווי הדירה, בלי שהמשכנתא תקוזז מחלקה. כלומר היא אמורה לקבל מחצית מהשווי הנקי. ההסכם אושר על ידי בית המשפט בתחילת יוני 2024, וקיבל תוקף של פסק דין.

הנתבעת תכננה הכל מראש?

אלא שזמן קצר אחרי אישור ההסכם, הצדדים נפרדו. התובע טען שהנתבעת תכננה הכל מראש: לדבריו, היא הציגה מצג שווא שלפיו היא בהיריון ממנו, ואיימה שתבצע הפלה אם לא ייענה לדרישותיה. הוא הוסיף שהיא ניצלה את מצבו הנפשי והגופני, את טוב לבו ואת רצונו הגדול בילד כדי לגרום לו לחתום על הסכם חד-צדדי שתנאיו "דרקוניים".

• גרושת נהג אגד זכאית למניות - גם שנים אחרי הגירושים
• חיו יחד והתחשבנו על הכל - מי יקבל את הבית?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט בז'ה לא קיבל את הגרסה הזו, וקבע שהיא מלאה בסתירות. הוא ציין שהתובע עצמו טען במקביל שיחסי הצדדים היו רצופים פרידות, ושהנתבעת ניהלה קשרים עם גברים אחרים. למרות זאת, כשנשאל מדוע בכל זאת האמין לטענת ההיריון, התובע ענה כי, "שזה קשור להריון כן" - תשובה שלדעת השופט לא הסתדרה עם יתר טענותיו.

נקודה מכרעת בפסק הדין היתה ההצהרות שביצע התובע בבית המשפט בזמן אישור ההסכם. כשנשאל על ידי בית המשפט, הוא אמר: "אני בטוח בה אני מאמין שברגע שגבר יש לו אפשרות גם אשה צריכה להיות בשותפות... אני מבין שבמקרה שנפרד היא תהא זכאית למחצית הדירה כפי שקבוע בסעיף 3 להסכם ואני עושה את זה בלב שלם". בית המשפט גם נתן לצדדים הפסקה של עשר דקות כדי לחשוב, ואחריה התובע חזר והצהיר כי, "ההסכם ברור לי ואני חתמתי עליו בהסכמה מלאה ותוך הבנת משמעותו ותוצאותיו".

העדות של עורך הדין היתה בעייתית

השופט בחן גם את טענת העושק, וקבע שהתובע לא הביא חוות דעת רפואית שתוכיח שהיה במצוקה נפשית או פיזית כבדת משקל בזמן החתימה. המסמכים הרפואיים שצורפו נערכו יותר משנה אחרי חתימת ההסכם, ובעיקר עסקו בלקות ראייה כרונית ולא במצב נפשי. גם את העדות של עורך הדין שערך את ההסכם מצא השופט כבעייתית: עורך הדין לא זכר פרטים מהותיים, הודה תחת חקירה שייצג את שני הצדדים בניגוד לגרסתו הראשונית, והעיד דברים שעמדו בסתירה לתוכן ההסכם עצמו.

• הבנק קיצץ את האשראי בלי רחמים, וכעת יפצה
• קנה רכב בלי לראות, ותבע את המוכרת על 38.9 אלף ש'
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• רמ"ד פנסיה בצה"ל ניצל את תפקידו כדי לנפח את הפנסיה

בשורה התחתונה, השופט קבע שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הכבד הנדרש לביטול הסכם שאושר על ידי בית משפט. הוא הדגיש שרק במקרים נדירים וחריגים ביותר בתי המשפט נעתרים לבקשות שכאלה, והזכיר את עמדתה של השופטת בן פורת מבית המשפט העליון, שהביעה ספק אם לאחר אישור הסכם בפני שופט ניתן בכלל להישמע בטענה שהוא נחתם שלא מרצון חופשי.

התביעה על כל עילותיה - הטעיה, טעות, עושק וחוסר תום לב - נדחתה במלואה. ההסכם נותר על כנו, והתובע חויב בהוצאות משפט בסכום כולל של 30 אלף שקל.