השופטת לובנה שלאעטה-חלאילה (צילום: הרשות השופטת)
השופטת לובנה שלאעטה-חלאילה (צילום: הרשות השופטת)

עמית מעלה את רף ההוצאות: 65,000 שקל לאחר דחייה על הסף בשל התיישנות

בית המשפט המחוזי דחה בשל התיישנות תביעת מיליונים בתחום הנדל"ן והטיל הוצאות בסך 40,000 שקל. עמית מציין שמדובר בסכום נמוך ומוסיף 25,000 שקל עם דחיית הערעור

איתמר לוין |

נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, הטיל הוצאות בסך 25,000 שקל בדחותו ערעור על דחיית תביעה בשל התיישנות, וזאת לאחר שהתובע חויב ב-40,000 שקל בבית המשפט המחוזי - סכום שלדברי עמית היה על הצד הנמוך. מדובר בסכומים משמעותיים לגבי תביעה שנדחתה על הסף, אם כי עמית מציין שבמחוזי נשמעו הוכחות בנוגע לטענת ההתיישנות.

עמי סלע תבע 9.1 מיליון שקל מזכריה תוהמי ויורם ברנע, שותפיו לחברת הנדל"ן מילי חדרה אמינות, ומעוה"ד ענבל ברזילי-ילין ומאיה בן-שושן שטיפלו בענייניה. החברה הוקמה בשנות ה-90 לרכישת קרקע בחדרה, עליה נבנה בניין מגורים ומסחר; בשנת 2017 נרשם הנכס כבית משותף ובו 44 תתי-חלקות. 

סלע טען, כי שותפיו חתמו מאחורי גבו על הסכמים הנוגעים לפעילות החברה, וכי עורכות הדין הפרו את חובת הנאמנות כלפיו. התביעה נגד השותפים עוכבה בשל תניית בוררות בין השלושה והתיק בבית המשפט המחוזי בחיפה התנהל רק נגד עורכות הדין. סלע ביקש תחילה לתבוע 116 מיליון שקל, אך לאחר שנדחתה בקשתו לפטור מאגרה - העמיד את התביעה על 9.1 מיליון שקל.

התביעה התייחסה לשורה של הסכמי מכר מהשנים 2014-1997 וסלע טען שהנזק התגבש בשנת 2000. לשיטתו היה מקום להאריך את תקופת ההתיישנות (העומדת על שבע שנים), שכן נודע לו על ההסכמים רק בשנת 2019 והוא קיבל העתקים שלהם שנתיים מאוחר יותר. השופטת לובנה שלאעטה-חלאילה דחתה את עמדתו של סלע וקבעה שהתביעה התיישנה. לדבריה, סלע לא הבחין בין העסקאות והמסמכים השונים לגביהם נטען כי נעשו או נחתמו ללא ידיעתו, לא ברור בכמה עסקאות מדובר, מתי נערכו, מה היקפן הכספי ומה הנזק שנגרם לו בגינן - כך שהתביעה לוקה בחוסר פירוט ובעמימות.

"משפט זוטא" לבירור טענות הסף

סלע ערער לבית המשפט העליון, אך לאחר ישיבת קדם-ערעור החליט עמית לדחות על הסף את ערעורו. הוא אומר: "פסק דינו של בית משפט קמא בבחינת דבר דבור על אופניו. בית המשפט נכנס לעובי הקורה וצלל לראיות ולמסמכים שהובאו בפניו, במסגרת 'משפט הזוטא' שנערך לשם בירור טענת ההתיישנות. ככלל, מקום שבו ההכרעה בטענת הסף של ההתיישנות עשויה להביא לסיום ההתדיינות בתביעה, ובכך לחסוך מהצדדים ומבית המשפט משאבים ניכרים, רצוי לדון בשאלת ההתיישנות כטענה מקדמית ואף ניתן לקיים 'משפט זוטא' קצר כדי ללבן עובדה הנדרשת להכרעת סף". 

עמית מזכיר, כי חריגה מתקופת ההתיישנות מחייבת שהתובע יוכיח שלא ידע ולא יכול היה לדעת במועד עובדות מהותיות. במקרה זה, "לא רק שהמערער לא עמד בנטל, אלא שהראיות והממצאים סותרים לחלוטין את טענת המערער להארכת תקופת ההתיישנות". החברה הוקמה רק כדי לטפל באותו נכס, אין זה סביר שסלע לא התעניין במשך שנים בנעשה בו והמחוזי דחה כממצא עובדתי את טענתו לחוסר ידיעה. 

עמית מסכם: "די אפוא בקבלת טענת ההתיישנות כדי לדחות את הערעור, ומשכך, איננו נדרשים לעילות הנוספות אליהן התייחס בית משפט קמא בפסק דינו. ההוצאות בסך 40,000 שקל שהושתו על המערער הן על הצד הנמוך, בהינתן סכום התביעה, וממילא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בגובה ההוצאות". כאמור, עמית חייב את סלע בהוצאות נוספות בסך 25,000 שקל. השופטים דוד מינץ וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם עמית. את סלע ייצג עו"ד ליאור שמעוני, ואת הנתבעים - עו"ד יצחק שפרבר. 

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה